כשהילדים עוזבים את הבית - שלב ה"קן המתרוקן"... הינו השלב המשפחתי בו הילדים הבוגרים עוזבים את הבית, ופונים לחייהם הנפרדים. בבית נשארים בני הזוג, שסיימו את תפקידם ההורי הפעיל, ומאותגרים בשינויים האישיים, הזוגיים והמשפחתיים הנובעים מכך. שלב זה הינו נקודת מפנה דרמטית בזוגיות, והוא נמשך עד פרישת בני הזוג מעבודה, או מות אחד מהם. בדרך כלל זוהי התקופה הארוכה ביותר במחזור חיי המשפחה, והמשימה ההתפתחותית של ההורים בה הינה לשחרר את הילדים לדרכם החדשה. עד לפני כשני עשורים, שלב זה תואר בתיאוריות הפסיכולוגיות והמשפחתיות כשלב המאופיין בקושי של ההורים לשחרר את הילדים לדרכם, בעיקר של האמהות. ההסבר הפסיכולוגי והסוציולוגי שניתן לקושי זה, התבסס על העובדה שנשים רבות עסקו ... אינה מותירה אותן נטולות תפקיד ואינה פוגעת בתחושת הערך העצמי. בשל תמורות חברתיות וכלכליות, יותר ילדים בוגרים נשארים בבית ההורים גם כאשר הם כבר היו אמורים לעזוב אותו לדרכם העצמאית. מכיוון שכך, הורים רבים מוצאים עצמם משתוקקים כבר ליציאת הילד מהבית, וכאשר הדבר סוף - סוף קורה, ההורים בשלים יותר לתהליך זה. תוחלת החיים המתארכת יצרה מצב בו הגיל הממוצע של הורים שילדיהם עזבו את הבית, אינו נחשב כגיל מבוגר באותה מידה שהיה לפני עשורים אחדים. גיל חמישים, שהוא הגיל הממוצע של הורים לידים עצמאים, נחשב מבחינות רבות לגיל בו עדיין אפשר להגשים חלומות... הזוגיות עזיבת הילדים את הבית מותירה לבני הזוג ... בבית. זה פרק זמן ארוך למדי, ובו יש צורך לבחון מחדש את היחסים הזוגיים לכשעצמם, ללא המיסוך של התפקיד ההורי, ללא הילדים כמבודדים בין ההורים במצבי קונפליקט. אם היחסים בין בני הזוג לא היו טובים, או שהנישואין החזיקו מעמד רק בגלל הילדים, זהו הזמן בו מתערערים יסודותיהם. זוגות שלא פיתחו במשך השנים מערכת יחסים שאינה תלויה בהורותם, עלולים למצוא עצמם עם תחושה זרות וניכור כלפי בן הזוג וריקנות בחיים הזוגיים. כיצד קורה שלאחר 25 - 30 שנים של הורות פעילה, עלולים בני זוג לחוש ניכור זה לזה? נראה כי התהליך עלול להתחיל את דרכו עם כבר עם לידת ... עלולה הזוגיות לקבל תפקיד מישני בחיי בני הזוג, ואילו התינוק הנולד הופך למרכז המשפחה. צרכיו מקבלים מענה לפני צרכי ההורים, והזוגיות הופכת להיות משהו שכרגע אין זמן אליו. אולם מרגע שהזוגיות הפכה לפחות חשובה מההורות - הקשר הזוגי מתחיל להינזק. שיחות בין בני הזוג נסובות ברובן על עינייני הילדים, חופשות הופכות להיות למשפחתיות, הקשר ... בחיים זוגיים נטולי קרבה ומשמעות אמיתית. זוגות אחרים עשויים להחליט כי הם מעוניינים לשקם את הזוגיות שהוזנחה במשך שנות ההורות הפעילה - ויפנו לטיפול זוגי. יתכן כי הרוב ימשיכו בחיים הקיימים - ויתנו מקום מרכזי לילדים הנשואים ולנכדים - ... הזוגיות, בשל השינויים האישיותיים, הפיזיים והמיניים שהוא מביא עימו. האתגרים מולם עומדת הזוגיות - אינם פשוטים בתקופה זו. יחסי הורים - ילדים יחסים תקינים ונכונים בין הורים וילדים הינם יחסים המותאמים בגמישות לשלבי ההתפתחות המשתנים של הילדים. יכולתם של ילדים לדאוג לעצמם - משתנה עם גדילתם, וההורים אמורים לספק להם תנאים נאותים לעבור בגמישות ובביטחון משלב לשלב. בשלב הראשון של היחסים, הילדים הקטנים תלויים לחלוטין בהורים. התינוק והילד הצעיר לא יוכלו להתקיים ללא אהבה, מזון, חימום, ביטחון וכו. בשלב השני, טרום גיל ההתבגרות, הילדים מכינים עצמם לעצמאות, ועל ההורים לספק להם את התנאים לכך. השלב השלישי הינו שלב הביצוע של היציאה לעצמאות - המתחיל בגיל ההתבגרות ונמשך עד שלב התרוקנות הקן. בשלב זה חיוני שההורים יתמכו ויעודדו את היציאה של הילד/ה הבוגר/ת לדרכו העצמאית. בשלב זה על ההורים להתמודד עם האתגר הקשה של מעבר מתפיסת הבן או הבת כילד לתפיסתם כאנשים בוגרים, חכמים ואחראיים לעצמם. שלב התרוקנות הקן, לכשעצמו, אינו מבטיח יציאה לעצמאות מלאה, ואינו מסמן את הנפרדות הרגשית והחומרית של ילדים מהוריהם. יתכנו, כמובן, מקרים בהם הילדים עזבו את הבית, אך עדיין מסתמכים על הוריהם רגשית או כלכלית. ישנם מקרים בהם הילדים הצליחו לעשות כראוי את הנפרדות מההורים, אלא שההורים מקשים עליהם להיפרד כראוי, ומציפים אותם בטלפונים ו/או ברגשות אשמה. על ילדים כאלו אנו אומרים - הילדים עזבו את הבית, אך הבית לא עזב אותם... כאן יש להבהיר באופן הנחרץ ביותר: ילדים אינם אמורים למלא תפקיד וחלל בחיי הוריהם! ההורים חייבים לקבל את השינוי ביחסים כשינוי טבעי וכהוכחה לכך שהם עשו את תפקידם ההורי בהצלחה, ולכן ילדיהם יכולים לעבור ועצמאות ונפרדות. הבדלים בין גברים ונשים שלב גיל המעבר של נשים וגם של גברים ... בתקופת פריחה תעסוקתית. היבטים חיוביים ושליליים של שלב התרוקנות הקן: ההיבטים השליליים: כאשר יציאת הילדים לעצמאות מתפרשת כאובדן ממשי, ההורים - שניהם או אחד מהם, עלולים להיכנס לתחושת אבל, דיכאון, וקושי רגשי לשחרר את הילדים. עזיבת הילדים את הבית עלולה לעורר תחושות של חרדת נטישה ובדידות. כאשר שלב זה נתפס בהיבט השלילי שלו, הוא עלול ליצור אצל ההורה תחושת חוסר נחיצות ואובדן ערך עצמי. מכאן, עלולים להתרחש שינויים אישיותיים במצב הרוח, בדימוי העצמי ובביטחון העצמי, במערכות יחסים ... משפחתיות וחברתיות, ועוד. ההיבטים החיוביים: שלב זה יוצר בית שקט יותר, המחייב פחות מטלות של כביסה, בישול, קניות וניקיון. הורים שילדיהם יצאו מהבית מגלים שההוצאות הכלכליות הנוגעות לבית הצטמצמו. שילוח הילדים מהבית משנה את התיפקוד ההורי, אך גם את התיפקוד הזוגי, האישי והחברתי. מכאן, מתפנה לכל אחד מבני הזוג זמן רב יותר לפעולות פנאי ומשימות חברתיות, אישיות וזוגיות. עצם העובדה שהילדים יצאו מבית לדרכם העצמאית, מהווה הוכחה להורים שהם ביצעו את תפקידם ההורי היטב, וגילו ילדים שיכולים לתפקד באופן עצמאי ונאות. טיפים: אל תילחמו בשינוי, קבלוהו בברכה! היו מודעים ומחוברים לרגשות המתחוללים ...