שבעת ימי הבריאה - יום 7 - חלק 10... יום 7 - חלק 10 לסיכום, אני אדם בעל ישות משמע אני אדם בעל מודעות. הווה אומר אני גוף אנושי בעל יכולת לעקוב אחר אין סוף משבצות שעומד עליהן הגוף שלי במרחב ולזהות את מודל האב - טיפוס בתוכן, ... שנעמוד עליה בהמשך בליווי ששת הפסוקים הפותחים את פרק כא בשמות, היכן מחבר התורה בוחן את שאלת הימצאות הגוף האנושי במרחב עם התודעה ובלעדיה. ובכל אופן, האפשרות להיות בעל תודעה אין סופית היא הפוטנציה הטמועה בכל אדם, הגם ולא ... שימוש נרחב באחד העקרונות המרכזיים של כוחות היקום, ומכופפים את הטבע לגחמותינו ולחוקים שלנו... העקרון המרכזי אומר, שכל חוק אנושי ברור ועקבי, ברמה האינדיבידואלית או הקיבוצית - מתקיים במרחב לאורכו ולרוחבו ועד לאין סוף... אכן לא ידענו עד הלום ... ממנו במישרין למשך חתך משמעותי מאורך המרחב. והוא ממשיך איתו עד שהוא בעצמו מפר אותו... סרקנו לעיל חלק נכבד מהפוטנציה האנושית שהאדם מודע לקיומה, ועם זאת אינני מעריך שהחלק הנכבד שנסרק על ידינו מהווה חלקית האחוז מהפוטנציה המקורית הבוערת בעצמות ... תשוקתו שמבקשת לפרוץ החוצה. שני המיכשולים הם בעית ההספק והעצלות. נתחיל ראשונה בבעית ההספק שמבטא את התפוקה הלקויה שהגוף האנושי מספק ביחס לתפוקה שהתודעה מצפה לה. לתודעה פוטנציה אדירה שמבקשת להוציאה לפועל אך הגוף אינו עומד בעומס... הוא אינו מספק את הסחורה. ובעצם הבעיה היא לא ההספק כי אין היא אלא תולדה של בעיה אחרת. הגוף האנושי הוא הגוש היחיד בעולם שמודע לקיומו במרחב כי הוא בעל תודעה, כלומר הוא בעל היכולת לעקוב אחר מיקומו המשתנה ... מהשניה, יש נעימה טובה ואחרת לא, תלוי באוזן השומעת. סיכומו של דבר, האדם המודד קלט רק את הדברים הנמדדים. המוח האנושי לא יכל לקלוט דבר שאין לו הגדרה. הוא סירב בתוקף לקלוט למתחמו דבר שמידותיו אינם ברורות ובכלל זה היקום, ... יותר ממס שפתיים כי בעצם הוא התכוון ליקום האדיר והמוגדר, והראיה על זאת היא נקודת התחלת היקום שהצביע עליה. המוח האנושי קלט רק את הדברים המוגדרים והנמדדים, זהו מקור הליקוי בראייה המרחבית של האדם, מדור לדור ועד עצם היום הזה. ... בכל רגע. כאן בצומת מחשבתית זו אם נכון הביטוי - נולדה תורת ההישרדות על כל המזדנב לה. כאן נולד הרוע האנושי שלא שמו אלא לשם ההישרדות וההיגיון התומך בה. כאן נולדו המלחמות והמערכות וההתנגשויות ואף המריבות הקטנות בין איש שכל רצונו הוא לתלוש את פרנסתו מרעיהו ולהתקיים, כי מי יודע מה יולד מחר. כאן בצומת מחשבתית אנושית זו, ואני מאמץ את הביטוי, נולדה בעית ההספק המפורסמת שביטאה את התפוקה הלקויה של הגוף האנושי, הגוף אינו מספק את הסחורה שהתודעה האנושית מצפה לה. לתודעה זו פוטנציה אדירה שדוחקת לצאת לפועל אך הגוף אינו עומד בעומס... וכמו שאומר התנא רבי טרפון במשנה אבות - היום קצר והמלאכה מרובה ובעל הבית דוחק... כל הטכנולוגיה האנושית שאנו עדים לה בעידן הנוכחי - נולדה בעצם בצומת דחוקה זו כאשר האדם הרגיש דחוק במרחב, לחוץ בזמן, נזקק ... לשרדינגר על החתול המת והחי שלו. אין לי ספק שהמודעות למציאות המקורית יכלה לשנות את מסלול החוקים בכלל ומסלול הטכנולוגיה האנושית בפרט. בפועל, הטכנולוגיה שלנו קיבעה את המציאות החלקית - מנת חלקינו עד הלום. האדם שאני צופה בו בעת הזאת ... הוא מהאין סוף: היקום הדינמי יכול לפעול רק בשביב אחד, אין דרך אחרת להבין את פעולתו. אני חושב שהאינטלקט האנושי יכל להגיע בקלות למסקנה הזו - אילו רק קידש את העקביות המחשבתית וזנח את שלום הבית המדומה... אילו רק ... מלוכד בעל תבונה, אין דרך אחרת להבין את קיומינו. ובעצם כן, היה מי שחיבק את האדם הזה לאורך כל ההסטוריה האנושית ובכל פינה ופינה, והפנה את שימת ליבו למציאות. אני משתמש בלשון העבר כי אני בשר ודם וקשה לי להשתחרר ... ואני מדבר על הספר בו אני קורא ברגע זה ומוציא ממנו את התבונות... ספר התורה מונח כהוא זה על השולחן האנושי בכל מקום ופינה הוא לא סר ממנו לרגע, אך במקום לקרוא אותו הגדרנו בו שוב את היקום והצבענו דרכו ...