... ומכאן יכול להיות קונפליקט עם הרצון להיות
מאושר מאותה הפעולה. ולעתים, יש מצבים שהאדם בוחר בפעולה הזו, כי הפעולה הזו גורמת לאדם הישג כלשהו והוא מבין שזאת המשאלה הכי גדולה שלו. אבל כאשר הפעולה הזו ... בעצם, איך האדם יכול להשיג גם את המטרה אבל
שהאושר שלו לא יהיה תלוי במטרה? יש כאן באג רציני בחשיבה של האדם, כי אם הוא כל הזמן חושב בכיוון של אני אהיה
מאושר אם אשיג X ואחר כך הוא ירצה Y ואחכ סיגמה ועוד... זה שהוא רוצה להשיג זה הכל טוב ויפה. הוא משקיע בסדר עדיפויות, בוחר בו, אבל לא מסתכל על השורש שבוחר ... אדם כזה ממוקדת ברצון להשתפר אבל מציבה תנאי
האושר תלוי אם האדם יצליח בדבר מסויים, אבל כאשר המטרה מתממשת
האושר מתמוגג כלא היה כי יש מטרה חדשה גבוהה יותר. ואז הוא מתנה שוב את פקודת
האושר בתנאי שהוא ישיג וכך נוצר רצף
שהאושר תמיד רחוק ממנו אפילו רק מרחק פסיעה אבל כמעט זה לא מספיק. המחשבה של האדם בוחרת את סדר העדיפויות ולכן - צריך דווקא להתחיל לחקור את הנושא מהמחשבה, ולא ... המעשים. ועומק המחשבה הוא שאם האדם רוצה להיות
מאושר, עליו לבדוק אם המחשבה שלו מובילה אותו להיות
מאושר. כי אם האדם חושב כל הזמן להתנות את
האושר שלו באם ישיג את המטרה כפי שבואר, הוא כל הזמן יחפש את המטרה הבאה בדרך וכך יהיה כמעט
מאושר. ולכן, סדר העדיפויות הוא לא אם אעשה כך וכך אהיה
מאושר = חוסר
אושר. ולא בגלל שאי אפשר להגיע
לאושר לא אחפש כלום ואתאכזב = חוסר
אושר. וגם לא לוותר על משהו שרוצים מאוד בלי לחקור אם יכולים ואז עדיין רוצים את זה ולחיות מתוך תחושת החמצה, ולא להתפשר על כך שמשיגים את המטרות ומוותרים על
האושר = חוסר
אושר. במקום הקיבעון המחשבתי הזה אפשר לחשוב קצת אחרת, והפרספקטיבה משתנה על החיים מהקצה אל הקצה. כי המחשבה של האדם יכולה להוביל אותו לפי איך שהאדם חושב והדבר ... לא מפריע לאדם בדרכו לאן שפניו מועדות = האדם
מאושר בלי להתנות את
האושר שלו בדבר חיצוני. כלומר, מטרה עבורו היא רק כדי לעשות טוב יותר, אבל כבר מעכשיו טוב לו. כבר עכשיו טוב לו, והוא מקבל את המציאות ואוהב את המציאות כפי שהיא, ...