קריירה / אימון אישי - אימון אישי לבחירת קריירה חדשה 'באמצע החיים' - מה זה אומר?... - מה זה אומר? כבר די הרבה זמן אני מרגיש שאני לא נמצא במקום הנכון. שמיציתי. אני קם בבוקר לעבודה ומחכה שייגמר לי היום ואוכל כבר לצאת הביתה. אני לא נהנה, לא מתרגש, לא לומד, לא מרגיש את הסיפוק ההוא שחלמתי עליו. עובד כמו רובוט, רוב היום משועמם, מתוסכל או עצבני. ומרגיש תקוע. אני חייב שינוי. אני יודע שבמקום אחר אוכל לפרוח ... איך עושים את הצעד הראשון? נשמע מוכר? רובנו, בשלב זה או אחר, מתמודדים עם הדילמה הזו: האם להישאר במקום העבודה הנוח, המוכר, השגרתי והיציב שלנו כי התנאים שלי טובים, העבודה לא דורשת ממני מאמץ ויש לי שם כבר מעמד וחברים או: להעיז ולשאול את עצמנו את השאלות החשובות באמת. אותן אנו שואלים בתחילת האימון: מה הכי חשוב לי לתת ולקבל מהעבודה שלי? באיזה סוג של עבודה אני רוצה להיות עוד שנתיים - שלוש? מה צריך להיות בעבודה שלי בכדי שאקום אליה בהתרגשות, בכדי שבסוף יום העבודה ארגיש את תחושת הסיפוק שאני חולם עליה? שינוי הוא תהליך שדורש ניהול. הוא לא יקרה מעצמו ואף אחד אחר לא יעשה את העבודה הזו בשבילנו. בכדי לייצר את השינוי המיוחל ולפתוח לעצמנו חלון הזדמנויות כזה, שיהווה נקודת מוצא לקריירה חדשה, אנו זקוקים למספר תנאים מקדימים עליהם אנו עובדים באימון. התנאים הללו, אגב, נדרשים לנו לכל התחלה חדשה. בכל פעם שאנחנו רוצים לזוז ממקום למקום, לייצר שינוי, להתחיל מהתחלה - זה יכול להיות בזוגיות, בעבודה, במשפחה או בכל תחום אחר בו מתעורר הצורך להתפתח או לצמוח. אם נכלול אותם תחת כותרת - גג אחת ... כאן אנו נדרשים להיות מסוגלים להרים את העיניים ולהרחיב את המבט. מה זה אומר? אם אני אדריכל ואני מחפש עבודה חדשה - מהו המרחב הרלבנטי עבורי: משרדי אדריכלות? משרדים שיש בהם תקן לאדריכל? מקומות שאדריכלות היא חלק חשוב מהעשייה ... ואולי בעצם, נקודת המוצא שלי צריכה להיות אחרת לגמרי: אולי המרחב שלי צריך להתחיל בשאלה - איזה סוג של עבודה אני אוהב לעשות? איזה אופי של תפקיד הכי מדבר אליי? מה אני רוצה לעשות ביום עבודה שלי ואיך אני רוצה להרגיש בו? דרך שאלות אלו נוכל בתהליך האימון להגדיר את המרחב הרלבנטי עבורי היום. זו ... בך שמשהו בעצמי מיצה את עצמו, לא מתאים יותר, דורש סיום, מבקש שינוי. וזה לא מובן מאליו. בעיקר לאור העובדה שהאלטרנטיבה החדשה היא לרוב לא מיידית. ישנה תקופת זמן מסוימת בה ניאלץ להיות שם, בוויתור הזה, ועוד לא לדעת ...