לא צריך יותר לערוך הכרות לקהל הקוראים עם סייד קשוע. שני ספריו הקודמים "ערבים רוקדים" ו "ויהי בוקר" היו רבי מכר. קוראי עיתון הארץ מכירים את הטור השבועי שלו במוסף וצופי טלוויזיה את הסדרה עבודה ערבית.

מי שקרא את ספריו הקודמים מגיע לספר החדש עם ציפיות גדולות. כשקראתי את ויהי בוקר שלו, שעסק בצורה בדיונית בהחזרת המשולש לפלסטינים. הספר היה כל כך אמין ומדויק, עד שלרגעים שכחתי שאני קורא ספר, חשתי שהאירועים אמיתיים. כל כך השתכנעתי עד שמבלי לשים לב כשהאזנתי לחדשות ברדיו חיכיתי לשמוע מה ההתפתחות האחרונה שם. יש לו כוח להפוך את הבדיוני לאמיתי.

כשהחל את עבודתו פתח משרד ברחוב צאלח א דין. היום משרדו שוכן בקינג ג'ורג. טוב למוניטין ולעסקים. יש לו עוזר ערבי ומזכירה ערביה, בתו של פעיל פת"ח. טוב לעסקים. עורך דין ערבי שמכיר את שוק הלקוחות והציפיות.

הלקוחות שלו בחלקם אנשי החזית העממית. הוא לא נלחם לזכותם במשפט, ממילא לא יצליח. הוא נלחם שפשעם, גם כשיקבלו מאסר עולם, יהיה כזה שבשעת חילופי השבויים הבאה יוכלו להיכנס לרשימת המשתחררים. לא מצפים ממנו ליותר.

פעם בחודש מתכנסת חבורת ידידיו למה שאמור להיות לערב דיון על נושא. הוא יזמין את העוזר הערבי שלו, אך לא את מזכירתו האקדמאית שהייתה יכולה להשתלב בקלות. היא גרה במזרח העיר.

את האורחים הוא מכבד בסושי מהמסעדה הטובה בעיר. גם בתו הקטנה כבר אוהבת סושי ויודעת אפילו איזה בדיוק.

תוך כדי התיאור מתחילה להדהד אישיותו של עורך הדין, שאלת הזהות, הריקנות, עולם התחליפים שלו.

מה קרה לו בדרך מהכפר שלו בגליל לירושלים.

בדרך הוא נכנס לחנות ספרים. הוא התחיל לקרוא לא מזמן. הוא מודע לחסך התרבותי שלו בספרות מוסיקה ואמנות, אין לו ידע קלאסי אך הוא מנסה לעקוב לפחות אחרי ספרים חדשים. לעתים הוא קונה ספר ישן יותר ומבקש מהמוכרת לעטוף אותו כמתנה, שלא תחשוב שלא קרא. הפעם קנה "לעצמו" ספר חדש של מורקמי וביקש עטיפת מתנה, לאשתי, אמר למוכרת, את סונטת קרויצר של טולסטוי. הוא רוצה להספיק לקרוא כל מה שקורא יהודי במעמדו כבר קרא.

במפגש נושא הדיון הוא שאלת החינוך של הילדים הערבים במדינה. טשטוש הזהות הערבית ולימוד הנרטיב הציוני.

הוא עומד להתחיל לקרוא את סונטת קרויצר של טולסטוי. האם זו תהייה הפניה לכיוון שהספר ילך אליו. אותו ספר על חיי נישואים ריקים על קנאה נוראה המביאה לרצח האישה בידי בעלה, ספר המעורר שאלות של האם יש אהבה או רק תשוקה. עורך הדין אכן מתחיל לחפש סימנים וקנאה רצחנית ממלאת אותו. על דף הראשון כתוב השם יונתן. ובתוכו פתק מסתורי בערבית.

הפרק הבא משתנה הקול הדובר. בפרקים הראשונים זה היה קול חיצוני, מספר "עליו" כאן הופכת השפה להיות המספר בגוף ראשון. ומיד אחרי חצי עמוד מתגלה עד כמה קשוע יוצר דמות ומאפיין מתוך השפה ולא מתוך התיאור החיצוני. כאן המספר הוא צעיר ערבי שגמר לימודי עבודה סוציאלית ועובד בלשכת הרווחה בעיר המזרחית, מטפלים שם במכורי סמים המבקשים לעבור גמילה, ואין הרבה כאלה. רמז קטן מוליך לקשר עקיף לעורך הדין, אשתו של עורך הדין עובדת בלשכה.

הוא מחלק דירה עם עוד שני צעירים שבאו לירושלים ללמוד ולנסות להתבסס. הם חיים אחרת מעורך הדין, צורת חייהם שונה. הם עובדים בשתי משרות. ומגלים צורת חיים של אלו שעוד לא "עשו את זה" ברחוב או באוטובוס הם עוברים לדבר באופן הטבעי ביותר לדבר עברית.

על מה מדברים שלושה גברים צעירים בערבים שהם יחד בדירה? מכוניות ונשים כמובן. אלא שבניגוד לצעירים יהודים בגילם, הם רק מדברים עליהן. ואז הוא מקבל עבודה נוספת. לטפל בלילות ביונתן.

יונתן השוכב חסר הכרה, במצב של צמח אחרי איזו תאונה.

גם אותו מלווה זרות, כבר מילדותו היה זר בג'לג'וליה, הכפר בו גדל. בכיתה היו הרבה ילדים עם שמות משפה זהים רק לו היה שם אחר. הוא יודע, ועוד לא מבין מה זו נקמת דם או משת"פיות שבגללן העבירו אותו ואת אמו. הוא יודע שהוא חלק מהזבל שהמשטרה זורקת בג'לג'וליה.

הוא לומד לטפל ביונתן. מתמודד עם הצורך לגעת בגופו של גבר אחר. לנקות לו את הישבן ואת הצואה.

ללשכה הצטרפה ליילא. כשהוא יוצא איתה לביקורי בית, הוא הולך צעד אחד לפניה. הוא לא הולך איתה בסמטאות מקצרות דרך כדי שלא יחשדו בהם, תמיד רק ברחובות ראשיים הומי אדם.

אסנת, מטפלת היום של יונתן אומרת לו שהוא דומה ליונתן. מאוד דומה ליונתן. במשמרת הלילה שלו הוא קורא ספר שמצא בחדר "סונטת קרויצר".

כאן נסגר מעגל הפותח את ההתרחשות המרכזית. הספר של יונתן שהגיע לידיו של עורך הדין, פתק רומזני שנפל מתוך הספר ועורר את קנאתו של עורך הדין. זו הייתה יכולה להיות התחלת קומדיה של טעויות. זו לא קומדיה. סונטת קרויצר איננה קומית. לאותלו הספיקה ממחטה של אשתו כדי לעורר סערה טרגית. הקנאה מפלצת ירוקת עין.

הקנאה, אותו תהליך חולני שכולו מתרחש במוחו הקודח לא נותן לו מנוחה. הבושה שלאשתו יש מאהב תהייה נוראה. חבריו שצוחקים ממנו מאחרי גבו. אבל יונתן, אולי זה מאהב יהודי שזה מביש מספיק אך פוגע קצת פחות, דיסקרטי יותר.

כמו עורך הדין, גם העובד הסוציאלי נמשך אל עולם הקריאה. בלילות, כשהוא יושב ליד מיטתו של יונתן חסר ההכרה הוא מתחיל לקרוא את הספרים בספרייתו, להקשיב לדיסקים שלו. ואנחנו לא יודעים עדיין אם, כשיגיע זמנו לקיים יחסי מין, יסבול גם הוא משפיכה מוקדמת כמו עורך הדין.

למה עוד גורמת ההימנעות המינית של צעירים החיים מול החופש המיני של סביבתם הקרובה. על זה קשוע לא מדבר ישירות.

משחקי הדמיון והזהות בין שני הערבים אינה מסתימת בזאת. זהותו של יונתן תצטרף ותהפוך לצלע נוספת במשולש הזהויות שנוצר. זה שאין לו שם, השומר על יונתן ולומד להשתמש בחפציו גילה גם מצלמה בין שאר הדברים. את כישרונו של יונתן בצילום. הוא ילבש את זהותו וילך להירשם למחלקת צלום בבצלאל בזהותו של יונתן. הצילום הופך להיות למשהו שמעבר להתקרבות לתרבות המערבית אותה איננו מזכיר כלל. היא הופכת להיות תשוקה. היא הופכת אותו להיות אמן מתבשל בעצמו.

סייד קשוע מוכיח בספר הזה שהוא מחשובי הסופרים בעברית כרגע. ישראלי, כן. הוא מביא את שאלת האחרות בצורה שגם אם חלק מהקוראים לא יוכלו להזדהות אתה, יוכלו להבין אותה. והבנה זו התחלה של תזוזה.

זהו אחד מאותם ספרים שעם כל פרק אתה מבין שהספר יותר טוב ממה שחשבת בפרק הקודם שכבר בו חשבת שהספר טוב.