הכל מוכן, אבל איפה הכפתור שיפעיל?... הוא עושה רע. ולכן, שינוי ההרגשה יכול לעשות את השינוי המיוחל, והדבר הנכון הוא שכל הדברים תלויים אך ורק באושר עצמו, ויש לפעמים מבחנים שמעמידים את האדם האם הוא מספיק חזק כדי לעמוד על שלו. כי לפעמים נדמה לאדם ... זורם על מי מנוחות. אבל, המבחן האמיתי של האדם הוא בעיתות מצוקה או במצבים שהאדם לא שמח או לא מאושר והכל הולך לו הפוך על הפוך, דווקא כאן האדם יכול להגיע למצב שאומרים לו להיות מאושר. והוא שואל: כיצד אהיה מאושר? האם ארמה את עצמי ואומר לעצמי שהכל טוב? הרי אני מרגיש שהכל כה נורא! והוא לא מבין דבר אחד, ... את כל המצבים הללו בעבורו והוא לא יודע שזה מה שעשה לו את כל הרע. ואם היה מבין שבזכות האושר שלו היה נחלץ מהצרה וחי חיים חדשים שהאושר שלו בו לא תלוי בכלום ובשום דבר חיצוני, אז האדם הזה היה מאושר באמת, כי לא היה תולה את האושר באירועים והיה הולך עד הסוף ומאושר מתוך הפנימיות שלו בלבד, אך ורק מתוך הפנימיות שלו. כי כל זה שהאדם לא מאושר, ומרגיש תחושת תסכול שלא עמד במשימה כפי שרצה - הכל בא מאותה תחושה רעה שהייתה לו קודם לכן, ולא הדברים עצמם שקורים גרמו לו לתחושה הרעה. האושר שלו היה תלוי בדבר. ולכן, אושר שתלוי בדבר ולא בפנימיות של האדם, אושר כזה אינו אמיתי כאשר יתבטל הדבר יתבטל האושר מהאדם. ולכן זהו אושר מדומה, אושר מזוייף שאי אפשר לסמוך עליו. ואושר כזה אינו מושלם ולכן, האדם מחפש כל מיני דברים אחרים, כל מיני טובות הנאה וכאשר הוא מחפש משהו להיתלות בו, האושר שלו אינו מושלם כי הוא מחפש דברים להיתלות בהם, והוא יכול לדוגמה לשבת מול משחק ולנסות להפיג את חוסר האושר בחוסר הצלחה, וזה בא לפעמים מתוך הענשה עצמית שהאדם לא מספיק מאושר הוא חייב לשחק כדי להירגע הכל במרכאות ולא אמיתי. אדם כזה גורם לדברים אחרים שהוא רוצה להתפספס כי הוא לא מרגיש ראוי מספיק כדי לעשות דברים שיקדמו אותו באמת, כי הוא מרגיש לא מספיק מאושר והוא חושב שהמשחק ייתן לו את האושר, או האכילה המופרזת תתן לו את האושר, או ההתפלספויות המיותרות אצלו יגרמו לו תחושת אושר במקום לעשות משהו מועיל עם עצמו ולנתח באמת את הסיבה האמיתית לבעיה. והמשוואה הכי פשוטה והכי קלה ללמידה היא זו של האושר, זוהי משוואה שאומרת שאם האדם מרגיש רע=הוא גורם לעצמו רע=הוא עושה רע לעצמו ולאחרים. ואפילו לא במובן קיצוני אפילו ... פשוטה זו, הוא יבין בעצם את מצבי התסכול שהיה שרוי בהם במשך החיים, כי הדבר הוא מעגל סגור. כאשר האושר של האדם תלוי במשהו, הוא מגביל את עצמו לדבר הזה, וכל הזמן בפחד שהדבר ייפול, וכאשר הדבר נופל הוא נופל איתו אבל הוא לא ניסה לשנות את האילוץ הוא כפוף לאילוצים וכאשר הדבר עם האילוצים נופל, אז האושר של האדם הזה נופל איתו, כי האושר הזה מדומה. וכאשר האדם הזה מאבד את תחושת האושר, אז האדם מתחיל להרגיש רע, ומתחיל לפעול בו מנגנון הרס התחושה הטובה שפועל באופן משומן לרעתו. הוא מתחיל להרגיש ... אחורה ומנסה להציג את הילדות שלו כדבר הכי נפלא, והסוד הוא שהילדות היא לא הדבר הנפלא ביותר, כי עדיין האושר שלה תלוי בדבר, הפוטנציאל אמנם לעתים פחות מוחבא בה, אבל הוא לא במשנה תוקף כדי להדריך את האדם לחיים מאושרים. ולכן, אין לקחת מהילדות של האדם דוגמה, וגם לא מהעוללות הוכחות וראיות, כי הפוטנציאל של האדם עדיין יותר גדול אף מזה, וגם אם ייקח את כל תקופות האושר בחייו, יגלה שהן היו ככל הנראה תלויות במשהו, פשוט מאוד האדם נוטה לשכוח את הדברים הרעים בתקופה מסויימת כדי ... הדברים לא כפי שהם באמת. כי האדם לא באמת רוצה לחזור לתקופה מסויימת, אלא הוא רוצה להגיע לשמחת חיים מאושרת ולהיות במצב הכי מאושר שאפשר. ולכן, הזיכרון של האירועים שהוא צובע בורוד זה כדי לחזור לשמחת החיים שלו, אבל אפילו לא לשמחה הקודמת ... לעצמו האמיתי שלא הרשה לעצמו להיות עד כה, להיות הוא באמת. ואדם כזה, שהופך להיות מי שהוא באמת, כלומר מאושר ושמח הכי הרבה שאפשר, משיג את הרצון הכמוס הזה. ובעצם, האדם לפעמים חושב ואומר איך אשיג את הדברים הללו? ... משיג ככ הרבה דברים מעבר למה שהוא דמיין, ואם הוא היה יודע את הדבר הזה, כמה הוא יקבל בעד האושר הזה שלו, הוא היה הופך למאושר ביותר. והכל משינוי פרספקטיבה שלא צריך לחפש כפתור ואפילו אין צורך במאמץ וזה הדבר הכי פשוט ולכן הכי מזולזל ... אבל האדם יכול להתגבר על הדברים הללו, ולהבין שכל מצב שהאדם חסר שביעות רצון זה רק בגלל שהוא לא מאושר בשלמות. והכל מתחיל מהמחשבה של האושר בשלמות שמובילה את האדם להיות מאושר בשלמות. וכאשר האדם מבין שכאשר הוא מאושר בשלמות מתוך הפנימיות שבו בלבד, באושר פנימי בשלמות, אז הוא מממש גם את הפוטנציאל בשלמות. ואין חוסרים, ואין גרעונות, ...