חרדתו של המלך סלומון / אמיל אז'אר... לאור ב1979 או 1980. כמה מידידי באותם ימים הלכו אתו לכל מקום. הם התרגשו התרגשות כפולה ואחרת מקוראים אחרים שאהבו את הספר. אולי זה הרגע לשבור את כלל כל הכללים, להרים את מסך האנונימיות ולספר שבאותם ימים הייתי מתנדב ... הספר עומד הסופר. אמיל אזאר שזה ספרו הרביעי והאחרון היה תעלומה לאורך כמה שנים. סופר שכתב כמה ספרים שהפכו לאהובים מאוד, אך הוא עצמו סירב להתגלות. איש לא ידע מיהו אותו אזאר. מאוחר יותר התגלה הסוד. רומן גארי סופר ... התקומם בזעם שבתנך קראו לו חרון. כולם זוכרים את האנשים המהוללים, ההיסטוריים, ומי יזכור את אלו שהיו כלום, אבל אהבו וסבלו ושלחו גלויות קיוו והתאכזבו. צאק אומר שסלומון מוחה נגד מה שחולף, מכיוון שהוא מרגיש איום מידי ומביע בזאת ... מדי, שהחיים אף פעם לא יחזירו לך. לזה קוראים חרדתו של המלך סלומון. לסלומון הוא מנסה להסביר, אי אפשר לאהוב מישהי הכי בעולם כשזאת אישה שלא אוהבים. אסור לאהוב בלי לאהוב באופן אישי, אלא רק בכללי. אני אוהב מישהי אחרת, אני לא אוהב את מדמואזל קורה ולכן אני אוהב אותה יותר, אבל בכללי. כשהוא בהתרגשותו מתבלבל בלשונו סלומון אומר לו: תפסיק לדפוק גם את השפה הצרפתית. לא תצליח ... והשלישייה הביזארית הנוכחית. סלומון זאנו השליח שלו וקורה נכנסים למערבולת. מערבולת חיים אחרים. האם סלומון שלח אותו לקורה מידיעה שתתאהב בו. שהוא הטיפוס מהשירים הריאליסטיים. סלומון הגאה, קורה הפתטית וזאנו הכדור המקפץ ביניהם. ביום הולדת השמונים וחמש שלו רוצה ... לפניו ספר שכתב אזאר. לכל אורך הספר הוא נקרא כספר סנטימנטלי לעתים מצחיק השזור במיני אמירות מהסוג שגורמות לקורא להתאהב בספר, ויש סיבה. אך מתחת לכל זה, בעיקר בסופו מתגלה משהו אפל. קנאה בלתי נשלטת ובלתי נסלחת. משלושת גיבורי ... זו השאלה עם עשתה את זה בגללו. הוא תמך בה כל השנים פרנס אותה מרחוק וסידר לה את זאנו כמאהב, אך ההתאבדות צריכה להיות בגללו. לא עוד אהבה נכזבת למישהו אחר. במרומז, אך לא לגמרי הנאצים, תקופת הכיבוש הגרמני קבעה את גורלם. שלושים וחמש שנות פרידה והוא לא יכול לסלוח לה ולא יכול להפסיק לשוב אליה, ואולי לאהוב בדרכו. זאנו משכנע אותה לסלוח לו, כי הוא יהודי, שלא יחשוב שהיא אנטישמית. הרי גם סעדת הגיע בסוף לירושלים. ... כאילו יצאו מספר אגדה. המשפט ומאז חיו באושר ועושר היה צריך להתאים לסיפור. גארי אולי הוליד את מארקס שאצלו אוהבים מתחברים אחרי חמישים שנה. אצלו האהבה התחלפה בסוג של הסתגרות מפניה. היא לא נעלמה. היא רק הפכה את פניה לסוג של נקמנות ואפילו לא ישירה אלא עקיפה. ובכל זאת אהבה. אי אפשר שלא להקסם מהספר. הוא לא איבד מחינו ואני בטוח שכל קורא, גם אלו שתקופתנו אטומת הלב לספרות כזו שלא מרשה להיסחף כך לא יוכל להניח את הספר, ולא ייתכן שלא יצא מאוהב באחת הדמויות. כל אחד ונטיות לבו.