... ההתנסויות הנחוות ולא כלפי פרשנויות העבר. המטפל והקליינט מובנים כמעורבים באופן מוחשי, כשני אנשים הנאבקים להישאר
בפתיחות אחד כלפי השני, כשני אנשים הנאבקים בכדי לארגן משמעות למתרחש. כפי שנראה, מבחינות רבות רב הדמיון מהשונה ... מבטלת לחלוטין את ההתייחסות להתנסויות אלו כאל תהליכים העברתיים ומציגה אותם במונחים המשקפים את המאבק המתמיד שבין
הפתיחות לסגירות של האדם. היבט אישי נקודת מבטי האישית מושפעת באופן עמוק מהעמדה של הפסיכותרפיה הפנומנולוגית ... את הדברים כפי שהם. כל התעלמות, היא כהתעלמות מעצמי, מעצם השתייכותי לעולם. זו היא אי הברירה הנותרת של להיות
בפתיחות אל מול המציאות האמיתית עם כל המתרחש בה, כשאני חשוף, ערום וכנה למגוון ביטויי. האלטרנטיבה, לוודאי תשקף ... גבי ומעוררת בי אימה עמוקה. אני מסתכל בכנות אמיתית על מערכות יחסיי, מהן גם אם ארצה לא אוכל לצאת ובוחן את מידת
הפתיחות אותה אני מביא ושלוודאי, מעצבת את קיומי בעולם. אני מרגיש התכווצות, הדבר אותו אני מוצא, פעמים רבות אינו ... את ההתנסות הנחוות ותמיד יסתיים בהפחתה ואף יצטייר כמעשה עוול, בהשוואה לעושרה ומורכבותה של המציאות. ביטויה של
הפתיחות להתנסויות, כפי שאפשרויותיו של האדם, היא לוודאי אינסופית. לכן, היא מאלצת גבולות של סגירות כך שתוכל ... של הקיום המשתוקק להתגלות ולהיחשף על ידי הגדרתו. הבנה זו מעציבה אותי, היא מצביעה על כך שלעולם לא אוכל להגיע
לפתיחות מוחלטת. הרי
הפתיחות שבפעולה ההדדית, לעולם תחווה עד לגבול מסוים וגבול זה, לעולם יבטא את הסגירות שביחסים. ללא גבולות ... במלואם, עליי להכיר במגבלותיי אשר נוכחים בוודאות בכל התנסויותיי באשר הן. אני מכיר בסגירות הנוכחת בהגדרתה של כל
פתיחות. עם זאת, מחווייתי האישית, קיימות אותם הפעמים שכשאיני שם לב, חוויה של
פתיחות אמיתית ונצחית מתגנבת אליי. אז, לרגע, אל מול אדם מסוים נעלם קיומי ושוב איני כאן. אין לי דרך אחרת לתאר ... רוצה להאמין שאנו מנצלים אפשרויות אלו כל עת שהדבר מזדמן, אולם איני יכול לעשות זאת. אמנם ההזדמנות להרחבת גבולות
הפתיחות תמיד נמצאת, אולם נראה שלעיתים תחושות ככעס, אשמה, תסכול וחרטה, הנובעות מהסגירות אותה אנו מביאים לאותו הרגע, לסיטואציה עם האחר, משתלמות יותר מאי הודאות
שבפתיחות. כנראה שלתחושות הפחד והבעתה המתעוררות עם ההתרחקות מאותו הדבר המוכר, יכולה להיות אחיזה אימתנית. זו ... כפי שהן נוכחות. למעשה, זהו המקום היחיד בו המטפל והקליינט אינם שווים. באחריותו של המטפל להביא מודעות רחבה
ופתוחה לחווייתו שלו את עצמו וזאת לעומת הקליינט, שאחריותו אינה מחויבת בהכרח. הימצאותו של המטפל עם כל אשר ... הדבר רק אנושי. אולם לא השאיפה להצלחה מוחלטת צריכה להיות נוכחת, זו אינה אפשרית. זו ההתכוונות למודעות הערה ולהכרה
בפתיחות ובמגבלותיה היא שנכספת. ההכרה זו, היא שמאפשרת לנו להמשיך ולהתרחב עוד ועוד, כשאנו צוללים אל המעמקים האינסופיים של מערכות יחסינו. הכרה זו מבטאת את החיוביות, לא של
הפתיחות או הסגירות, אלא של החיים במציאות השלמה המזהה את כל שישנו. זהו הניצחון שבהתגברות העצמית, ההתגברות על ... הם, היא אהבת הגורל. מנקודת מבט זו, הסגירות אינה מייצגת את החוויה כמתסכלת, למרות שלעיתים זו יכולה להיחוות ככזאת
והפתיחות, אינה מייצגת את החוויה כנעימה, אלא פשוט מגדירה את גבולות ההתנסות לאותו הרגע. זהו הביטוי לעקרון השייכות, אנו לעולם לא
פתוחים לחלוטין ולעולם לא סגורים לחלוטין. בהרגשת הסגירות, הרי שאנו
פתוחים עד לאותו המקום שנחשף ובהרגשת
הפתיחות, הרי שאנו סגורים מאותו המקום ואל האפשרויות שמעבר לו. קביעתנו את
הפתיחות או הסגירות כשליליות או חיוביות, מבטאת את היחסיות הערכית לפיה אנו תופסים את העולם ובאותה המידה היינו ...