שבעת ימי הבריאה - יום 1... נטמע המונח בקירבנו: נובוריש שצועק את גדולתו ומעמדו: אני אני בראתי את השמים ואת הארץ ואת כל העולם. אני שולט ביקום ועושה בו כאוות נפשי ואוכיח לכם את זאת בנסים ונפלאות... עיין ערך עשר המכות במצרים. במשקפת הזו ראינו ... , ובלשון התורה אלהים , היינו המנחה, המורה, המוביל, המנהיג, המכוון, המנווט, המדריך, המנהל... כל אלו מצביעים על מרכז השליטה של האדם, וכל אלו במילה אחת: תודעה, ובלשון התורה אלהים. המחבר חזר באמצע התורה והשתמש באותו המונח אלהים באופן ... - היינו אל הרמה השביעית המורחבת והבהירה ביותר אך עדיין לא התבהרה לו התמונה... הסיבה היא רצונו המעורפל שלא שלט בו... שעירפל לו את דרכי הגישה לתודעתו, שלא הניח לו להגיע אל חדות הראיה השוכנת מימים ימימה בתודעתו. האדם הזה זקוק היה לאמצעי - עזר חיצוני שיינחה את תודעתו, שיישקם אותה. שיחזיר לו את מרכז השליטה. וגם מנקודת שפל זו המשיך המחבר יד ביד עם האדם ולא ויתר על המשימה שלקח על עצמו... וכך נולד ... בידי האדם שלא הצליח להגיע אל חדות הראיה הדרושה כי דרכי הגישה לתודעתו התערפלו, והוא ביקש להחזיר לעצמו את השליטה בתודעתו. וכך פנה אליו המחבר: אינך יכול לשלוט בתודעתך כי אינך יכול לזהות את דרכי הגישה אליה, אולם ביכולתך ... כי בסופו של דבר אני נהנה מכל גרגיר שבתוכה ומעמידו לרשותי, אבל הערימה גדולה למדי ואין לה סוף, לכן שולטת בי מידי פעם תחושת מועקה שמאפיינת אדם העומד מול הלא ידוע, כי רב הנסתר על הנגלה... אולם תחושה זו ... - מעבר למוטיב ההנאה מהמידע שהצליחה כבר לשלוף ולעבד. מוטיב זה הוא שעתיד להעניק לתודעה את תחושת הסיפוק הבסיסית: השליטה במלוא סל המידע, גם במידע הבלתי מעובד. עצם ההבדל שעמדה עליו בין המידע המעובד ללא מעובד - מעמיד לרשותה ... חופן אחד, ומחר תיקח לה אולי עוד חופן... גידור הערימה שממנה נלקח החופן - תשאיר בידי התודעה תחושה של שליטה, של סיפוק, של בקרה, למשול במציאות. עד כאן הזרקור השלישי שהוארה דרכו התמונה הראשונה, אבל עדיין... אומנם הצלחתי להצביע ... והגולמי - היינו על המידע המואר והחשוך, אך עדיין תוהה אני איך גידור טכני זה יעניק לי את עוצמת השליטה, את הכוח, את עוצמת הסיפוק, את החיים. ה ויקרא אלהים לאור יום, ולחשך קרא לילה, ויהי - ערב ויהי ... בסיסי כי - אם מידע משלים, כי את המידע הבסיסי קלטה מזמן, מרגע בריאת השמים והארץ... זהו מקור תחושת השליטה האבסולוטית האופפת את התודעה האנושית מרגע קליטתה לנתונים הבסיסיים: בידי כבר המפתח לכל מידע אשר יהא, אותו אוכל לשלוף בכל רגע, בזמני החופשי ועל פי רצוני. את המוטיב הזה של השליטה האבסולוטית הטיב המחבר לתאר כלהלן: ויהי - ערב ויהי - בקר: ערב הוא התחלת הלילה הוא מקדם את הלילה, ... מתרחצים ומתכוננים לעבודה... ברם, עצם קיום כלי - ההכנה הללו בידי האדם המתכונן באמצעותם ליום וללילה - מעיד על שליטת האדם ביום ובלילה. ההכנה שלי ליום אומרת שאני עומד לשלוט ביום הזה ובכל מה שעתיד לקרות בו. ומנגד אי - הכנה מעידה על איבוד השליטה. ויהי - ערב: התודעה קלטה את המידע הבסיסי ופניה כבר אל המידע המשלים הנמצא בערימה האין סופית, והיא עומדת ... נוצר ראשונה הערב שמקדם את החלק הלילי בו נמצא המידע הרדום שעדיין לא הואר, זהו פרק הזמן שמסמן את שליטתי המוחלטת בלילה, ביקום, במידע הרדום האין סופי שעומד בכל רגע לרשותי כי הרי המידע הבסיסי כבר בכיסי. ויהי - ... באופן הזה יצרה התודעה האנושית במרחבה את יחידת הזמן הראשונה: יום אחד: את היום האחד, את היום השלם, את השליטה בשרשרת מידע אין סופית בעלת חוליות מידע רצופות ומחוברות באופן אנלוגי עד לאין סוף.