פרשת וַיִּקְרָא, קרבנות הרוח... בקרבנות נדבה דבר הענין (1). בהמשך הפרשה, פרקים ד - ה, מוצגות הנסיבות בהן אדם מישראל מצווה להקריב: נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה אשר לא תעשינה ועשה מאחת מהנה... והקריב על חטאתו אשר חטא פר בן בקר תמים לה לחטאת (2). האדם מצווה להקריב כי חטא בשגגה, וכך הוא יכול לכפר, אלה קרויים קורבנות חובה. בכל הפרשה מובאות הנחיות רבות של ההקרבה, בפירוט. כמעט ורצינו להציג אותן ואז נזכרנו ששמואל ... של האדם. לכן, נדון הפעם בהיבט אחר שמצוי בפרשה. נקודת המוצא שלנו היא: כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא (6). כלומר, אין אדם שהוא חסין מעשיית מעשה שאינו תקין, במשמעות זו אחרת. התורה גם היא מציגה הנחה זו. אחד המקורות לזיהוי הנחה זו היא במניית אלה שעלולים לחטוא, בפרשת ויקרא: ואם נפש אחת תחטא בשגגה מעם הארץ, אם הכהן המשיח יחטא, אשר נשיא יחטא, ואם כל עדת ישראל ישגו. בכל המקרים האלה אנו עוסקים בחטא בשגגה. כל אדם, עלול לחטוא: בשל אי ידיעה, בשל פיזור דעת, בשל חולשה רגעית, בשל פיתוי או לחץ שמחלישים או אף מבטלים את שיקול הדעת גם את כוח ... אבל אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו, זכר ונקבה ברא אתם (8). ומה משמעות בצלם אלהים, בהקשר הנוכחי? לאחר החטא בשגגה, ההחלטה היא בידי האדם, להיות עבד ליצריו או לזקף הראש והנפש, ולמשול בהם. יכול אדם להתעלם או להסתיר או להכחיש, או אף להאשים את כל העולם ... על הנפש השוגגת, מפני שכל העונות יולידו גנאי בנפש והם מום בה, ולא תזכה להקביל פני יוצרה רק בהיותה טהורה מכל חטא (9). זו המשמעות הרצינית של חזרה בתשובה, על כן נאמר ולמדו מזה ואמרו גדולים בעלי תשובה מצדיקים גמורים (10). ובאופן מפורש יותר: אמר רבי אבהו: ... תשובה שהוא מרוחק ממעלת הצדיקים מפני העונות והחטאות שעשה, אין הדבר כן אלא אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה שהרי טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו, אמרו חכמים מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין לעמוד בו, כלומר מעלתן גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם מפני ... וכל שכן כשהם רבים (13). במלים אחרות, לדעתנו, הקרבנות בפרשת ויקרא הם רק דימוי להקרבה נפשית שעל אדם לעשות לאחר שחטא. כי לא קל, גם לא פשוט להודות ולקחת אחריות (14). ואכן זו הקרבה. לכן, אין צורך לחזור לפולחן הפגאני של שחיטת בעלי - חיים ככפרה (15), אלא פשוט ...