זן בודהיזם זאזן - הדרך שלי לאנטאיזי מוהו נולקה הגעתי לאנטאיזי לראשונה בגיל 22. תרגלתי
זאזן במשך שש שנים במספר דוגואים שונים, וכשלא תרגלתי בדוגו, ישבתי יום - יום לבד. בכל - זאת הישיבה היומיומית במשך שעה או שעתיים לא הספיקה לי והתרגול בדוגו נראה לי יותר תחביב מדרך - חיים.
הזאזן נקרה בדרכי לראשונה בגיל 16, ובגיל 17 כבר הייתי כמעט בטוח לחלוטין שזהו הדבר אותו אני רוצה לעשות בחיי. היה נדמה ... לראות כיצד נושאים אלה היו קשורים לחיי. הדבר היחידי שהיה לו היגיון היה
זן. כולם ניסו לשכנע אותי לוותר על הרעיון, אבל אף - אחד לא הצליח בכך, עד שאותו מורה עצמו שהכיר לי את תרגול
הזאזן המליץ שאמתין מעט, שאלמד יפנית ושאכשיר את עצמי לאיזו עבודה שאוכל להתפרנס ממנה כשאחזור לגרמניה. עד אותו רגע לא חשבתי כלל על פרנסה, אבל הזהירו אותי שיש מקרים רבים של אנשים שחיו במנזרי -
זן כל חייהם רק מכיון שלא הייתה להם ברירה. הם לא יכלו לחזור לחברה, כיון שלא היו להם הכלים לחיות בתוכה. לא יכולתי לדמיין שדבר כזה אפשרי: האין אותם נזירי
זן אנשי - על, שמבינים הכל? דבר לא צריך לעמוד בפני מי שהגשים את
הזן - מדוע אם - כן לדאוג בקשר לעבודה? כך - או - כך, החלטתי ללמוד יפנית בטרם אסע ליפן ואהיה לנזיר. באותה עת היה ... ופיזיקה באוניברסיטה. חשבתי לעצמי שבסופו של דבר לא רק שאהיה נזיר
זן כי - אם אזכה גם בפרס נובל. אבל אחרי שנתיים - וחצי הבנתי שהתעמקות בפיזיקה של חלקיקים אלמנטריים היא עצמה שליחות ... בגיל 22 הרגשתי שאני לא יכול להמתין עוד כדי להתקרב אל מה שחשבתי שהוא
זן אמתי, והחלטתי לקחת שנת - שבתון וללמוד באוניברסיטת קיוטו. במשך שלושת החודשים הראשונים השתתפתי במפגשי
הזאזן השבועיים במרכז לזן סוטו בקיוטו ובסששינים החודשיים בסונובה, מחוץ לקיוטו. חיי האוניברסיטה ביפן התגלו כמשעממים ממש כמו חיי האוניברסיטה בגרמניה, וזן לא היה למציאות החיים בקיוטו.
זן התקיים רק עבור תיירים, לא היו אפילו דוגואים שבהם התקיים תרגול יומי. כהני
זן היו אנשי עסקים ללא כל עניין בתרגול, ומנזרים פעלו רק כבתי - קברות ולא כמקומות תרגול. אחרי מספר חדשים באוניברסיטה גיליתי שאפילו המורה שלי היה כהן
זן - הוא בהחלט לא דמה לכזה, ובאוניברסיטה הוא לימד קאנט. המרכז לזן סוטו היה המפלט היחידי שלי, ובקיץ החלטתי לבלות ... לבד. בחמש בבוקר רץ ברחבי המקדש עם פעמון, הגם שלא היה את מי להעיר. יושב
זאזן במשך שעתיים, מכין את ארוחת הבוקר, מנקה, יוצא לסאמו (עבודה בודהיסטית (סב)), מחמם את האמבט ואחרי ארוחת - הערב עוד שעתיים של
זאזן לגמרי לבד. אכן שיעור מאלף למי שהלך למקדש
זן כדי שיורו לו
זן. סמאדהי של הגשמת העצמי, או כפי שאני קורא לו כיום: תרגול למבוגרים. על אנטאיזי שמעתי לראשונה בתחילת השהות שלי ... מהאפשרות להכיר את אנטאיזי בעצמי. כל ששמעתי אודות אנטאיזי נשמע לי כאותו
זן אותנטי אודותיו המשכתי לחלום: העובדה שגידלו את מזונם בעצמם, הבישול ללא גז, העדר החימום בחורף למעט תנור עצים, שני ... המזויפים, הגיעה העת לתרגל עם יפנים אמתיים. סוף - סוף אזכה להוראת
זן אמתית! כשאני חושב על - כך כעת, אין ביכולתי להבין כיצד ייתכן שלא התעוררתי לכל הזיוף בתודעתי שלי? כך או כך, זכיתי ... מהנזירים נראו עדיין בהלם, אבל לא הבנתי מדוע: האין זה רגיל לחלוטין שמקדש
זן אמתי ישכון בדד בין ההרים, היכן שאנשים מן השורה לא יכולים להגיע אליו, ואפילו ללא דואר? אפילו הופתעתי מעט מכך שהיו להם חשמל וטלפון - האין זה טבעם של נזירי
זן אמתיים שיוכלו להסתדר בלעדיהם? אתם יכולים לתאר לעצמכם מה עוד רבתה הפתעתי בסששין שהתחיל למחרת: שמעתי שבאנטאיזי מתרגלים
זן טהור במסורת של דוגן זנזי, שיקאנטזה ללא תוספות, סששין ללא משחקים. מה מצאתי? הזנדו נרעד מקולות הנזירים הנוחרים, ...