חודש אב - על מה נתארך קיצנו וגלותינו בהקדמתו לספר, עץ חיים, אומר / שואל המהרחו (רבי חיים ויטל, תלמידו וממשיכו של הארי) בהיותי בן שלושים לכוח, תשש כחי, ישבתי משתומם ומחשבותיי תמהים. כי עבר קציר, כלה קיץ ואנחנו לא נושענו, רפואה לא עלתה למחלתנו, אין מזור...לבב אותו לא אוכל אל תקרי אותו אלא אתו לא אוכל. ההפך מגס רוח הינו שפל רוח, אדם אשר יודע ומכיר את מקומו, יודע שלמרות ידיעותיו הרבות, יודע שאין הוא יודע ומבין, ר נחמן או הידיעה הגדולה הינה הידיעה שאין אני יודע. אדם שכזה בהיותו שפל רוח יזכה להבנת דברים שאילולא שפלות רוחו לא היה יכול וזכאי להבינם כלל. אומר הקבה אין אני ואשר יש בו מגסות הרוח, יכולים לדור בעולם. בהיות גס הרוח הקבה כאילו יוצא ממקום זה, אינו שורה שם, שהרי אין מקום. דורינו המשופע בחכמים ובחכמה רבה, לעיתים מגיע להיות גס רוח, גם כפרט וגם ככלל...

פרשת שמות - ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה ספר שמות, פותח בתחילת גאולת עם ישראל.ואלה שמות בני ישראל, לא נאמר ואלה בני ישראל, אלא שמות. יעקב ובניו יורדים למצרימה, בשמותם, איש איש ושמו. לכל אדם יש שם, שמו של האדם מורה למהותו, מורה על דרכו. אומר יוסף...הקבה ודאי גם יעלה מעלה מעלה. האדם חווה לאורך חייו מורדות ועליות קשיים וחוליים, כאשר האדם בא אליהם בשמו מתוך שמחה זוהי הדרך לעליה להגעה לגאולה. האדם הן בירידתו והן בעליתו, תמיד צריך שיישאר בשמו, שמו הינו מהותו, בכל מקום בו יימצא האדם בשמו, שם הקבה עימו ושם יצליח.

פרשת מקץ - ויוסף הוא השליט על הארץ הוא המשביר לכל עם הארץ יוסף ענינו מהות, ענינו אופן ההנהגה, מהות אישית המביאה לידי הנהגה ציבורית. יוסף זכה לתכלית הביטול, בשלמות כראוי. בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. יוסף לא שלטא ביה עינא (יוסף לא שולט בו עין הרע). הדרך...דרך העולם הזה. ביטול ההסתכלות החיצונית, הצמדות לראיה הפנימית, מביאה ליכולת גילוי האמת. יוסף פותר החלום לפרעה, או עליו הפרעה, ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו, מתרגם אונקלוס, רוח אלקים רוח נבואה הבאה מהקבה. זו היא אותה רוח אלקים המרחפת על פני המים, קודם לבריאת העולם. רוח אלקים זו מחפשת מקום לשרות בו / עליו. יוסף עי רוח האלקים יכול לברר האמת מן השקר, או הגמ אין חלום ללא דברים בטלים. קודם לפרעה ניסו לפתור החלום כל חרטומי מצרים, אך אין פותר אותם לפרעה. ניכרים דברי אמת, פתרון החלום...

נחמו נחמו עמי - ואתחנן ההר הטוב - גילוי הניצוצות שבכל יהודי, ואתחנן תשעא אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון. בשבת שלאחר תשעה באב נקראת פרשת ואתחנן, תחינתו של משה בבקשו להיכנס לארץ הטובה, ארץ ישראל. תחינה זו עומדת במרכזה...משה שנסתלק בשעת מנחה בשבת שהינה עת רעוא דרעוין, רצון הרצונות, בהסתלקותו עלה למקום ממנו יש לו היכולת לפעול ולהשתדל ולהאיר לתלמידו יהושע, ממקום זה יש היכולת להשפיע לדורות. זהו ענין הסתלקות הצדיקים, עלייה לצורך השפעה לעולם לצורך הארת הניצוצות שבכל יהודי ויהודי. ההפטרה הפותחת את ז שבועות דנחמא, מתחילה בנחמו נחמו עמי. המציאות בה עבר יום ט באב ועדיין לא נגאלנו, צער רב טמון בה, גם נחמה יש בה, נחמו נחמו עמי, העיכוב הינו לצורך המשך הארת הניצוצות שבכל יהודי המשך הארה לקראת השנה הקרובה בה להיגאל. משה לא זכה...

בהר סיני - כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם עם ישראל מחובר, מקושר לקבה בשני בחינות, בחינת עבד ובחינת בן. בחינת עבד שנא כי לי בני ישראל עבדים עבדיי הם. בחינת בנים שנא בני בכורי ישראל. שני בחינות אלו, בחינתם הינה תהליך, היינו תחילה עבד ואחכ בן. או ר נתן מה...כמו שהעבד מחויב לעבוד את רבו ולעשות רצונו, כמו כן הגוף מחויב לעבוד את הנשמה ולבטל רצונו מפני רצונה. או הזהר, פרשת בהר, מהו עול מלכות שמים? אלא עול היינו כמו העול שניתן על צווארו של השור קודם תחילת העבודה בשור. שימת העול על השור, הינה על מנת להפיק ממנו, מעבודתו, הטוב ביותר. אלמלא מקבל השור את העול, לא ניתן לעבוד בו ולהועיל כלל. כך גם האדם קודם צריך שיקבל עליו על מלכות שמים, אחכ יוכל לעבוד את הקבה, היינו לקיים המצוות. האדם בקומו, בשיבתו, בהליכתו ובכל עשייתו, צריך שיבחין ויידע האם עשייתו הינה בחינת...

שבת הגדול, פרשת אחרי מות שני בני אהרון וידבר ה אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה אלהיכם כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחוקותיהם לא תלכו ויקרא יח, א - ג. הקבה, מוציא את ישראל מארץ מצרים...השונים. גויים אלו, גוי גוי וחוקותיו. מצווה הקבה ובחקתיהם לא תלכו. מה הם חוקות הגויים, אשר מהם מוציאנו הקבה ומזהירנו לבל נעשה כמותם. או ר נתן, חקתיהם, הם אמונות כוזביות שאין בהם טעם. חוקתיהם, חוקות שלהם, היינו חוק אותו חקקו הם, מדעת, מתוך אמונתם, הבנתם, ראיתם הכוזבית. ראיה זו, הכוזבית היא אשר מביאה אותם להנהגה שגויות, הנהגות הבאות מדעתם, מחוסר דעתם. אמונה זו, הכזבית, נובעת מהיות האדם מאמין בעצמו ואינו מאמין בחי עולמים. האמונה בחי עולמים, ענינה ההכרה, האמונה דכל מה דעבד רחמנא לטב עביד (כל מעשיו של...

בהעלותך את הנרות - למה ניגרע? וידבר משה אל - בני ישראל, לעשת הפסח ויעשו את - הפסח בראשון בארבעה עשר יום לחדש, בין הערבים - במדבר סיני: ככל אשר צוה יהוה, את - משה - כן עשו, בני ישראל ויהי אנשים, אשר היו טמאים לנפש אדם, ולא - יכלו לעשת - הפסח, ביום ההוא...לנפש או בדרך רחקה לכם, או לדרתיכם, ועשה פסח, ליהוה בחדש השני בארבעה עשר יום, בין הערבים - יעשו אתו: על - מצות ומררים, יאכלהו. כידוע, פסח משמעותו הינה לזמנו. ראיה שכן קרבן הפסח יכול להיקרב רק בזמנו, החובה בהקרבתו היהנ על כל ישראל ובדיוק באותו זמן. מצוה מהותית וחשובה התלויה בזמן, לא מצינו שתהיה לקיומה אפשרות / זמן נוסף. חג הפסח למרות האמור לעיל, או הכתוב אדם אשר לא יכול היה להקריב הפסח בזמנו, למרות חשיבות העיתוי, נתאפשר לו להשלים החסר חודש מאוחר יותר. מה הייחודיות של חג זה שניתן לו יום חלופי. חיסרון...

פרשת שמיני - בהקריבם אש זרה ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקריבו לפני ה אש זרה אשר לא צוה אתם יום השמיני, או רשי, שמיני למילואים, הוא רח ניסן שהוקם בו המשכן, יום שנטל עשר עטרות יום השמיני, יום גדול, יום שמח וקדוש...עשר עטרות. והאיר בו אור הגנוז וכו. עכ סברו שעתה העת לבער ולכלות הסיטרא אחרא לגמרי עד שלא יהיה כוח עוד לאנשי רשע שהם בחי ערב רב לקלקל עוד. עכ הקריבו אש עם קטרת שלא בזמנה וכוונתם בודאי היה לטובה שרצו לעורר עיז אש המשפט הנל בקדוש יתירה באופן שהרשעה כולה כעשן תכלה אז. כי זה ידוע שאין. שום דבר שמברר הטוב מעמקי הקליפות ומבער הרע כמו אש הקטרת. נדב ואביהוא, זיהו את מצב האומה, מצבו של עם ישראל. ידעו נדב ואביהוא שעם ישראל זקוק, לתיקון, לניעור. יום גדול זה נראה היה בעיניהם כיום המסוגל ומתאים יותר מכל לעשיית...

בשלח - אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה השירה בעם ישראל מופיעה מס פעמים. שירת משה ובני ישראל על הים, שירת מרים והנשים על ים סוף. בהפטרה שירת דבורה וכו. אומר ר נחמן מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד. מהי מהותה של השירה? מהי השמחה? מהות כיסופיו של האדם...לאחריה תבוא השירה וניגון, גם הם צריך שיהיו באמת, אחר כך יבוא הריקוד, כל עצמותי תאמרנה, גם הריקוד צריך שיהיה באמת. אמת ענינו שמחה שאינה תלויה בדבר, הודאה הכרת הטוב שאינה תלויה בדבר. בני ישראל הגיעו למדרגת השמחה, אך לא לשמחה של אמת, שמחתם היתה תלויה בדבר, תלויה במשה המנהיג כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לנו, קום עשה לנו אלהים. כך אומרים ומבקשים בני ישראל מאהרון. כך רואה אותם משה כאשר יורד מההר, וירא את העגל ומחלת וישלך מידיו את הלחת וישבר אותם תחת ההר. התיקון של המחלת של ישראל...

אתם נצבים - ערב ראש השנה אתם נצבים היום כלכם, לפני יהוה אלהיכם: ראשיכם שבטיכם, זקניכם ושטריכם, כל, איש ישראל. י טפכם נשיכם - וגרך, אשר בקרב מחניך: מחטב עציך, עד שאב מימיך. יא לעברך, בברית יהוה אלהיך - ובאלתו: אשר יהוה אלהיך, כרת עמך היום. מתארת התורה...עציך או שואב מימך. מהות האדם איננה זקניכם או טפכם איננה איש ישראל או נשיכם. הנצבים קודם לכל הינם אתם, אתם, קודם לכל תואר נלווה, החשוב לכשעצמו. היות האדם, אתה היא המאפשרת לו להיות ניצב, היינו לעמוד על עומדו. היות ניצב גם בעברך בברית ה. האדם צריך שיהיה אתה, אתה ולא אחר. אתם ניצבים. האדם הינו חלק מהכלל, הבודד הוא מרכיב הכלל. מהיות הבודד אתה הכלל הינו אתם סך האתם הינו כולכם. היינו, אתה + אתה= אתם. אתם + אתם עד הסוף =כולכם. היכולת להיות ניצב לפני ה אלקיכם מצריך אתה, אתם וכולכם. רק יחדיו יש היכולת לעבור...