... שמשהו מוכרח
להשתנות גם אם אתה נמצא על המסלול הנכון, משהו ידרוס אותך אם רק תשב שם (ווילאם רוגרס) התפתחות וצמיחה עוברים דרך הסכמה לצאת ולצאת מאזורי הנוחות המוכרים, ולצעוד לעבר הלא נודע. על הפחד
מהשינוי והדרכים לצלוח אותו. החיים מצויים בתנועה מתמדת, במציאות
שמשתנה מידי רגע ואנחנו בתוכה.
ההשתנות הטבעית והנכונה ביותר היא זו שבה אנחנו זורמים עם גלי החיים, פתוחים לספוג מה שיש להם לתת לנו. ילדים קטנים חווים את העולם בדרך הזו, קולטים גירוים סביבם, מגיבים אליהם, וכך
משתנים כל הזמן, עם המציאות סביבם. קצב
השינוי בשנות החיים הראשונות הוא מדהים, מכיוון שהוא קורה ... של ההורים ובזמן של בשלות להתערות חברתית, המשיכה להרפתקה החדשה גוברת על הקושי להתנתק מהקן. החברה אינה מעודדת אצל אותם ילדים את הדחף הטבעי
להשתנות. ההפך הוא הנכון. המסרים שגדלנו עליהם כיוונו למציאת ... קבועה ומסודרת, מערכת נישואים יציבה, משכרות ממקור בטוח וידוע שנכנסת מידי חודש, ומבנים נוספים שיוצרים ביטחון, וסביבה נטולת זעזועים. בעידן של
השתנות בתפיסות החברתיות והאישיות והתפתחות מואצת בכל התחומים, היכולות לזרום ולהסתגל בקלות
לשינויים הם כישורים חשובים לא פחות, ואליהם לא הכינו אותנו ... אולם הצורך בהתפתחות הוא מניע חזק יותר עבורם מה אפשר להם לפתח מיומנויות ואמונה שמקלים בהתמודדות עם אי הוודאות שאורבת בפתחו של כל תהליך
שינוי. בקיצוניות השניה מצויים מי שיוצקים את החיים לתבניות ... שהמציאות שינתה עבורם כיוון והם נאלצו לזוז, ומכיוון שהם פחות מיומנים בתנועה, התהליך הזה עבר לרוב דרך משברים גדולים במיוחד. אנחנו לא באמת
משתנים מבפנים זמני
השינוי מגיעים כשאנחנו מזהים ששקענו בעולם פנימי וחיצוני שלא ... אותנו עוד. במצבים כאלה מודגש הקונפליקט בין הדחף להתחדש ולנוע, ובין הרצון להתחפר במוכר, שכבר לא מתאים, אבל הוא נוח, ולו רק בשל היותו מוכר.
השינויים המתבקשים יכולים להיות בסביבתנו: האנושית, החברתית, זו של העבודה וזו של מרחב המחיה.
שינוי יכול להתבטא גם במטענים שאנו אוחזים בהם בתוכנו כמו: אמונות, דעות, מחשבות ופנטזיות. אני סבורה שבמהות אנחנו לא
משתנים, משמע הופכים לאחרים ממי שאנחנו. מה שמוגדר
כשינוי חיובי הוא מתן לגיטימיות לעוד רבדים בנו להתבטא,
ושינוי שלילי הוא בלימה של עוד יכולות ואיכויות בנו מתוך פחד. ההבדל הוא סמנטי, אולם יש לו חשיבות עצומה בקבלת עצמנו כפי שאנחנו. הרצון
להשתנות ולהפוך למשהו אחר, נטוע בתפיסה שאנחנו לא טובים ... את האתגר הבא, ועדין לא נהיה מסופקים כי אז נתמקד בדברים האחרים שעדין אין בנו ולנו. לעומת זאת, הגישה שאנחנו נפלאים בדיוק כמו שאנחנו ואין מה
להשתנות, רק לבטא יותר מהנפלאות הזו, יוצרת מרחב פנימי לקבלה ... המפגש הזה עם עצמנו יוצר אבחנה ברורה בין מקורות העוצמה, שאותם נעצים ונפתח, ובין מה שבשלב הזה בחיים מהווה חסימה. ההפרדה הזו חיונית בתוך תהליכי
שינוי. נתקלתי באנשים לא מסופקים שמבינים שמשהו חייב לזוז, ... דברים שכן טובים להם, פשוט כי אותם קל להם יותר לשחרר. הם חווים חנק וחוסר התפתחות בעבודה ונוטשים מערכת יחסים, או יוצרים בה דרמה, ובלבד שיחוו
שינוי כל שהוא. מעבר אל הלא נודע
שינוי משמעו מעבר אל אירועים, חוויות, אנשים ונופים חדשים ... התחדשות כזו מכריחה לחרוג מגבולות הנוחות שבהם אנחנו יכולים לצפות את המהלכים הבאים, והאוטומט שבנו יודע בדיוק איך להגיב אליהם. מעברו השני של
השינוי נפגוש מצבים שהמערכות שלנו לא מיומנות בהם, מה שיוצר תחושת חוסר שליטה. המצבים האלה יכריחו אותנו ליצור התנהגויות וחוויות חדשות, והמבנה הפנימי מתנגד לכך. ההצמדות למוכר היא האויב הגדול של
השינוי, אולם מבטאת צרכים בסיסיים שטבועים במוח העתיק. המונח הביולוגי שמתאר את המצב הוא הומאוסטזיס - תכנות גנטי שנועד לשמור על שיווי משקל פנימי בתנאים
משתנים. המונח הושאל גם לתחום הפסיכולוגיה בכדי לתאר הצמדות למצבים לצורך יצירת יציבות וביטחון. הבעיה היא שהמוח מתוכנת להישאר בקיים גם כשקיימות אפשריות טובות יותר. יש תחושה שאם נוכל לדעת מה יקרה לאחר
השינוי נסכים להעיז יותר, והצורך הזה הופך את מגידי העתידות לכה פופולאריים בזמן מהפכים. ההיאחזות במישהו שיספר מה מחכה לנו מעברו השני של
השינוי, יוצרת תחושה מדומה של ביטחון. גם אני מצאתי את עצמי ... עתיד בלתי נודע. שחררתי כמה מאות שקלים בכל פעם בכדי להשתכנע במה שאני מאמינה בו ממילא: לאף אדם חיצוני אין יכולת לדעת מה יתרחש לאחר ההסכמה
לשינוי. העתיד הוא פונקציה של המהלכים שלנו בתוכו. להגדיר את עצמנו מחדש
שינוי מקושר בתוכנו עם כאב, וזו סיבה נוספת לכך שנחשוש ממנו. אני מציעה לבחון את נכונותה של האקסיומה הזו מול אירועי העבר. סקירת
השינויים שעשיתי בחיי מובילה אותי לתשובה חד משמעית - הם תמיד ...