תקציר

מאמר זה, מתאר כיצד מתוך השקפת עולמה הייחודית של הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית, נגזרת הבנתה את תופעות ההעברה וההעברה הנגדית. מתואר האופן בו מתוך נקודת המבט הפנומנולוגית, מובן המפגש הטיפולי כביטוי לשייכות הקיומית. מפגש זה, מתואר במונחים של בין יחסיות, הדדיות ואינטר סובייקטיביות. ההתמקדות שבמפגש מופנית לכאן ועכשיו והחקירה להתנסויות המידיות של המטפל והקליינט. התהליכים העברתיים, נתפסים כאמת שהיא טבעית מעצם התרחשותה והם מובנים במונחים של פתיחות וסגירות. אל מול הביקורת אותה מציג האקזיסטנציאליזם על הפסיכואנליזה, מתוארת התייחסותה של הגישה ההתייחסותית לתהליכים העברתיים. המסקנה שעולה היא שלמרות השוני שעל פניו נראה בין שתי הגישות, ישנו דמיון רב ביניהן ובסיס משותף להבנתם את התהליכים העברתיים.

תוכן עניינים

הגישה האקזיסטנציאליסטית פנומנולוגית 2

חילוץ משמעותה של העמדה הטיפולית מתוך השקפת העולם 2

מערכת היחסים הטיפולית והעמדה הפנומנולוגית אקזיסטנציאליסטית 2

המפגש הטיפולי כביטוי לשייכות של הקיום 2

הקליינט כאדם שלם במידיות של המציאות האמיתית 2

המטפל בשדה ההתייחסות של הקליינט 2

ההעברה והעברה נגדית במפגש האקזיסטנציאליסטי 2

טבעה האמיתי של העברה הרגשית במפגש העכשווי 2

העתקת תהליכי ההעברה לכאן ועכשיו המיידי 2

מקומם של תהליכי ההעברה כנוכחים בהתנסות 2

העברה והעברה נגדית מנקודת המבט הפסיכואנליטית 2

התהליכים העברתיים מתוך העמדה האינטר סובייקטיבית ההתייחסותית 2

סיכום ודיון 2

היבט אישי 2

ביבליוגרפיה

הגישה האקזיסטנציאליסטית פנומנולוגית

חילוץ משמעותה של העמדה הטיפולית מתוך השקפת העולם

הפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית מקושרת באופן ישיר ועמוק לפילוסופיה ומכוונת באופן שיטתי על ידי העמדה הפילוסופית, כשהיא משתמשת בהשתקפויותיה בכדי להבין את הפסיכולוגיה (Sommers - Flanagan, & Sommers - Flanagan, 2004). זו גישה דינאמית לתרפיה המתמקדת בעימותים ובדאגות החיים המהותיות, שלא ניתן להימנע מהם ושהם חלק מקיומו של כל אדם בעולם (Yalom, 1980). זאת, על ידי חקירה ותיאור האופן בו האדם מתייחס לנושאים אלו ולתנאי החיים הבסיסיים המתעוררים ושעימם, הוא צריך להתמודד ביום יום (Van Deurzen - Smith, 2002).

ניתן להגדיר זאת, כדרך החשיבה הבסיסי על החיים ועל הדבר אותו הם חושפים בפנינו, כשהתרפיה היא למעשה הזמנה מפורשת לקליינט למצוא את עצמו כשהוא מעומת עם הדילמות והנושאים העיקריים שבקיומו (Jacobsen, 2008). זאת חקירת סיפור חייו של הקליינט לגבי התנסותו הנחוויית, בחפשו אחר משמעות והגשמה בעולם שהוא מעבר להבנתו ושליטתו. ההנחה האקזיסטנציאליסטית היא, שלכל אדם ישנם את החופש והעזה להתעלות מעל המגבלות הקיומיות ולממש את אפשרויותיו, באמצעות קבלת החלטות ולקיחת פעולה ובכך, לעצב את עולמו וליצור את עתידו (Wong, 2006).

ענף זה, מכוון לתפיסת הרוח ותחושת החיים עצמם, יותר מאשר לכלול אותם תחת מערכת הגיונית או קטגוריות סיסטמתיות הידועות מראש. לכן, ההתמקדות מופנית כלפי התנסויותיו הנחוות של האדם על כל היבטיו (Wong, 2006). המטרה היא, לבחון את כל מורכבותו וייחודו ולא להתמקד בהיבטים ספציפיים המשקפים את התנהגותו, אישיותו או מצבים שונים בחייו. זהו ניסיון להתבוננות והתנסות בתופעה, כפי שהיא מופיעה כשלעצמה מעבר לרעיונות, הסטריאוטיפים, או הייצוגים אותם אנו מביאים מעצמנו ושאותם אנו כופים על האדם אותו אנו פוגשים (Jacobsen, 2008).

לפי האקזיסטנציאליזם, האבחון של האדם, הניסיון להתבוננות מנותקת, או הניסיון לניסוח על ידי קדם קריטריונים, מרשם או אדמיניסטרציה לטיפול, אינם מגלים את התופעה אלא מערפלים אותה (Lieberman, & Havens, 2002). דעותיו של המטפל, השקפת עולמו, הנחותיו העתידיות וניסיונו הקודם, טבעם להרחיקו מהדבר האמיתי אשר נחשף בפניו במקום לקרבו (מיי, 1983). לכן, לפני נבחנת הרלוונטיות של ההגדרות התיאורטיות לצרכיו ומצבו, בראש ובראשונה מופנית התמקדותו של המטפל לחשיפתם והבהרתם של ביטויי הקליינט בעולם (מירון, 2006).

מכך, שהפסיכותרפיה האקזיסטנציאליסטית מאמצת נקודת מבט פנומנולוגית. עמדה זו, מאפשרת להתבונן בקליינט באופן שהוא מנותק מהתוכן התיאורטי, מההנחות המוקדמות והמסגרת המושגית המלווה אותו. היא מאפשרת להתמסר לתופעה ולהשיג ייצוג מוחשי של ההיבטים הקונקרטיים, תוך כדי שחרור מהידע שלכאורה יש לנו עליהם (מירון, 2006). הדבר היחיד שקיים, הינו הדבר אותו זיהה המטפל, כלומר מצבו הנתון של האדם מולו. מעבר לכך, כל הנחה, עמדה או דעה, אותם מחזיק המטפל וגם כשאלו נשענות על הבנה ואבחון עמוק ומקצועי, אינן ודאיות להצלחה ולוודאי אינן נמצאות, מכיוון שהפעולה עוד לא נעשתה (מיי, 1983).

השאיפה היא לבוא במגע עם ההתנסות עצמה ולתאר כפי שניתן את החוויה לפני שזו מוגדרת בידיעה מראש ובאותו זמן, לצמצם ולהשהות כל דבר שלמעשה אינו בחוויה. זו החקירה של התנסויות העשייה, של ההשתתפות והבחירה, יותר מאשר של אותן ההתנסויות הנמצאות ביחסים עם הידיעה וההיגיון (Cohn, 1997). במפגש הטיפולי, ההתייחסות היא למערכת היחסים המיידית המתרחשת בין המטפל לקליינט. מערכת יחסים זו, נתפסת כמשקפת את הנוכחות האמיתית של הכאן ועכשיו, של האחד לשני. מפגש זה, מבחינת האקזיסטנציאליזם, הוא למעשה תמצית התרפיה (Boeree, 2006).

אחד הביטויים המהותיים של הכאן ועכשיו במפגש, הינו תהליכי ההעברה והעברה נגדית, תופעה המשקפת את ההקשר שבין שני אנשים ואת הדבר אותו הם מביאים לחדר הטיפולים מקשריהם הקודמים והעכשוויים (Spinelli, 2007). בהמשך, תתואר בהרחבה יחסה של הגישה הפנומנולוגית אקזיסטנציאליסטית למפגש הטיפולי ויובהר כיצד באופן בלתי נמנע, מתוך השקפת עולמה, נגזרת תפיסתה הייחודית את התהליכים העברתיים. כמו כן תוצג נקודת מבטה של הפסיכואנליזה על תהליכים אלו ויערך דיון השוואתי בין שתי הגישות.

מערכת היחסים הטיפולית והעמדה הפנומנולוגית אקזיסטנציאליסטית

המפגש הטיפולי כביטוי לשייכות של הקיום

אחד מעיקרי האמונה בגישה הפנומנולוגית הוא שהסובייקטיביות, אינה מתרחשת או קיימת בניגוד או בנפרד ליחסיות והשייכות לעולם. במילים אחרות, לא ניתן להניח את ההתנסות לצד השייכות כמצב אלטרנטיבי או מבודד של הקיום (Spinelli, 2007). מכיוון שהאדם ישנו בעולם, הדבר אומר שישנה מעורבות עם כל אשר קיים, האינטראקציה היא בלתי נמנעת וההיפרדות בלתי אפשרית. כלומר, לא ניתן להבין את האדם, כולל את עצמנו, באופן שהוא מבודד, אלא תמיד ורק באמצעות התוכן הבין יחסי של הדברים (Cohn, 1997).

שום מטפל, ללא קשר לכאורה לכמה אובייקטיבי הוא, יכול באמת להוציא עצמו מתוך השפעתו של המפגש. באופן בלתי נמנע אנו נמצאים במערכת של יחסי גומלין ובאותו האופן שהמטפל משפיע על התמקדות החקירה או התיאור, גם לפעולה זו עצמה, השפעה על המטפל בדרכים ואמצעים שאינן צפויות מראש (Spinelli, 2007). לכן, האקזיסטנציאליזם רואה חשיבות להוספת פרספקטיבת המטפל בכדי לתרום לעושרה של התופעה ולהבנה מלאה יותר שלה. אופן חקירה זה נקרא אינטר - סובייקטיבי והוא הבסיס לאקזיסטנציאליזם. זו ההבנה שלא קיים דבר אותו אנו חווים ודבר שנחווה, אלא מה שמתרחש במרחב של בין הדברים (Boeree, 2006).

המפגש הטיפולי, מבטא את הניסיון לגשת אל האחר כשותף בין ייחוסי ולא מנקודת המבט בה האחר נחווה כאובייקט נפרד. זהו הדיאלוג הנצחי המביא לביטוי את קשר המבוסס על הקרבה הבלתי נפרדת ושהתמקדותו, נשענת על המשמעויות והאפשרויות הבין יחסיות ההדדיות המתגלות בין שני האנשים. זהו תיאור הדו קיום של האחר והאני בבין יחסיות הבלתי נפרדת, בו הדבר האמיתי אינו נכפה, מונח, או נקבע מראש (Buber, 1970, 2002 מתוך Spinelli, 2007). זהו מפגש בו הקליינט והמטפל מושפעים ומשפיעים אחד על השני, מרגישים וחושבים אחד כלפי השני ומתעמתים מול הדבר שמתעורר בהם מהמפגש עם האחר וזאת, ללא קשר לתוכן המקצועי של המפגש (מיי, 1983)

אותה ההכרה שלעולם לא נוכל להגיע למיצוי והגדרה שלמה של האדם שמולנו באמצעות מושגים תיאורטיים הניתנים להכרה ולרפלקציה, מאפשרת למטפל האקזיסטנציאליסטי לרתום לעבודתו את מכלול אישיותו שגבולותיה מתפרשים הרבה מעבר להישגים אותם רכש בהכשרתו (מירון, 2006). השאיפה של המטפל האקזיסטנציאליסט אינה לחשוב כמטפל, אלא כאדם חי וממשי שברשותו יכולים להיות כלים טיפוליים, ניסיון והכשרה, אולם כל עוד הוא מסתמך עליהם ולא על מקומו כאדם, נסתרים ממנו חלקים של ההוויה שמולו מאחורי מסכים של קטגוריות, מונחים וקביעות (מיי, 1983). ההעברה והעברה נגדית בפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית - חלק 2