על החיבור בין רוח לחומר... מהתחביבים שלנו, מבחירות הלב. העניין הוא שרובנו חונכנו להאמין שהחיבור הזה אינו אפשרי ואנחנו שמים הרבה מיכשולים בדרך אל העושר ההבנה שבשביל כסף צריך לעבוד קשה היא משפט יסוד שרובנו חונכנו עליו. האמירה הזו חרוטה אצלנו בתת המודע ומכתיבה את היחס לכסף בחיים הבוגרים. מצידה האחד של הסקאלה, נמצאים מי שעובדים בעבודות שהן לא ההנאה הגדולה שלהם. אז, יש לגיטימציה פנימית ... הפנימי כוון לשמור על האש היצירתית בכל מחיר, מתוך אמונה שאכן חייב להיות לכך מחיר. המשפט הנכון יותר לגבי כסף הוא שהדברים שאנחנו הכי נהנים לעשותם, הם גם הכשרונות הכי בולטים שלנו, ובהם יש לנו את היכולת להרוויח הכי ... הטעם של הכריכים שלו אינו חיבור של סך המרכיבים. יש שם בבירור משהו אחר: יצירה ותשוקה. עבודה לעומת תחביבים כסף הוא אחד התחומים שדרכו ניתן להבחין כיצד המילים שלנו יוצרות חוויות. המילה עבודה למשל מתורגמת על ידי הראש והגוף ... היא כנראה שלא רק שזה אפשרי, זה מה שהכי נכון. אבל ההבנה הזו דורשת שינוי בסיסי של מערכת האמונות. כסף כנחות, ארצי, ובלתי רוחני בלבול הגדרות נוסף הוא המילה שפע, שעולם היצירה והרוח החליפה המילה את המילה כסף. קיימת השקה בין שתי המילים, אבל הן בהחלט לא זהות. יש מי שחיים בתחושת שפע, שהיא בעיקר פנימית ויש בה הנאה ונינוחות, ותחושה שבסוף יש לנו כל מה שאנחנו בעצם צריכים, לעיתים למרות חוסרים כספיים אובייקטיבים. מנגד, יש את מי שיש להם די כסף, אולם הם לא מאפשרים לעצמם לחיות בתחושת שפע וליהנות מכספם. איחוד המושגים מרמז ששפע הוא מצרך שלגיטימי לרצות, יש בו צליל רוחני וטהור, לעומת כסף, שלא ראוי לקרוא לו בשמו, ובטח שלא לרצות ביותר מידי ממנו. יש פה שידור של מסר כפול: אנחנו רוצים וצריכים לשם קיומנו משהו שנראה לנו בזוי לרצות. אנחנו מזמינים והודפים בו זמנית. חסימה נוספת בין כסף וחומר נוצרת מכך שבחיי יצירה אנחנו נמצאים בהתפתחות תמידית, וכך כל אדם שצורך את שרותינו, מאפשר לנו להתקדם וללמוד עוד. נוצר קונפליקט פנימי שלא מאפשר לנו לגבות כסף ממי שאתו ובזכותו אנחנו צומחים? ומהו השלב שבו אנחנו יודעים מספיק בשביל להתחיל להרוויח? העניין הוא שאין נקודת זמן ... תאפשר לנו להיות בשנה הבאה טובים יותר ממי שאנחנו עכשיו, ועדיין, יש שלב שבו צריך להתחבר להסכמה פנימית לגבות כסף תמורת העשייה, בידיעה שנמשיך בכל פעם להיות טובים יותר, במסלול שנמשך עד עולם. קיים רגע שבו אנחנו אומרים לעצמנו ולעולם שאנחנו כבר לא חובבים, אלא מקצוענים שמרוויחים כסף תמורת העשייה, שהיא גם התחביב. ההבנות האלה יוצרת לרוב התנגדויות. כולם הרי רוצים להיות ברווחה כלכלית ובשפע, וקשה לקבל ... שהם צריכים לשלם את המחיר הכלכלי על הבחירות האומנותיות שלהם. שילוב הכרחי בין אמונה ועשייה הקבלה מעניינת ליחס שלנו לכסף ניתן לראות דרך תהליך הנשימה. אצל רוב האנשים קיים הבדל בולט במאמץ שבין הכנסת האוויר והוצאתו, והוא יתבטא בתחומים שונים בחיים. קושי לשאוף יתבטא גם בהתנגדות פנימית ובלתי מודעת להכניס כסף לחיים, ובאופן רחב יותר, בקושי לקבל מהעולם ומאנשים. נשיפה מייצגת את היכולת להוציא, וקושי לנשוף את האוויר מקביל לקושי (אובייקטיבי) להוציא כסף כמו גם לבטא את עצמנו ואת הרגשות שלנו. המצב האידיאלי הוא מצב של איזון בין מה שנכנס ומה שיוצא. ובכל מקרה, רוב האנשים נושמים באופן הרבה יותר שטחי ממה שאפשר, מה שמייצג באופן סימבולי צמצום גם בתחומים אחרים. כסף הוא בעצם המרה של סחר חליפין שהיה נהוג בימים קדומים כאמצעי שמאפשר החלפה בין מה שיש לנו ומה שאנחנו ... מה שנכנס ומה שיוצא. אגירה ואובר - דרפט הם שני מצבים שבהם אין איזון בין ההכנסה וההוצאה. אנשים שהנושא הכספי מוגדר אצלם כבעייתי, כלל אינם מכירים את הסכומים, הריאליים והרצויים, של מה שנכנס ומה שיוצא. יש להם מושג מעורפל ... התעלמות את המצב התקוע מבלי לקחת אחראיות עליו. שמעתי פעם על מרצה שתלמידיו הציגו בפניו כמטרה את רצונם ביותר כסף, הוא נתן לאחד מהם דולר ושאל אם הוא מרוצה, כי הוא קיבל בדיוק מה שהזמין, יותר כסף. כמובן שאותו סטודנט נותר בלתי מרוצה, היותר מבחינתו היה סכום אחר, אלא שהוא לא הוגדר. כך אנשים רבים חיים ... שינוי ומתחפרים עמוק יותר ויותר במצב מתוך תחושת אין ברירה. בכדי לקחת אחראיות וליצור שינוי, כדאי להגדיר את הייעוד, כספי, או אחר ולחפש את הדרך אליו. האמירה הופכת לזה שם, זה שלי, מה הדרכים כדי להגיע? . היפוך המחשבה ... רוצים, אבל לא יכולים. במהלך שנות עבודתי עם סדנת דרך האמן ראיתי רבים שמתוך שינוי דפוסי החשיבה שלהם לגבי כסף יכלו לבחור מחדש במקצוע שבו הם עוסקים שנים ומאסו בו מכיוון שהוא שירת עבורם אינטרסים כלכליים בלבד. לעיתים זה ...