... זה אומר בהכרח שהם משקפים קונפליקטים עובדתיים במציאות. שימוש במשל בסוטרת משל המסור [47] הבודהה מלמד כיצד להיות בעל תודעה חובקת עולם, שופעת ונעלת, ללא גבול, ללא עוינות וללא כוונות רעות. הוא ממחיש זאת בדרך הרדיקאלית האופיינית לו: אפילו ... כל מה שאינו שלכם, נטשו אותו והדבר יביא לרווחתכם ואושרכם לזמן ארוך. ומה לא שלכם? חומר, הרגשה, תפיסה, תופעות, תודעה כל אלו אינם שלכם, לכן נטשו אותם. כל חמשת מרכיבי האדם כיצור פסיכו - פיזי אינם שייכים לו ולכן ... החיוביות והשליליות על עתיד האינדבדואל. - נניח שצובעים בגד מלוכלך, הבגד יראה עלוב וצבעו יהיה מוכתם. - כך גם תודעה המלוכלכת בזיהומים מנטליים תוביל ליעד לא טוב [לאחר המוות]. - נניח שצובעים בגד נקי, הבגד יראה טוב וצבעו יהיה טהור. - כך גם תודעה נקייה מזיהומים מנטליים תוביל ליעד טוב [לאחר המוות] האנאלוגיה הזו מבהירה מהם הגורמים והתוצאות של הפעולות הקרמתיות המוסריות. בנושא ... והלידות של היצורים החיים על פי הפעולות הקארמתיות שלהם, עליו להשתמש בהמחשות רבות מהעולם היומיומי המוכר. ההשוואה של לכלוך לתודעה מזוהמת קיימת במשלים רבים כדוגמת משל קערת הברונזה בו ניתן לראות את ההכרח לזהות את הפגמים המנטליים בכדי שאדם ... שלא תעלו בו התלהבות ורצון לעשות מאמץ כדי לנטוש את הפגם וסופו למות עם תאווה, שנאה ובלבול, עם הפגם ותודעה מלוכלכת. הבודהה מציג את האופן בו על התלמיד לבחון את עצמו בדרך אינטרוספקציה ומדמה זאת לצפייה במראה. הטענות בדרך ... ההוראות שאתה נותן לתלמידיך? הבודהה משיב: (2) חומר הוא זמני, הרגשה היא זמנית, תפיסה היא זמנית, תופעות הן זמניות, תודעה היא זמנית. חומר הוא לא עצמי, הרגשה היא לא עצמי, תפיסה היא לא עצמי, תופעות הן לא עצמי, תודעה היא לא עצמי. כל התופעות זמניות, כל הדברים הם לא עצמי. סצקה נותן משל בתגובה במטרה להפריך את טענות ... חומרי כעצמי, ועל סמך גוף חומרי הוא יוצר מעשים טובים ורעים ונקודות זכות וחסר. לאדם יש הרגשה... תפיסה... תופעות.. תודעה כעצמי, ועל סמך אלו הוא יוצר מעשים טובים ורעים ונקודות זכות וחסר. הבודהה מתמצת את המשל לידי היסק פורמאלי: ... אתה מסיק כך: גוף חומרי הוא העצמי שלי, הרגשה היא העצמי, תפיסה היא העצמי שלי, תופעות הן העצמי שלי, תודעה היא העצמי שלי? סצקה מאשר את ההיסק כפי שהבודהה תמצת אותו ומבסס את טענתו באמונה הרווחת על ידי הרוב. ... שאמרת לאחר מכן לא עולה בקנה אחד עם מה שאמרת קודם. הבודהה ממשיך לשאול גם לגבי הרגשה, תפיסה, תופעות ותודעה ולכולן משיב סצקה בשלילה. ולאחר מכן סצקה מסכים גם על תכונת הזמניות שבכל אחד מהאלמנטים האלו, ועל הסבל ההכרחי הנובע מהם. (9) מה דעתך, האם גוף חומרי... הרגשה... תפיסה.. תופעות תודעה היא זמנית או לא זמנית? - זמנית. האם מה שזמני הוא סבל או אושר? - סבל. האם מה שזמני, ... המציאות בין הבודהה לפילוסופים טמון באופן בחינת התפיסה. הפילוסופים בוחנים את פרטי התפיסה ומרכיביה בעוד הבודהה מורה להבחין בפעילות התודעה עצמה ולהימנע מלבחון את פרטי התפיסה כגון צורות, צבעים וצלילים. בחינת פעילות התודעה היא בחינה של תשומת הלב המופנית לחוש מסוים ומעקב אחר המעבר וההפנית תשומת הלב של התודעה לאובייקטים השונים שהם התופעות הפיזיות המנטליות בכללן. פעילות זו של התבוננות ממושכת מביאה להבנה של התהליכים הפיזיים המנטליים וההשפעות ... פרגמטיות יכולות להתמודד עם הבעיה ביתר הצלחה. Gal, Intro. p iii. [8] Edie, p539 אדי טוען שחשיבה מטאפורית הכרחית בתודעה האנושית ולא סתם חולשה אנושית. Yoos, p86 יוס טוען ששימוש בדימוי הוא פעולת דיבור המכוונת את תשומת הלב לראות ... אין הבחנה בין הבנה אינטלקטואלית לידיעה ישירה של מציאות. [15] Nevasannanasannayatana - לא תפיסה ולא חוסר תפיסה - מצב תודעה מדיטטיבי מתקדם של ריכוז אינטנסיבי בו יכולת התפיסה כמעט ולא קיימת. Nyanatiloka, Buddhist Dictionary [16] אמון, ביטחון ושכנוע מלא ... חושית יותר ובהדרגה עד שנותרת רק תחושה של שוויון נפש ושלווה. תחושה זו נמשכת כל עוד נשמר הריכוז. מצב התודעה עליו דיווח הבודהיסטווה הוא השמיני מבין מצבי הריכוז, בו התפיסה כמעט ולא מורגשת ולכן אי אפשר לומר שהיא קיימת ... בהקשר חמש היכולות המושג חכמה מתייחס לידיעה התבונית הרביעית. [21] מצבים מדיטטיביים של ריכוז אינטנסיבי בעלי אופי של שינוי תודעה. [22] Atakkavacara - לא בהישג של שכילה דדוקטיבית, the Buddha philosophy of language. עמ 89 [23] Kosambiya Sutta, MJ48 ...

... יכול להתחייב שתהיה קיים עוד רגע, לא רק שהגוף לא אפשרי להתחייב שלא יהיה קיים עוד רגע, אלא גם התודעה אי אפשר להתחייב שתהיה קיימת כי כל דבר שקיים אינו מחויב המציאות, כל דבר שישנו הוא רק אפשרי המציאות ... שום ישות בעולם קיומה לא מחויב, שום דבר בעולם קיומו לא מחויב עוד רגע. אז בטח שא אפשר להתחייב שהתודעה תהיה קיימת אחרי המוות, כי בעוד רגע אולי התודעה שלך יכולה להימחק? אתה לא גורם לעצמך, לתודעה שלך להיות קיימת, וגם אם כן, אתה לא יכול להתחייב שתוכל לגרום לה להתקיים עוד רגע גם אם ימציאו גלולה של חיי נצח, הגוף יתכן ישאר, אך לא אפשרי להבטיח את הישארות התודעה, כמו שאדם הולך לקנות רובוט, בחנות המוכר מבחינתו דומה לו ויש לו תודעה עצמית והרובוטים שמוכרים בחנות, לרובוט אין תודעה עצמית!! הוא לא נראה כמוני האדם אומר אז אין לו כנראה תודעה עצמית ולמוכר כן, כי הוא דומה לי מתנהג כמוני וכו. אבל מצד האמת, יש אנשים בעולם שלנו שאין להם תודעה עצמית כמו לצורך המחשה אדם שקם מיתוך שינה ומתחיל ללכת בבית, אבל האם מיתוך שהוא עושה פעולות הוא מודע ... חלום וכל מה שהוא עושה הוא עושה בלי שהוא מודע לדבר הזה! אבל כלפי חוץ נראה שהוא רגיל עם תודעה, נכון שיש לו תודעה של חלום, אבל זה היה רק לצורך ההמחשה. בכל מקרה, מאד יכול להיות שיש הרבה אנשים בעולם שמסתובבים ללא תודעה, זא הוא נראה פועל, הוא נראה מתפקד, ומבחינה פונקציונאלית, עוד 100 שנה 1000 שנה יהיו רובוטים שיראו כמו בני האדם, ואין דרך להבדיל, ולדעת לזה יש תודעה, ולזה אין תודעה, לשניהם תהיה X ידיעה ויראו אותו דבר. בכל מקרה הרעיון הוא שהתודעה העצמית של האדם יכולה להעלם, גם אני, אולי אני ישות עצמית שלא מודעת ומדברת רק ומשמיעה מילים וצלילים, ואף אחד ל יכול להתחייב על התודעה וקיומה כל שכן לא אפשר להתחייב אחרי המוות שתהיה קיימת, או בכלל אי אפשר להתחייב שכל דבר יהיה קיים, ...

... מסויימים. בעל בית או בן בעל בית פונים אל הנזיר הזה כדי לגלות אם יש [לנזיר הזה] שלושה מצבי תודעה: חמדנות, שנאה, ובורות [vii]. [בעל הבית חושב לעצמו: ] האם יש לנזיר המכובד הזה מצבי תודעה שבבסיסם חמדנות אשר עלולים לגרום לאדם, אשר תודעתו מלאה חמדנות, לומר אני יודע למרות שאינו יודע, ולומר אני רואה למרות שאינו רואה ואשר יכולה לגרום לו להוביל ... וסבל לטווח ארוך? כאשר הוא חוקר את הנזיר ההוא בעל הבית מגיע להבנה זו: אין לאדם המכובד הזה מצבי תודעה שבבסיסם חמדנות אשר עלולים לגרום לאדם, אשר תודעתו מלאה חמדנות לומר אני יודע למרות שאינו יודע... ההתנהגויות הגופניות והמילוליות של האדם המכובד הזה הן כאלה של אדם ... חמדנות ללמד כזו דהמה. החוקר, לאחר שראה שהנזיר חופשי לגמרי מחמדנות, ממשיך לחקור הלאה באם יש לנזיר הזה מצבי תודעה שבבסיסם שנאה. [בעל הבית חושב: ] האם יש לנזיר המכובד הזה מצבי תודעה שבבסיסם שנאה אשר עלולים לגרום לאדם, אשר תודעתו מלאה שנאה, לומר אני יודע למרות שאינו יודע, ולומר אני רואה למרות שאינו רואה... ההתנהגויות הגופניות והמילוליות של האדם ... שנאה ללמד כזו דהמה. החוקר, לאחר שראה שהנזיר חופשי לגמרי משנאה, ממשיך לחקור הלאה באם יש לנזיר הזה מצבי תודעה שבבסיסם בורות. [בעל הבית חושב: ] האם יש לנזיר המכובד הזה מצבי תודעה שבבסיסם בורות אשר עלולים לגרום לאדם, אשר תודעתו מלאה בורות, לומר אני יודע למרות שאינו יודע, ולומר אני רואה למרות שאינו רואה... ההתנהגויות הגופניות והמילוליות של האדם ... [viii], כשיש לו יכולת, הוא מודט, כשהוא מודט, הוא עושה מאמץ עילאי [ix]. כשהוא עושה מאמץ עילאי, אז בעזרת תודעה מכוונת היטב ובאינטנסיביות, הוא מגשים באמצעות הגוף את האמת העליונה ורואה אותה באופן חודר באמצעות חוכמה. כך, בהארדוואגה, התעוררות ...

... בשביל להציג את הרעיון, אך התורה הלכה ישירות אל המונח המקורי שדרכו האדם רואה את התמונה המלאה ומעבד אותה: התודעה , ובלשון התורה אלהים , היינו המנחה, המורה, המוביל, המנהיג, המכוון, המנווט, המדריך, המנהל... כל אלו מצביעים על מרכז השליטה של האדם, וכל אלו במילה אחת: תודעה, ובלשון התורה אלהים. המחבר חזר באמצע התורה והשתמש באותו המונח אלהים באופן בלשני מובהק המזכיר את הבלשן המקצועי בשעת ... שלא ירפה ממנו... עע המונח אלהים בשמות ד, טז. כפי שציינתי, מחבר התורה חישב ומצא שמספיק לאדם הממוצע את התודעה שלו בשביל לבחון דרכה את התמונה המלאה שחלקים רבים ממנה אבדו לו בדרך, וכך נולד היום הראשון עם חמשת הפסוקים הראשונים של הפרק הראשון המייצגים את התמונה המלאה, והאדם אמור היה לכאורה להתבונן בתמונה הזאת באמצעות תודעתו ולחזור אל מקורותיו... אך רק לכאורה, לא כל אדם וכפי שהזכרתי הדרדר לאותו המדרון, גם לא לכל איש את ... ב ראשית: ב: בתוך המשפט הבא, או אם תרצה הפרק הבא או החומש הבא - נמצאת התמונה המלאה שכל תודעה אנושית אמורה למלא דרכה את המשבצות החסרות שנשמטו במרוצת הזמן מתמונת התודעה המקורית... ב - ראשית: זוהי איפוא התמונה הראשונה במספר והמופשטת ביותר. אותה התמונה תתבהר במשפט שבא אחריו בשנית ובקטע הבא בשלישית ובפרק הבא ברביעית וכך עד סוף התורה... התמונה הראשונה: ברא אלהים את השמים ואת הארץ: התודעה האנושית קלטה את השמים ואת הארץ. אם נאפס את התודעה האנושית ונתחיל איתה מנקודת האפס, אזי וברגע קיומה קלטה תודעה זו שני גורמים: הארץ וכל הסובב לה - השמים, היקום. לכן השתמש המחבר בפועל ברא שמשמעותו נהיה יש מאין, כלום היה בתודעה וברגע אחד נהיה, נברא. התודעה ולמעשה אינה קולטת את הדברים, החושים שלנו קולטים את הדברים באמצעות המוח שמעבד את הנתונים הנקלטים, או אז בא תור התודעה שמחליטה איך לנווט את הנתונים המעובדים ולהשתמש בהם, לכן אחד פונה ימינה ושני שמאלה למרות שהנתונים שנקלטו בחושים ועובדו במוח הם אותם הנתונים. ובניגוד למחשב הפסיבי נטול היוזמה שקולט נתונים ומעבדם, התודעה האנושית קולטת את הנתונים על מנת לנווט אותם, זהו שורש היוזמה וזוהי מהות הרצון. מכאן באה צורת הפועל הראשון שהשתמש בו המחבר: ברא (פעל ולא נפעל) - התודעה בראה את הנתונים ולא נבראו בתוכה. ברא אלהים: התודעה בראה את הנתונים, היא קלטה את הנתונים על מנת להשתמש בהם. ואלו הם הנתונים, את השמים ואת הארץ: היא ... לו סוף - השמים, והאוצר הקטן שלידה - הארץ - נותר בטבעיות רק בעדיפות השניה, זהו המאפיין המובהק של התודעה האנושית: עין גדולה... עד כאן התמונה הראשונה והמושלמת שהציג מחבר התורה לאדם והציע לו להתבונן בה ולמלא באמצעותה את ... מרחפת על - פני המים. המחבר לוקח אותי ביד ומדריך אותי איך לזהות את מהות התמונה הראשונה, היינו איך התודעה האנושית זיהתה בראשונה תמונה זו. שלושה גורמים הופיעו בתמונה הראשונה: ברא אלהים את השמים ואת הארץ. ואלו הם עפ סדר הופעתם: אלהים, שמים, וארץ. אם כן, המחבר מראה לי בתמונה ב את מעמד שלושת הגורמים בשעת פגישתם עם התודעה ומתמקד ברגע הראשון של הפגישה: מה היה מעמדם ברגע זה? במילים אחרות, באיזה מעמד פגשה בהם התודעה? מה היא ראתה מולה? הוא מתחיל לשרוד את שלושת הגורמים בסדר הפוך - לא על פי סדר הופעתם בתמונה הקודמת... מתחיל דווקא במעמד הארץ, לאחר מכאן מתאר את מעמד השמים (היקום), ולבסוף מתאר את מעמד התודעה האנושית, היינו מה היה מעמד התודעה בפני עצמה כאשר עמדה ברגע המתואר מול הראי והביטה בעצמה... המחבר מתחיל בגורם הראשון שהתודעה פוגשת בפועל, ולא בגורם הראשון שהתודעה נוטה אליו בפועל... (עמדנו על הנטיה הזו לפני מספר שורות) הוא מתחיל במעמד הארץ: והארץ היתה תהו ובהו: התודעה פגשה ברגע הראשון את כדור הארץ שאומר לה - לאדם: תהו ובהו (לשים לב לניקוד), זהו מעמד הארץ בראי התודעה האנושית. בשביל להבין את האימרה הזו יש לחזור אל נקודת ההנחה שיצא ממנה מחבר התורה כאשר כתבה. התייחסתי לנקודה ... וקרס. זו היתה נקודת השבירה ומתוכה נוצר הצורך להציג לאדם את מפת כוחותיו המקוריים - שיביט בראי ויחזור אל תודעתו המקורית... אולם לא כל אדם הדרדר לאותו התהום, היינו לא כל אדם זקוק לאותו הראי... ובנוסף ישנו פער בחדות הראייה בין תודעה לתודעה... מחבר התורה חישב ומצא, שלמעשה כל תודעה אנושית יכולה לזהות את התמונה המלאה ולשוב אל כור מחצבתה באמצעות נתוניה האישיים, ובשבע רמות ניתן לגשר על הפער בחדות הראיה בין תודעה לשניה. את שבע הרמות הללו ציין על גב הפרק הראשון של בראשית, וכרגע אנו נמצאים במרחב הרמה הראשונה המופשטת ... חד ראיה יבחין בתמונה הזאת. לתמונה השניה זקוק האדם שהדרדר לתהום יותר עמוק מחברו הראשון, וגם חדות הראיה של תודעתו נמצאת ברמה נמוכה יותר. התמונה השביעית איפוא תספק כל אדם באשר הוא שברצונו לחזור אל כור מחצבתו. בנקודה זו ... ביותר אך עדיין לא התבהרה לו התמונה... הסיבה היא רצונו המעורפל שלא שלט בו... שעירפל לו את דרכי הגישה לתודעתו, שלא הניח לו להגיע אל חדות הראיה השוכנת מימים ימימה בתודעתו. האדם הזה זקוק היה לאמצעי - עזר חיצוני שיינחה את תודעתו, שיישקם אותה. שיחזיר לו את מרכז השליטה. וגם מנקודת שפל זו המשיך המחבר יד ביד עם האדם ולא ויתר ... עליו ולזהות דרכו את העשייה המתמשכת, או מאידך ניתן דרך העשייה הניצפת להצביע על האדם שעמד מאחוריה ולזהות את התודעה שלו. בנקודה הזו נכנס לתמונה אמצעי העזר שאמור לסייע בידי האדם שלא הצליח להגיע אל חדות הראיה הדרושה כי דרכי הגישה לתודעתו התערפלו, והוא ביקש להחזיר לעצמו את השליטה בתודעתו. וכך פנה אליו המחבר: אינך יכול לשלוט בתודעתך כי אינך יכול לזהות את דרכי הגישה אליה, אולם ביכולתך לצפות בעשייה המתמשכת שלך בטבע, ודרך הצפייה תזהה את תודעתך האחראית לעשייה זו, וכאילו ניתנה לך האפשרות להציץ מהחור שבדלת האחורית בתודעתך שלך ולבחון אותה ואת דרכי הגישה אליה. הטבע איפוא הוא ראי טכני לעשייה ודרך הראי הזה ניתן לצפות גם בתודעה, לכן כיניתי את הטבע כאמצעי עזר לתודעה. ציינתי לעיל כי לאחר הכישלון שנחל האדם בזיהוי התמונה המלאה על אף ...

האבולוציה של התודעה המציאות היא לא דבר מושלם בפני עצמה זה משפט שקשה לומר ובטח לאיש שיש לו אמונה באלוהים, עוד יותר ... חושבים שהפירוד זה דבור שמרוחק מהאחדות אבל אפשר לחשוב על הפירוד כגילוי חוזק המציאות, כלומר באחדות הקדמונית של המציאות התודעה הייתה במצב פחות אנרגטי מאנרגיית הריק ביקום כלומר אי אפשר לחשוב בשום צורה מחשבתית על כמה מעט תודעה היה קודם למפץ הגדול. כלומר במצב האחדות הקדמונית לא היה מקום למחשבה, כלומר ריכוז האנרגיה שם הייתה כל כך דחוסה ברמה כזאת שלא היה מקום לשום תודעה. כלומר זה הלא מודע ובכל זאת גם שם הייתה תודעה ואותה תודעה היא חסרת כל מציאות כלומר היא מה שיוצרת כל מציאות אחרת, ואין זה דברי הבל כי פשוט כך הם פני הדברים התודעה היא דבר חסר מציאות בחוסר המציאות עצמה, כלומר באחדות האין סופית לא היה מושלמות וזה נקודה חשובה כאשר יש מצב באותו תודעה קדמונית של מושלמות יתר, כל התודעה יוצרת בפגמים שלה עצמה מציאות, וככל שהתודעה הייתה יותר מושלמת או במילים, יותר נכונות יותר הרמונית ובעלת מבנה הולוגרפי יותר מושלם המציאות יוצרת לנו אשליה יותר ... כלומר גדרים לדברים שלכאורה הם דברים סובייקטיביים לחלוטין ולמעשה אנו רואים שלמציאות יש הגדרה של טוב ורע כללי אבל לתודעה יש מקום לקבוע גם גוון סובייקטיבי לאותה מציאות עצמה. אנו רואים לדוגמה שיחס הזהב הוא מספר לא רציונלי, כלומר ... אותם בשביל להגיע ליחס הזה, ובכל זאת אנו רואים שיש לו קירוב, כלומר חוסר השלמות של המציאות עצמה נותן לתודעה הלא אובייקטיבית לקבוע את המציאות הסופית של הדבר במציאות הראלית, כלומר אנו רואים שלמציאות הווירטואלית במוח שלנו יש כוח ... לומר לאדם עיוור שהוא יותר שלם מאדם רואה כי יש לו פגם בעין, כלומר יש לו מקום לאבולוציה של התודעה דבר שהעין השלמה לא מאפשרת, כלומר הפגמים במציאות מאפשרים לתודעה לפרוץ גבולות ולהכיר מציאות חדשה,. כלומר למרות שלכאורה פגום זה דבר רע וקלקול הוא דבר רע עצם התיקון של ... במציאות אחדות יותר מושלמת ממה שהייתה באחדות הקדמונית. למעשה כל המציאות היא בסופו של דבר קפיצות ברמות שונות של התודעה. חשוב להבין שיש מצב נוסף שלא דיברתי עליו עדיין במאמר זה וזה המצב שכל המצבים במציאות למעשה קיימים בנקודה אחת חסרת מודעות עצמית, וזה למעשה עצם התודעה. הדבר הכי אבסורדי שאפשר לומר על עצם התודעה שהיא חסרת כל מודעות, וזה מקור הכוח שלה להיות כל יכול. עצם התודעה נמצאת בכל מקום בשווה וכל שאר התודעה במציאות מתחוללת רק מעצם התודעה, אין שום משמעות ממשית לכל תודעה אחרת, כלומר כל התודעה שבמוח היא תודעה שנמצאת רק בעולם הווירטואלי ומעט אור בעל עוצמה אנרגטית רבה מספיק יכולה לשבור לנו את כל אותה תודעה למעשה התודעה שבמוח מתפקדת כמו גירוסקופ, שמאפשר לנו לדמיין מצד אחד במציאות הווירטואלית ומצד שני לדעת מה היחס שלנו למציאות הראלית שבמקרה שלנו זה כדור הארץ. בסופו של דבר יש להבין שכל האבולוציה זה התפתחות התודעה ממצב של דומם, למצב של צומח חי ומדבר כלומר האבולוציה זה התפתחות התודעה, ולמעשה השלב הבא של התודעה זה פריצת מחסום המטריקס וזה אפשר לומר בפשטות העולם הבא. העולם הבא הוא העולם שבו אנו נוכל לקבוע בו ...

... אצל האדם, במקודם או במאוחר הוא יפלוט אותו, זה טבע הדברים. אם כן, המונח אלהים שכיוונה לו התורה הוא התודעה, זו שמרכז השליטה בידה. זה המנחה, המורה המדריך... זה המונח שהזכירה התורה יותר מאוחר, כאשר ביקש משה להתחמק מהמשימה ... והיה הוא יהיה - לך לפה, ואתה תהיה - לו לאלהים. (שמות ד, טז) אני רוצה לחזור להגדרה של התודעה, האלהים: התודעה היא המקום בו קולט האדם את הנתונים שכבר עברו עיבוד טכני במוח ומסווג אותם, ממיין אותם. אם כן, אני יכול לקלוט נתונים מסויימים בתודעתי שכבר עובדו טכנית במוחי - היינו שכבר הבנתי אותם, או אז אשקול את הדברים ואשרטט מסגרת חשיבה מסויימת שתנחה ... שם כבר תדעו מה לזרוק ומה להשאיר. הדרך היחידה היא הדרך האנושית, ויתר הדרכים הם פרי הדמיון האנושי. אל התודעה האנושית, איפוא, מגיעים רק בדרך האנושית הטיפוסית, במתכונת החשיבה האנושית הרגילה: האדם קולט נתונים בתודעתו שכבר עובדו טכנית במוחו, ומשרטט על פיהם את מסגרת החשיבה שתצטרף לאחותיה ותרחיב את אופקי התודעה. באופן הזה מגרה את השאיפה שלו הנשלטת ולא במקרה עי התודעה. הוא שאמרתי, ניתן רק לשאוף, להגדיל לשפר לשבח את המסגרות... הדרך היחידה הזאת הלכה לנו לאיבוד, ואיתה התודעה האנושית, האלהים. (אגב, כותבים את המונח אלהים ברבים - ההפך מהמילה המקבילה שלו תודעה שנכתבת בלשון יחיד, זאת כי המילה אלהים מבטאת את הטכניקה של התודעה - היכן נמצא מרכז ההנחיות, המקום ממנו יוצאות כל ההנחיות). אלפי השנים מפרידים ביננו לבין אלהים המקורי, אלהים שלנו ... האנושי... דמיון שלא עצר מלהתפתח מזה אלפי השנים, וככל שהתפתח כך נסק האלוהים המקורי שלנו ואיבד מערכו, אנו התרחקנו מהתודעה האנושית המקורית אלפי השנים. התורה מכוונת להחזיר את האדם לאלהים המקורי שלו, זה שהתרחקנו שנות אור ממנו... היא מנסה ... עושה את זאת יחד איתנו, חושבת איתנו, מדברת בקולינו ומתבטאת בשם אלהים שלנו. בכל מקום שמוזכר אלהים - הכוונה לתודעה האנושית (אבל המקורית) - מה היא רואה ברגע זה, מה אני האדם רואה, אילו נתונים מעובדים אני מקבל מהמוח שלי ואיזו מסגרת חשיבה מצטיירת בתודעתי כתוצאה ישירה מהנתונים המעובדים האלו? בטקסט התנכי, אנו מרגישים את היד שמשתלבת עם ידינו ומראה לנו את טבע הדברים: ... עם תכונת האין - סוף ועם היקום שלו, ובד בבד נפתח בפני המטייל שער השאיפה והוא אוסף אותו אל תודעתו... סוף סוף הוא עובר את מיכשול האין - סוף ומריח את התבשיל החדש. אל הנקודה הקסומה הזאת מגיעים דרך ... החיים ואם מוגבלים הם עי המוות. בטיול הזה מתחברים כמובן מאליו עם מנגנון האין - סוף, או אז מתעוררת התודעה ואיתה מרכז השליטה בכל הנוגע לשאיפות ולתענוגות... אז האלהים מתעורר ומבקש להכנס לפעולה מיידית. גולת הכותרת בטיול התנכי, זה הרגע הקסום ההוא, כאשר מגיעים אל הנקודה בה מתחבר הרצון עם התודעה, או אז נחשף לעינינו גל מסתורי שכמותו לא ראינו מעולם. לפירוש הדברים יש לחזור למטה התודעה ולשחזר קטע מתהליך קבלת ההחלטות שמה. את השיחזור הזה נעשה בהילוך איטי בשביל לרדת לעומק הדברים ולהגיע אל הרגע הקסום ההוא... תודעה, הגדרתי לעיל, היא המקום בו קולט האדם את הנתונים שכבר עברו עיבוד טכני במוחו ומסווג אותם, ממיין אותם. תיארתי את התודעה כ - מקום בו נעשים הדברים... אולם אין הכוונה לחלל מסויים, אין הכוונה להגיע אל מקום מוגדר בגוף או במוח ולהצביע עליו כזה המקום... מקום בעברית התנכית הוא הרמה או השלב אליו מגיע הדבר. במילים אחרות, התודעה, כהיא זו, נכנסת לפעולה כאשר שלב עיבוד הנתונים מגיע לסיומו. אינני צריך את התודעה בשביל לחשב משוואה מתמטית, זאת העבודה השחורה של המוח, אולם וכאשר מסתיימת עבודת המוח וכבר יש באמתחתי את התוצאה - את הנתונים המעובדים, ובעצם הרגע הזה נכנסת התודעה למשחק, כאשר האדם נדרש לתוצאה המונחת לידו, מה אעשה איתה? מהו השימוש המתאים ביותר שאוכל לעשות בנתון המעובד המונח לפני? איך אנצל אותו על הצד הטוב ביותר. כאן מנגנון התודעה נכנס לפעולה. אין כמעט קשר בין מנגנון התודעה לפעולות הטכניות של המוח, הקשר הזה מגיע לקיצו עם קבלת הנתונים המעובדים מהמוח והעברתם לחדר הפיקוד של התודעה. אין ולמעשה אפילו קשר סמלי בין המוח לתודעה, אדם בעל רמת אינטלגנציה גבוהה יכול לפתור את הקושיה המתמטית המסובכת ביותר אך לא בהכרח יכול לנהל את התוצאה ... המקסימלית הזאת מבלי רמת אינטלגנציה גבוהה במיוחד, ואת האחרון הזה מכנים כאיש בעל אינטואיציה, היינו שהוא יודע לעשות שימוש בתודעה ללא קשר הכרחי לחשיבה, יש לו תפיסה בלתי אמצעית. אין קשר בין המוח לתודעה. המוח עושה את העבודה שחורה, מכין את הנתונים המעובדים ומוסרם לתודעה, מכאן והלאה נכנס למשחק מנגנון חדש וטון חדש... האווירה והטון הטכניים של המוח נעלמים מהזירה, ובמקומם נכנסת התודעה והמטה שלה, הם נותנים מעכשיו את הטון. הבה נחזור שוב אל הקטע בו נכנסת התודעה לפעולה, ונריץ את הקטע הזה בהילוך איטי... עברנו בשעה טובה ומוצלחת את השלב הראשון, המוח עיבד את הנתונים ומסרם אל התודעה, וברגע זה היא נכנסת לפעולה. מה הם הקושיות שמתבקשת התודעה להתמודד איתם ברגע זה? ובעצם מה היא משימתה של התודעה, מה המטרה שלה? לדעתי יש לענות קודם על השאלה הזאת ולאחר מכאן ללכת אל שאלת הבעיות שהתודעה נדרשת להתמודד איתם. התודעה משתוקקת להביא את רצונו של האדם לפועל, זו משימתה היחידה והמטרה שמתבייתת עליה: להביא את הרצון לפועל. יש בידי ... מתמונה, ונלך לרצון יותר מורכב... יש בידי עוגה ואני רוצה לאכול אותה. הנתונים המעובדים שזה עתה העביר המוח אל התודעה הם כדלקמן: העוגה הזאת טעימה שמכילה 1000 קלוריות, ויכול להגרם נזק לגוף אם תיאכל, אלה הם הנתונים היבשים שהמוח עיבד, ועכשיו תורה של התודעה להשתמש בנתונים המעובדים האלה ולהחליט: להכניס לפה או לא? נו... אם המדובר היה ברובוט אינטלגנט נטול תודעה, אזי הרובוט הזה היה מניח מיד את העוגה בצד ולא מכניסה לפה, כי המוח עיבד נתונים ברורים, העוגה והקלוריות שבה יזיקו לגוף, אבל במקרה שלפנינו ישנם שני גורמים שאינם נמצאים ברובוט: תודעה ורצון. אם כן ובמקרה הזה, איך תתמודד התודעה עם הנתונים שבידה? מצד אחד יש רצון ברור לאכול את העוגה, ...

... היקום מתכווץ. בזמן שהיקום מתכווץ, רוב היצורים החיים נולדים מחדש בעולם - הברהמא אבהסרה [38]. ושם הם חיים, יצירי תודעה [39], ניזונים מתחושות התעלות [40], קורני - אור מעצמם, נעים באוויר, מלאי הוד והדר - וכך הם חיים במשך ... בהתאם למיצוי תוחלת חייו או מיצוי סגולותיו [42], נופל מעולם האבהסרה ומופיע בארמון הברהמא הריק. שם הוא חי, יציר תודעה, ניזון משמחה, קורן - אור מעצמו, נע באוויר, מלא הוד והדר. וכך הוא חי במשך תקופה ארוכה מאוד. 2.4. ... בהתאם למיצוי תוחלת חייהם או מיצוי סגולותיהם, נופלים מעולם האבהסרה ומופיעים בארמון הברהמא, יחד אתו. שם הם חיים עשויים תודעה, ניזונים משמחה, קורני - אור מעצמם, נעים באוויר, מלאי הוד והדר. וכך הם חיים במשך תקופת זמן ארוכה מאוד. ... - בית. לאחר שפרש, באמצעות ערנות, מאמץ, התמדה, שקדנות וכוונה נכונה, הוא מגיע לרמה כזו של ריכוז מנטלי כך שבתודעתו המרוכזת הוא נזכר בחייו הקודמים האחרונים אך לא מעבר לזה. כך הוא אומר אנו נבראנו על ידו, על ידי ... חיים קצרים, נידונים להיכחד, והגענו לעולם הזה. זהו המקרה השני. 2.10.ומה העילה השלישית נזירים, ישנן ישויות מסוימות הנקראות מושחתות תודעה [44] . הישויות האלו מבלות זמן רב בהתנהגות קנאית אחת כלפי השניה וכתוצאה מכך תודעתן נעשית מושחתת. כאשר תודעתן מושחתת הן הופכות מותשות בגוף ותודעה, וכך הן מתות ועוברות מהעולם ההוא. 2.11.ויתכן שיצור כזה, לאחר שמת ועבר מהעולם ההוא, מופיע בעולם הזה. לאחר שהופיע ... הזה הוא... נזכר בחייו הקודמים האחרונים אך אינו זוכר דבר מעבר לכך. 2.12.והוא חושב הישויות המכובדות האלו שאינן מושחתות בתודעתן, אינן מבלות זמן מוגזם בהתנהגות של קנאה אחת כלפי השניה... הן אינן הופכות מושחתות בתודעתן, או מותשות בגוף ותודעה, וכך אינן מתות ועוברות מהעולם ההוא. הישויות האלו קבועות, יציבות, נצחיות, לא נתונות לשינוי, והן יישארו לעולמי עד. אך אנו, שהיינו מושחתים בתודעתנו... אנו ארעיים, בלתי יציבים, בעלי חיים קצרים, נידונים להיכחד ואנו הגענו לעולם הזה. זהו המקרה השלישי. 2.13.ומהי העילה הרביעית ... עין, אוזן, אף, לשון, או גוף הינו ארעי, בלתי יציב, לא נצחי ונתון לשינוי. אך מה שמכונה נפש [45], תודעה או הכרה הינו עצמי קבוע, יציב, נצחי, לא נתון לשינוי, והוא יישאר זהה לעולמי עד. זהו המקרה הרביעי. 2.14.על ... פי ארבע עילות. מה הן 2.17.הנה פרוש או ברהמין מסויים באמצעות מאמץ... מגיע למצב כזה של ריכוז מנטלי כך שבתודעתו הוא תופס את היקום כסופי. הוא חושב היקום הזה סופי ובעל גבולות. מדוע כיוון שאני הגעתי למצב כזה של ... העילה הראשונה. 2.18.ומהי העילה השניה הנה פרוש או ברהמין מסויים באמצעות מאמץ... מגיע למצב כזה של ריכוז מנטלי כך שבתודעתו הוא תופס את היקום כאינסופי. הוא חושב היקום הזה אינסופי וחסר גבולות. אותם פרושים וברהמינים האומרים שהוא סופי טועים. ... העילה השניה. 2.19.ומהי העילה השלישית הנה פרוש או ברהמין מסויים באמצעות מאמץ... מגיע למצב כזה של ריכוז מנטלי כך שבתודעתו הוא תופס את היקום כסופי בכיוונים מעלה ומטה אך כאינסופי לרוחב. הוא חושב היקום הזה הינו גם סופי וגם ... טוען. זאת אינני מכחיש. אך לא העצמי הזה חדל מלהתקיים לחלוטין. כיוון שיש עצמי נוסף, שמיימי, חומרי, יציר - תודעה [63], מושלם בכל איבריו, שאין בו כל חסר... זהו העצמי אשר חדל ונהרס עם התפרקות הגוף ואינו קיים לאחר ... והרהור, מצב הנחשב גס בטבעו. אך עם התפוגגות החשיבה וההרהור, העצמי נכנס ושוהה בגהאנה השניה המלווה בשלווה פנימית ואחדות והתודעה חופשיה מחשיבה והרהור, ומכילה תחושות התעלות ושמחה הנולדות מריכוז [70], אז העצמי מגשים ניבאנה עילאית כאן ועכשיו. בדרך זו ... של של ארבעת המלכים הגדולים (מעט מעל העולם האנושי). [45] Citta פחות או יותר מילה נרדפת ל - mano תודעה, אך בדרך כלל נעשה בה שימוש דומה יותר ל - נפש, לב או רוח. [46] Antnantik רייס דיוויס מכנה ... (זמן בלתי מוגדר), חידלון סופי קורה מקץ זמן זה, וכך גם לגבי שאר העצמיים. [63] על פי הפרשנות נוצר מתודעת - גהאנה. [64] הארבעה הבאים תואמים לשחרורים 4-7 (דיגהה ניקאיה 15.35) או לארבע הגהאנות האל - חומריות הגבוהות. [65] ... [67] vitakka-vicra ויטקה - ויצארה, לעיתים מתורגמת גם כמחשבה תחילית והמשכה, אך המשמעות רחבה יותר ומיוחסת לכל יישום של התודעה בו יש הכוונה ראשונית או יישום ראשוני (vitakka) והכוונה המשכית, או יישום והחזקת התודעה על האובייקט (vicra). [68] Pti פיטי, מונח שקשה לתרגם אותו. בעברית מתורגם גם כעונג, תענוג, אקסטזה, התלהבות (אנגלית rapture). ... וצליל. מגע זה הינו הבסיס להרגשה (vedan). [74] בסיסיי המגע הם עין, אוזן, אף, לשון, גוף (כבסיס לתחושות פיזיות), ותודעה (אשר גם נחשבת חוש על פי הלימוד הבודהיסטי). [75] זוהי ההצגה הראשונית, אך חלקית, של ההתהוות המותנית (paticca-samuppda, פטיצה ...

... מאליו... אין דומה לחמור כעבד אופייני לאדם. החמור הזה, ואני חוזר אל הלב, הוא טוב וחיוני לאדם כל עוד והתודעה האנושית מזהה את תיפקודו כמנוע שעומד לרשותה ושולט בקצב זרימת הדם לכל איברי גוף האדם, באופן שקובע את הקצב ... למצב בו עבד כי ימלוך... וזה הצד השלילי של החמור / של הלב, היינו כאשר אימת העבד חולשת על התודעה והאדם חש עבד לליבו ונתון לחסדיו... למרבה האירוניה כל האנושות ובכל הדורות - חיה את הבילבול הגורף הזה ונתונה ... כאדון, ובד בבד אין ספק שהלב אינו מנוע אוטומטי כי אם מנוע עם קצב משתנה והקצב שלו נתון למצב התודעה האנושית ומשקף אותה. תחת המונח תודעה אנושית נימצא מספר מונחים מקבילים כמו הרצון האנושי, הרגש האנושי, המצב הנפשי, מצב הרוח... ובכל אופן הלב הוא לא ... איבר ראשי שמשקף כהוא זה את המצב הכללי של הגוף, מצב המשתנה בכל רגע בחיים ותלוי ישירות ברצון האדם ותודעתו. האדם בוחר לעצב לו בכל רגע נתון את מצב הגוף שלו ומגייס למשימה זו את מנכלו - את עבדו ... את התווים האלה? האדם התמודד עם השאלה הזאת משחר ימיו וקרא לגורם הזה במבחר שמות וכינויים: רצון, נשמה, נפש, תודעה, הכרה, מודעות, החלק הרוחני שבאדם... קשה לבחון כל שם ושם לעומק ולרוקן את תכולתו על השולחן. קשה שבעתיים לעמוד על ההבדל בין השמות כי חסרה לנו ההגדרה: מהי תודעה? מה היא נשמה? מהיכן צצה והיכן מושבה. וגם אם נטען שהמדובר בהתפתחות מערכת רגשות מסועפת שמקורה באותות חשמלים במוח ... ההדדית מאידך ביניהן, זהו מקור השמות הבלתי מחייבים שביטאו את הזיהוי האנושי הבלתי מוגדר למערכת הזרה שנצפתה בגוף: נפש, תודעה, נשמה... הבחנה חלקית איפוא גוררת בעקבותיה הגדרה חלקית ולוקה בחסר. האדם הבחין אומנם במערכת זרה המנהלת יחסי גומלין עם ... והיא נפרדת מהגדרת הגוף האנושי עליה אני הולך לעמוד להלן. את הגדרת גורם החיים שבשפתינו קוראים לו נשמה או תודעה - ליקטתי כאמור מהפרק השני של התורה ופרסתי את ילקוטי על פני החלק הראשון של שבעת ימי הבריאה - ... שמרכז מעבד ומנתב את המידע המגיע אליו דרך מערכת העצבים. הינה לך איפוא הגדרה רשמית ומקיפה של נפש / תודעה / הכרה / נשמה... היא היא מערכת העצבים שמרכזה המוח, ומי שרוצה לעמוד על ההגדרה הזו ולרדת לפרטיה יצטרך ...

... תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 14 - ד. את פרק יד הקודם הקדשנו לשני המונחים: אלהים: תודעה אנושית. יהוה: תמונה שלמה - ממנה נגזרת התודעה האנושית. מכאן, משמעות המשפט - ויאמר אלהים אל משה: משה הכיר בדבר מה דרך התודעה שלו - הוא הדבר אשר אמר. (הוא הדבר אשר גיבש משה בתודעתו) ויאמר יהוה אל משה: משה ובאמצעות התודעה שלו זיהה דבר מה מתוך התמונה השלמה (הטבע) - והוא הדבר אשר אמר. אם כן, ובשני המקרים המילה היא של התודעה של משה, היא אשר מזהה את הדברים ומבטא אותם. מכאן אני מגיע למסקנה העקרונית: לכל אדם יש אלהים, אך ... אדם מזהה דרך האלהים שלו את התמונה השלמה המכונה בתורה - יהוה. התורה לימדה אותנו דרך הפרק הראשון שלה שהתודעה האנושית המקורית מזהה את התמונה השלמה כדבר מובן מאליו, ולכן לא היה מקום להזכיר את קיום התמונה השלמה - יהוה - על פני הפרק הראשון של התורה, בו זיהתה תודעת האדם את כל הסובב אותה בארץ וביקום. ציון קיום התמונה השלמה בא מתוך הצורך גרידא, כאשר התנתקה התודעה האנושית מהתמונה השלמה, והיה הצורך בלהזכיר לאדם את טבע הדברים ומקורם, ולהחזירו שוב אל תודעתו המקורית: יהוה הוא האלהים, אני יהוה אלהכם, או כמו שביטא הפרק השני שוב את טבע הדברים ותולדותם בתודעה: ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים, וייצר יהוה אלהים את האדם, ויטע יהוה אלהים גן בעדן מקדם... לא במקרה נצרב בתודעתינו הפסוק שמע ישראל שכל יהודי משנן מזה אלפי השנים... זה מעין חוט דק שמקשר אותנו עם עברינו ומסרב להכרת... את - מותר האדם מן הבהמה - חוש השמיעה הוא שעושה את התפנית... אני יכול לבטא ולהעביר את הדברים שבתודעתי רק אם יש מישהו שיכול לשמוע אותי... ולבטח גם החיה שומעת אותי ועושה שימוש באותות שמגיעות לאוזנה, אך רק ... המקורית, ברמה שאוזנך נועדה לקלוט, שמע אותם. ואת זאת אוזנך תקלוט, כאשר תגיע אל הרמה האנושית הנעלה: יהוה אלהינו: התודעה האנושית נגזרת מטבעה מהתודעה השלמה, מהתמונה השלמה. כי... יהוה אחד: כי יהוה הוא אחד - הוא התמונה השלמה שחלקיה מתחברים להם ברצף מתוך מקשה אחת. יורשה לי להדגיש שוב את שני הנתונים האלה: אלהים: תודעת האדם ומנהיגתו. יהוה: תודעת האדם הרחבה והמקורית המזהה את חלקי התמונה השלמה שנגזרו ממנה. כלומר כאשר מזהה האדם חלקים מתמונת האחד ומשייכם למקומם המקורי, כאשר מגיעה תודעת האדם לרמת מודעות כזו. זוהי המשמעות המקורית והיחידה עבור כל אחד משני המונחים בכל התורה. דבר שמביא אותנו להתבוננות ... הנתונים שבידינו אל שאלת קיום ישות העל, וכאילו הונחינו עי התורה לסווג את השאלה הזאת עם אחותיה המובנים מאליהם... התודעה המקורית זיהתה את תמונת האחד כדבר מובן מאליו, על זאת יעיד הפרק הראשון של בראשית, ואותה התודעה אמורה לזהות או לשלול את קיום ישות העל - כעוד דבר מובן מאליו. התורה הושיטה יד נדיבה וסובלנית לאדם ... מימדיו, את גודלו, את עוצמתו, לכן נדבק לבית הזה שיעור האין - סוף ומכאן נגזר מונח האין - סוף בתודעת האדם, כי הלכה למעשה אין סוף לדמיון האדם הזה, אין סוף לגדרות דמיונו... זהו המופע המוזר שחייזר לא יכל ... ויהי - בקר, יום שני. (בראשית, א) הקדמה קטנה: התורה נכתבה במטרה מוגדרת מראש: להחזיר את האדם אל אפיקי תודעתו המקורית - דרכה יכול לגלוש ביקום וליהנות ממנו. היקום הוא אין סופי גם הגלישה בו אין סופית וההנאה ממנו אין סופית וגם האדם באמצעות התודעה שלו יכול לגלוש ביקום הזה וליהנות ממנו עד אין סוף כי לתודעה האנושית אין סוף, אין סוף לדמיון האנושי... אולם כולנו יודעים (עד עכשיו) שהחיים האנושיים ביקום הזה הם דווקא סופיים, ... ולא יראה מוות... (תהלים פט) כאן בנקודה הזאת נולדה התורה (נולד הצורך בתורה) וביקשה מכל אדם פסק זמן: כמוך כתודעה שלך, וכפי שלתודעה מעצם הגדרתה אין סוף גם לעצם קיומך אין סוף, כי הרי לא יתכן קיום אדם ללא תודעה לרגע אחד גם לא תיתכן קיום התודעה האנושית ללא אדם לרגע אחד, האדם ותודעתו חד הם, מכאן האדם בעל התודעה יכול ורוצה ועתיד לחיות לעד אך מסיבה מסויימת עצר לאחר רגע קט את גלישתו ביקום! נעצר... מת, כך אנחנו ... מדוע נעצרנו... מדוע האדם נעצר על המסלול כעבור רגע קט והחיים מפסיקים. אתה נעצר, פנתה התורה אל האדם, כי התודעה שלך עוצרת ובלעדה אין המשך, אין קיום. נשאלת איפוא השאלה: ומדוע היא נעצרת? מה מונע מהתודעה להמשיך? על זאת עונה התורה - בו ברגע שנולדה (שנולד הצורך בה): התודעה נעצרת או עוצרת את המשך דרכה, כי מאבדת מגע עם הדלק שלה - עם מסגרת החשיבה היא חומר הגלם ... הוא חשב שהמוח שלו מייצר מסגרות חשיבה ואין כך הדבר, המוח קולט נתונים מעבד אותם ואף מאחסן אותם אך התודעה האנושית היא זו שמשתמשת בחומר האדיר שהמוח קלט ומייצרת ממנו מסגרות חשיבה למיניהן. כלומר עבודת אדם בעל התודעה מתחילה דווקא לאחר קליטת הנתונים המעובדים עי המוח. למעשה גם החיה קולטת ומעבדת נתונים וגם המחשב קולט נתונים ואף מעבד אותם, אך לא החיה ולא המחשב מגיעים לרמה של עשיית מסגרות חשיבה, כי רק התודעה האנושית עוסקת בזאת, ואת זאת היא עושה מרגע קבלת הנתונים המעובדים שנקלטו ועובדו במוח, היינו ברמה הזאת מתחילה התודעה האנושית לפעול, ואל הרמה הזו רק אדם בעל תודעה תקינה יכול להגיע. תודעה תקינה היא המטה התקין האמיתי של כל בן אנוש שזורם בעורקיו דם אנושי, כאן מטה הפיקוד בפועל, כאן מתגבשות ההנחיות ומכאן יוצאות אל אוויר העולם, ואת המטה הזה כינתה התורה אלהים, המנחה, המורה, התודעה. אנחנו צריכים לחזור אל אלהים המקורי שלנו - אל תודעתינו האין סופית המקורית, כך בישרה לנו התורה, אם ברצונינו לגלוש ביקום האין סופי ולהמשיך עימו... תודעתינו האין סופית ערבה ...

... כל השכל שלנו של בני האדם שמבין הבנות הוא משובש כי הוא לא משקף את המציאות האמיתית. כך זו התודעה האנושית. אז השאלה הנשאלת - שאם המעטפת (המציאות) שהיא מחויבת שהיא שווה לכלום בעצם מהווה את הזמן והמקום? (שהם ... ידי זה מוגדרת צורה חדשה. זאת אומרת רק ההרכבה והסדר של הצורות משתנים. על פי אליעד - לכולם יש תודעה גם לאדם גם לחפצים גם להכל - רק שאדם משמיע צלילים וכו,. במה אנחנו שונים מהקיר בעצם? רק בגלל ... הוא היה נולד נגיד בתוך חדר סגור לבד הוא היה חושב שגם לקיר וגם לכל החפצים שלו בחדר יש תודעה. אבל זה מה שהכניסו לנו במוח שנולדנו. אז מי התחיל עם זה בעצם? מי החליט שלאדם יש תודעה ולחפץ דומם אין תודעה? זה כמו לשאול איך נוצרה הנפרדות? אם לאדם הייתה תודעה לפני שהוא נהיה צמח לדוגמה אז גם אחרי שהוא מת / צמח עדיין תישאר לו התודעה, אך בחוויה / צורה שונה. אם עכשיו יסתמו לך את האוזניים / עיניים תהיה לך אותה תודעה? כן רק בצורה / חוויה אחרת. יש מהות אחת! הדברים יכולים להיראות שונים (צורות שונות) אבל הם לא שונים, ... גם את הספר שלו להיות אלוהים שהוא כתב שהוא מסביר את הדרך שאדם צריך לעבור בשביל להיות אלוהים). אם התודעה של האדם מבדילה בין מה שיש למה שאין אז תמיד יש חיסרון והיתרון. ואם היא לא מבדילה אין חיסרון ואין היתרון. ואז אתה קיים בלי לדעת שאתה קיים ואז אתה חווה שלמות. אז איך אנחנו בעצם יכולים בתודעה לדעת שאנחנו קיימים ובכל זאת לחוות שלמות? אי אפשר! צריך לבחור מה אתה מעדיף? אתה יכול לבחור שגם וגם ...