אהבה - מבוא... בין חברים, הקיימת בשל תחומי עניין, רעות וחברות ותחושת שיתוף ושייכות. אהבה רומנטית - בין בני זוג, הכוללת קרבה נפשית ומשיכה גופנית לאחר. אהבה עצמית - בין אדם לבין עצמו. אם מגדירים את האהבה כיחס בין האדם לחיים בכללותם, ... וכו. אהבה רומנטית הנשיקה, יצירתו של הצייר האיטלקי פרנצסקו הייז - אהבה אהבה רומנטית - צורך עז בקרבה גופנית ונפשית עם אדם אחר, הכרוך במשיכה מינית. אהבה רומנטית היא נושא מרכזי באמנות, בקולנוע, בספרות, במוזיקה ובאופן כללי, בכל תחומי ... המבוססת על חיבה. החיבה מופנית כלפי בני אדם המקנים גמולים ממשיים, אולם פרטנר להתאהבות עלול להביא דווקא מכאובים וייסורי נפש. הבדל נוסף הוא שהחיבה מאריכה ימים, ואילו ההתאהבות עלולה להיות קצרת טווח. בחיבה, לקנאה אין תפקיד גדול, ולעתים קרובות, ... - גרים הייתם בארץ מצרים (s: דברים י יט) אהבת ה - ואהבת את ה אלוהיך, בכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאודך. (דברים ו 5, יא 1) על אהבת האדם דיברו תנאים מרכזים ואמרו עליו שהוא כלל גדול בתורה ... היוונים דנו רבות בשאלה מה מבדיל בין אהבת אמת לבין אהבת בוסר. הדיונים עסקו גם במיתוס של אריסטופנס על הנפש התאומה, על פיו בראשית חיו בני האדם מחוברים בזוגות, לכל יצור היו שני ראשים, 2 לבבות ו - 4 רגליים ו - 4 ידיים. ושני הנפשות אהבו זו את זה אהבה גדולה ובילו את כל חייהם באושר שמיימי. אושר זה גרם להם לחטא ההיבריס וכתוצאה מכך נענשו על ידי האלים: זאוס חצה כל ייצור לשנים באמצעות חזיז הברק שלו והפריד כל איש מנפשו התאומה. ללא החצי השני, חייו של כל אדם היו מלאים כאב, וכדי להתגבר עליו הוא חיפש אחר החצי השני שלו - נפשו התאומה, על מנת שיוכל להתאחד עמה ולבלות איתה יחד. לפי מיתוס זה, המופיע בהמשתה של אפלטון - אהבת אמת אפשרית רק בין שתי נפשות תאומות ושאהבה אמיתית בהכרח הדדית. מי שמשתוקק לאחר או אוהב אותו, ודאי לא היה משתוקק אליו או אוהב אותו ... לפי שפינוזה, אהבה היא שמחה בליווי אידיאה של סיבה חיצונית. כלומר, אהבה היא תחושה של שמחה הנגרמת כל פעם שהנפש מעלה ברוחה סיבה חיצונית, כגון אשה יפה. שמחה, לפי שפינוזה היא היפעלות (רגש) שעל ידו באה הנפש לידי שלמות מרובה מבתחילה, הגדרה זו היא הגדרה מאוד אגוצנטרית ומגדירה את האהבה לפי מידת השמחה שגורם מושא האהבה ... הזיה. כשם שענף שנזרק למכרה מלח מתכסה בגבישים מזהירים המקשטים את הענף, כך הדימוי האמתי של האישה שנופל לתוך נפשו של הגבר, מתכסה ברקמה של דמיונות, המקשטים אותו בכל סוגי השלמות האפשרית. האדם מתאהב כאשר דמיונו מקרין סגולות לא ... שראה בה גימוד וסילוף של האהבה, ובמסתו פניה של האהבה מ - 1926 הגדיר את האהבה כפעולה צנטריפוגלית של הנפש, הפונה לעבר מושא האהבה בזרימה מתמדת, ואופפת אותו באהדה חמה, מאחדת אותנו עימו, ומאשרת בעליל את קיומו. על פי ... הפנימיים שלו בבחירת מושא אהבתו,. אי גאסט מבחין בין התאהבות לבין אהבה, בעוד שבהתאהבות הוא רואה הלם אירוטי ומצב נפשי נחות ומכני, שבו כל שימת הלב ותודעתו של האדם כולה מצטמצמת למושא אהבתו, ויש בה דמיון רב להתלהבות מיסטית ... ללמוד אותה מבחינה תיאורתית ויישומית, כשם שלומדים מוזיקה, נגרות או הנדסה. את האהבה הגדיר כהשגת אחדות בינאישית בהתמזגות עם נפש שנייה, והריסת המחיצות המבדילות בין האדם לזולתו. פרדוקס של שתי נפשות שהיו לאחת, ובכל זאת נשארו שתיים. עוד קבע שלכל צורות האהבה יש יסודות משותפים והם: 1. הדאגה הפעלתנית לחייו והתפתחותו של מושא האהבה. 2. חוש האחריות לקיומו הפיסי או לצרכיו הנפשיים של מושא האהבה. 3. יחס הכבוד - לראות את האדם כמות שהוא, לחוש בעצמיותו הייחודית ולדאוג שיתפתח כפי שהוא. ...