שבת הגדול, פרשת אחרי מות שני בני אהרון... לא תלכו. מה הם חוקות הגויים, אשר מהם מוציאנו הקבה ומזהירנו לבל נעשה כמותם. או ר נתן, חקתיהם, הם אמונות כוזביות שאין בהם טעם. חוקתיהם, חוקות שלהם, היינו חוק אותו חקקו הם, מדעת, מתוך אמונתם, הבנתם, ראיתם הכוזבית. ראיה זו, הכוזבית היא אשר מביאה אותם להנהגה שגויות, הנהגות הבאות מדעתם, מחוסר דעתם. אמונה זו, הכזבית, נובעת מהיות האדם מאמין בעצמו ואינו מאמין בחי עולמים. האמונה בחי עולמים, ענינה ההכרה, האמונה דכל מה דעבד רחמנא לטב עביד (כל מעשיו של הקבה הינן לטוב). או מוהרן שמי שיש לו אמונה שלמה בה יתברך, הוא חי חיים טובים תמיד. כל החסרונות הוא רק מחיסרון האמונה. או ר נתן ועל כן החכמים והמחקרים, חייהם אינם חיים כלום, כי הם רחוקים מחי החיים עי חכמתם וחקירתם ... האמינו במושך בחוטי הטבע, הבורא ית. העמים בארץ כנען אשר בני ישראל הולכים להורישם, גם הם אינם רואים ואינם מאמינים במושך בחוטי הטבע. בחוקותיהם לא תלכו, הקבה ברחמיו הרבים וכהבטחתו לאברהם, ידוע תדע.. ואחר כן ייצאו ברכוש גדול, הרכוש הגדול, הינו האמונה, האמונה בטבע הטוב להיטיב, האמונה, דכל דעביד רחמנא לטב עביד, כדברי מוהרן מי שיש לו אמונה שלמה בה ית הוא חי חיים טובים תמיד. היציאה ממצרים, הינה היציאה מחוקותיהם, ממילא יציאה זו, מחוקותיהם, מביאה לכמעשה ... ולא ללמוד מחוקות הגויים. יצאנו ממצרים, מהגלות. הובאנו אל הגאולה, לארץ ישראל. יהי רצון שלא נלמד ממעשיהם ומחוקותיהם, נדבק באמונה בחי עולמים, אמן.