... התרבותי המתנהל בין היהדות הדתית - הלכתית לתרבות החילונית - ישראלית ישנה הטענה הידועה בקרב אנשי החופש (קרי:
היהודים שאינם מקיימים תורה ומצוות) אודות הבחירה החופשית של האדם. הם אומרים שהדת מקשה על האדם ללכת אחר לבו, להיות מודע לעצמו, לנטיותיו, שאיפותיו ... הינה להיות כל הזמן בתחושה שהוא עושה את מה שהוא רוצה לעשות, מתקדם, יוצר וחי את הכאן ועכשיו. בעוד שהשאיפה של
היהודי הדתי הינה לשמור תורה ומצוות שלא הוא קבע אותם אלא נקבעו על ידי מישהו אחר. אם נודה על האמת ניווכח שיש הרבה מן הטענה האמורה. השאיפה לחיות ... לאדם הדתי - הלכתי. הקושי בשמירת ההלכה במבט ראשון נראה שאין תשובה מספקת לטענה זו. בין אם נרצה בכך ובין אם לא
היהודי ההלכתי כפוף לכללים חיצוניים ממנו, ההלכה (באופן כללי) אינה מתחשבת ברגשות האדם, ברצונותיו ושאיפותיו. מעשיי המצוות אינם משרתים איזה צורך של ... שלו. גם אם נניח שהאורח חיים הדתי מסתדר למישהו מסוים זה לא משנה למישהו אחר שלו זה לא מסתדר. צריך לזכור שעל
היהודי הדתי לנהל אורח חיים דתי - הלכתי נוקשה לאורך כל היום כולו. בין אם זה נוח לו או לא, בין אם זה מתאים ללוז שלו או לא, בין אם הוא רוצה בכך או לא. זהו חובתו. עליו לקיים אורח חיים שגרתי וקבוע הפרוס על פני מעגל השנה כולה. זוהי מטרת ההלכה
שהיהודי ינוע סביב קיום המצוות לאורך כל היום כולו ולאורך השנה כולה. האלמנטים הדתיים במהותם לא באו לענות על צורך נפשי או רגשי כלשהו (כמובן אם נתעלם רגע מכל המוטיבים המערביים שנכנסו לעולמה של היהדות מפסיכולוגיה
יהודית ועד ההוכחות המדעיות שנמצאו במצוות). האדם החופשי האם אדם שעושה את מה שהוא רוצה לעשות, מתקדם, יוצר וחי את הכאן ועכשיו הוא אדם חופשי? אפשר ... כיון שהאדם אינו ממלא שום צורך של העצמי, אין מדובר במילוי צרכים אנושיים כלל אלא בקיום מצוות לשם עבודת השם.
היהודי בוחר להקדיש את חייו - לא למען עצמו - אלא למען השם. מותר האדם מהבהמה לפי מה שכתבנו יוצא שאין הבדל מהותי בין האדם לבהמה. גם האדם וגם הבהמה ...