... הכרוכות, היחסים בין הדמויות, שיפוט מוסרי וערכי וכדומה. הגדרה על פי דימוי בסוטרת משל טביעת הרגל של הפיל (45)
הבודהה אומר שכפי שחלל התחום בקורות ומטפסים, עשב, וטיט מכונה בית, כך גם כאשר חלל תחום בעצמות ושרירים, בשר ועור, מכונה גוף חומרי. העמדה הריאליסטית ... הגדרה של בית: חלל התחום בקורות ומטפסים, עשב, וטיט. הגדרה של גוף חומרי: חלל התחום בעצמות ושרירים, בשר ועור. תחילה
הבודהה מציג דוגמה שהשומע מבין היטב ומקבל - אכן, בית הוא מבנה העשוי מקורות וקירות היוצרים חלל סגור אותו מכנים בית. אם כך בית הוא קונסטרוקט מילולי ... של משפחה וכו וכמו כן של שייכות - הבית שלי - בית מיוחס תמיד לבעליו. כדי לפרק את המבנה הקונספטואלי - פסיכולוגי
הבודהה מבצע דה - קונסטרוקציה למושג בית ומראה שמבחינה חומרית הבית הוא אוסף של קירות ותו לא. כאשר השומע מבין זאת ומקבל זאת, הוא רואה את הקונסטרוקט של בית באופן שונה מהרגיל - בראייה ריאליסטית מפוקחת. לאחר מכן
הבודהה מציג את הקונסטרוקט גוף חומרי, שגם הוא מושג בעל אימפליקציות רבות ומפרק אותו ברמה חומרית ריאליסטית - הגוף עשוי מעצמות, שרירים, בשר, עור, דם וכו. ... השפה והלוגיקה אך אין זה אומר בהכרח שהם משקפים קונפליקטים עובדתיים במציאות. שימוש במשל בסוטרת משל המסור (47)
הבודהה מלמד כיצד להיות בעל תודעה חובקת עולם, שופעת ונעלת, ללא גבול, ללא עוינות וללא כוונות רעות. הוא ממחיש זאת בדרך הרדיקאלית האופיינית לו: אפילו אם ... למסור היא הגזמה ומטרתה ליצור מערך פסיכולוגי ריאליסטי לשם הקצנה והצגת הדברים בפרספקטיבה מסויימת. במקרה אחר
הבודהה טוען - אנשים שונים מדברים באופנים שונים - יש דיבור שהוא מתוזמן ויש כזה שאינו מתוזמן, יש כזה נכון ויש כזה שאינו נכון, כזה עדין וכזה גס, קשור ... לכן העיצה היא לזכור את משל המסור ולהימנע מתגובה שלילית או חיובית, אלא מתוך שיקול חכם. בסוטרה אחרת משל עקבות הפיל
הבודהה מזכיר שוב את משל המסור בהקשר לפגיעה פיזית. הטענה היא: הגוף הזה הוא בעל טבע של מגע עם אגרופים, רגבי אדמה, מקלות וסכינים התוקפים אותו. גם כאן
הבודהה משתמש במשל המסור, ומסביר שבאמצעות שמירת המודעות והריכוז, ובאמצעות נחישות ומאמץ, הנזיר יישאר רגוע וחופשי מדאגות למרות הפגיעה הפיזית. מבנה הרטוריקה הבודהיסטית - משל התורה כרפסודה (48)
הבודהה משווה את תורתו לרפסודה המשמשת ככלי למטרת מעבר לגדה השנייה ולא למטרת אחיזה. במשל זה ניתן לזהות תבנית בה תחילה מוצגת תיזה, לאחר מכן תיאור המשל, ... התיזה והוספת מסקנה. I. התיזה - כפי הדהמה כך גם הרפסודה קיימת למטרת מעבר לגדה השנייה ולא למטרת אחיזה. II. המשל -
הבודהה מתאר אדם במסע שמגיע לנהר אשר גדתו הקרובה מסוכנת ואילו הגדה שמעבר בטוחה וחופשייה מסכנות. הוא רוצה לעבור לגדה השנייה אך אין גשר או סירת מעבר. ... אותה על ראשי או על כתפי ואלך אתה לכל מקום. ההשוואה היא לאדם שלומד את התורה כדי להשתמש בה לוויכוחים והתנצחויות.
הבודהה מפנה לתלמידיו את השיקול באם האדם משתמש ברפסודה נכונה או לא, והם משיבים בשלילה. V. הפעולה הנכונה - לאחר שהנהר נחצה בעזרת הרפסודה, על האדם לגרור ... לדבר על המצבים הרעים. בחלק זה מתבהרת מטרת המשל והשתמעותו לגבי אופן ההתנהגות הרצוי. תורת לא - עצמי במשל במשל זה
הבודהה מציג את תורת לא אני או לא עצמי. גם כאן נראה מבנה רטורי דומה למשל הקודם - בהתחלה התיזה, אחר כך תיאור מהלך עניינים והפניית שאלה אבסורדית ... שהוא בלתי נתפס בשכל הישר אלא דרך ידיעה תבונית (insight knowledge) של יחסי סיבה ותוצרה או התהוות מותנית. כיוון
שהבודהה מנסה לשכנע אנשים פשוטים שאין להם עדיין את הידע התבוני של סיבה ותוצאה או של הידע העל - טבעי של ראיית המיתות והלידות של היצורים החיים על פי ... שלא תעלו בו התלהבות ורצון לעשות מאמץ כדי לנטוש את הפגם וסופו למות עם תאווה, שנאה ובלבול, עם הפגם ותודעה מלוכלכת.
הבודהה מציג את האופן בו על התלמיד לבחון את עצמו בדרך אינטרוספקציה ומדמה זאת לצפייה במראה. הטענות בדרך ההיגיון מובאות בצורה הזו: (1) לא נעים לי לשהות ... הדוגמאות הטובות ביותר לדרך הרטוריקה המשלבת נימוקים רציונליים בשילוב משלים היא בסוטרת השיחה הקצרה עם סצקה - אל
הבודהה מגיע אדם בשם סצקה מתלמידיו הבולטים של מורה רוח בולט בשם ניגנטהה במטרה להכשיל את
הבודהה בויכוח. הוא טוען שאין אדם שיכול לנצחו בויכוח אפילו בין אלו הטוענים להארה מלאה. סצקה מציב את השאלה הבאה
לבודהה: (1) מהן ההוראות שאתה נותן לתלמידיך?
הבודהה משיב: (2) חומר הוא זמני, הרגשה היא זמנית, תפיסה היא זמנית, תופעות הן זמניות, תודעה היא זמנית. חומר הוא לא עצמי, הרגשה היא לא עצמי, תפיסה היא ... לא עצמי, תודעה היא לא עצמי. כל התופעות זמניות, כל הדברים הם לא עצמי. סצקה נותן משל בתגובה במטרה להפריך את טענות
הבודהה - (3) בדיוק כפי זרעים או צמחים גדלים, צומחים ומתבגרים, כולם עושים זאת בהסתמך על האדמה, בתלות באדמה, ובדיוק כפי שעבודות מאמצות נעשות בהסתמך ... וחסר. לאדם יש הרגשה... תפיסה... תופעות.. תודעה כעצמי, ועל סמך אלו הוא יוצר מעשים טובים ורעים ונקודות זכות וחסר.
הבודהה מתמצת את המשל לידי היסק פורמאלי: (4) האם אתה מסיק כך: גוף חומרי הוא העצמי שלי, הרגשה היא העצמי, תפיסה היא העצמי שלי, תופעות הן העצמי שלי, תודעה היא העצמי שלי? סצקה מאשר את ההיסק כפי
שהבודהה תמצת אותו ומבסס את טענתו באמונה הרווחת על ידי הרוב. אולם
הבודהה לא מוכן לקבל טענה המבוססת על דעת הרוב ומתעקש שסצקה ינסח טענה המבוססת על היסקו הפרטי ולא על אמונה רווחת. (5) מה לדעת הרוב ולך? אנא תחום את עצמך למסקנות שלך בלבד סצקה מציג את הטענה הרווחת כהיסק פרטי
והבודהה מבקש לשאול אותו שאלה בעזרת דוגמה - (6) האם מלך רב מעלה משתמש בסמכותו להוציא להורג את אלו שראויים לכך, לקנוס את אלו שראויים לכך, ולהגלות את אלו שראויים לכך? גם כאן סצקה מסכים שכך הוא המצב.
והבודהה שואל שאלה נוספת - (7) כאשר אתה אומר גוף חומרי הוא העצמי שלי האם אתה משתמש בסמכות או כוח כלשהו על הגוף החומרי כגון שגופי יהיה כך, או, שגופי לא יהיה כך? סצקה לא משיב, אך
הבודהה מתעקש שהוא מחויב להשיב לשאלה רציונלית קבילה. במקרה וסצקה לא ישיב גם בפעם השלישית הוא מסתכן בכך שרוח תחתוך את ראשו לשבעה חלקים. לבסוף, מתוך פחד, סצקה משיב לשלילה לשאלה
הבודהה בעניין היכולת להשתמש בסמכות או בכוח כלשהו על הגוף החומרי. אז
הבודהה מוכיח אותו על חוסר העקביות לגבי הטענות הקודמות של סצקה. (8) שים לב כיצד אתה משיב! מה שאמרת קודם לא עולה בקנה אחד עם מה שאמרת לאחר מכן, וגם מה שאמרת לאחר מכן לא עולה בקנה אחד עם מה שאמרת קודם.
הבודהה ממשיך לשאול גם לגבי הרגשה, תפיסה, תופעות ותודעה ולכולן משיב סצקה בשלילה. ולאחר מכן סצקה מסכים גם על תכונת הזמניות שבכל אחד מהאלמנטים האלו, ועל ... הוא סבל או אושר? - סבל. האם מה שזמני, שהוא סבל ונתון לשינויים יכול להיות מיוחס כזה שלי, זה עצמי, זה אני? - לא.
הבודהה שואל האם אדם שמתייחס לסבל כשלי, אני ועצמי יכול להבין את סבלו או להפסיק אותו לגמרי. סצקה מסכים שהדבר בלתי אפשרי.
הבודהה מביא משל כדי להדגים את המקרה - (10) כמו אדם שצריך ליבת עץ ומחפש אחת כזו נכנס ליער עם גרזן ומוצא שם גזע גדול של צמח בננה, ישר צעיר חסר ניצני ...