... את התהליך של קליטת המשמעות הרגשית של האובדן, לאפשר לנו לעבור בשלום את הגל הראשון והבלתי צפוי לחלוטין של הכאב.
כעס וביטויים רגשיים אחרים: עם התפוגגות ההשפעה הממתנת של ההכחשה, מתחילה לעלות למודעות המציאות הכואבת, אבל אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל אותה ולהשלים עימה. הרגשות החזקים שממלאים את הגרעין הפנימי הפגיע שלנו מתפרצים, ושכיח במיוחד ביטוי של
כעס. הכעס יכול להיות מכוון כלפי מגוון רחב של מקורות, אנושיים ולא אנושיים.
כועסים על דמויות הקשורות במוות של האדם הקרוב, (למשל, רופאים, במקרה של מחלה),
כועסים על אובייקטים (למשל, מכונית, במקרה של תאונה),
כועסים על הגורל,
כועסים על מוסדות (למשל, הצבא, במקרה של מוות בשרות הצבאי),
וכועסים אפילו על הדמות שאיבדנו, על כך שהשאירה אותנו לבד. במקרים רבים אנחנו
כועסים על עצמנו, ומפתחים רגשות אשמה, על כך שיכולנו אולי לעשות משהו על מנת למנוע את המוות, ולא עשינו. גם
הכעס, בדומה להכחשה, אינו רציונאלי ואינו לגמרי נשלט. גם
הכעס, בדומה להכחשה, מהווה חלק מהמאמץ הלא מודע שלנו להיאבק נגד המציאות הכואבת שפלשה להוויה שלנו ללא כל הודעה והכנה, אם כי בדרך שונה. בשלב ההכחשה אנחנו מתעלמים מהמשמעות הרגשית של האובדן, ובשלב
הכעס אנחנו מביעים מחאה והתרסה כנגדו ומנסים לפגוע בו. התמקחות: האובדן כרוך בתחושה חזקה של פגיעות וחוסר אונים. אנחנו מרגישים שאיננו ... מצליחים להציל אותה, אם היינו נותנים לה יותר תשומת לב, אולי ההתאבדות הייתה נמנעת. גם ההתמקחות, בדומה להכחשה
ולכעס, מגויסת למאמץ הלא מודע שלנו לדחות את ההשלמה עם המציאות הכואבת. דיכאון: שלב הדיכאון מגיע מספר שבועות אחרי האובדן, כאשר אנחנו ...