איזו ביקורת נובעת מחשיבה חיובית? ואיזו ביקורת הרסנית? חלק 2... אז בגלל שהוא רודף אחרי הכבוד, זה גורם לכך שהוא מעביר ביקורת שלילית ולא חיובית, ואז הביקורת נאמרת מתוך כעס ומתוך השפלה של הזולת, ולא רק שהיא לא מקרבת את השומע אל הטוב, אלא אדרבה היא מרחיקה את השומע מהאושר שלו כי במקום שהיא תגרום לו לאהוב את עצמו, היא גורמת לו לכעוס על עצמו. ולא מספיק שהוא כבר מבולבל מעצמו, שרק בגלל זה הוא עושה את הטעות, עכשיו בא מישהו ומשפיל ... אדרבה אוהבים אותו פחות, מכבדים אותו פחות, ועושים נגד רצונו. אם כאשר לא מקשיבים לביקורת שלך זה גורם לך לכעוס, זה סימן לכך שהביקורת שלך אינה בונה. כי היא נאמרת בגלל שבפוגעים בכבודך, כי אחרת מדוע אתה כועס? אדרבה תרחם יותר! אותו אדם צמא שלא רואה את המים, אם אחרי שתסביר לו היכן המים, עדיין הוא לא יראה אותם, בגלל שהצמא גורם לו לכך שהוא לא יהיה מסוגל לראות את המים, האם תכעס עליו? או תרחם עליו יותר?! כאשר הביקורת נעשית מתוך רחמים, אז אם האדם לא שומע לך, זה בגלל שהוא ... מבולבל, עד כדי כך שאין לו את היכולת להבין אותך. אבל אז אתה מרחם עליו יותר אך כמובן שלא כועס עליו יותר. אם כאשר לא שומעים לך אתה כועס, זה אומר שאתה מעביר ביקורת שלילית וגורם לשומע רק לנזק. וזה כמובן רלוונטי גם כלפי עצמך, הביקורת שלך כלפי עצמך צריכה לבוא רק מתוך אהבה עצמית ורחמנות בלבד. זא לעולם אל תכעס על עצמך ולא משנה מה קרה, אל תכעס על עצמך. אתה לא אשם בכך שעשית טעות, הטעות נבעה מחמת מצוקה רגשית בלבד. אדרבה עליך לאהוב את עצמך ... לעצמו. גם כאשר אתה מעביר ביקורת על עצמך, חובה לעשות זאת אך ורק מתוך אהבה עצמית אך לא מתוך כעס על עצמך או הלקאה עצמית. ביקורת בונה גורמת לאדם להרגיש אהוב, להרגיש טוב, עד כדי כך שהוא משתפר. ביקורת שלילית גורמת לאדם להרגיש מושפל, כעס עצמי וכולי וגורמת לו לעשות עוד טעויות ולא לאהוב אותך. כי השפלת אותו. לכן צריך ורצוי להעביר ביקורת, אבל ...