חסמים פסיכולוגיים - לאפשר לעצמך להיות אתה... - לאפשר לעצמך להיות אתה קורה כאשר אדם עובר כל מיני אירועים קשים בחיים, כאשר לפני אירועים אלה, הוא ידע להעריך את עצמו במידה מסויימת. אבל לאחר אירועים אלה, הוא מרגיש שכישרונו לא הוערך באמת, והוא מצד עצמו מפחד ... יכולותיו היה לומד בהתלהבות, והיה עושה דברים בהתלהבות. אבל לאחר שחווה פחדים והיה חלש לעומת חברה דורסנית מבחינה חברתית, הידע הלך הצידה, ובמקומו הגיעו פחדים וחששות לאחר הדברים שקרו, פתאום הגיע זלזול בידע, כביכול הידע לא עזר ולא עמד לצד האדם. הידע מתחיל להיות מזולזל לאחר שהאדם גם נכנס לתרבות סגורה, לתרבות כובלת. גם לפני כן, האדם לא היה מחוסן מבחינת ... שהחברה הזו, אי אפשר לסמוך עליה בשום צורה, חברת אנשים שמנצלים את החלש, שמה שמעניין אותם הוא כוח ולא ידע. חברה וזאת לפני שחווה את המכה השנייה, שהוא גם נכנס לחברה סגורה שאינה מעוניינת לפתח את הכישורים של האדם, ... מה שקרה לאחר האירועים שהוא עבר בחברה הדורסנית, ולאחר מכן, האירועים הנוספים שהוא עבר בחברה הסגורה, גרמו לו לזלזל בידע. מהלך נוסף אשר התרחש הוא מהלך הפוך לקודם, וזאת כאשר היה בחברה הסגורה, במקום לנסות ללמוד מהידע הקיים של פעם, לפתע, הוא ניסה לשכוח את כל מה שלמד, הוא היה תקופה ארוכה שם, ושכח את כל ... פחד מלשמוע את הדעה הזו, פחד המלווה בחרדות. פחד שגורמים אנשים לא מוסמכים. כל הדבר הזה, גרם לו לזלזל בידע הקודם, ולנסות לפחות להשקיע בידע הקיים ואם רק כך היה, הייתי אומר, זה עוד מקרה טוב לעומת הדבר הבא. ולכאורה פה נשאלת השאלה, וכי לאותו אדם היה מה להתלונן? הוא קיבל ידע חדש, את הידע הקודם השכיחו ממנו עם פחדים, אז מה? לאנשים מסויימים זה יישמע סתמי, לאחרים: כבר לא טוב. השאלה הבאה היא, האם הדברים הללו המשיכו להיות כך? אולי התדרדרו? והאם הידע המדובר עזר לו בחיים? וכאן נכנס לתמונה אלמנט נוסף, האדם הזה רצה להתפתח פתאום באופן כזה שאנשים מאותה המסגרת ... עצמך. עדיף לך לעזוב. אני חושב זה קצת מאוחר. חבל שלא אמרו לו את זה קודם. הוא היה ממשיך בידע הקודם ולא היה צריך להיטלטל בין המסגרות. לאחר שעזב את המסגרת הסגורה, היה מיטלטל בין המסגרות ולא הראה את הידע השלו, והיה מזלזל בידע. היה כותב בצורה מקושקשת ולא מושקעת כמו בעבר. לא היה מחפש להתבטא בצורה מעניינת כמו בעבר. הוא בדמיונו עדיין ... בלימודים הנל, הם פשוט לא התאימו לו, אבל הוא לא פצה את פיו, כי לא האמין בעצמו. הוא חשב שהידע לא מועיל ולכן חי בהדחקה. הוא לא האמין לידע שידע יכול לעזור לו. אבל פתאום דווקא מהחושך הזה הגיעה פריצת הדרך. הוא גילה שלא גילו לו ידע מסויים בגלל שלא האמינו שהוא מסוגל, בגלל שהוא התנהג באופן כזה שידע כזה לא מתאים לו, הוא התנהג ועשה רושם כאחד שלא מתאים לו ללמוד ידע גבוה יותר ממה שקבעו לו ללמוד. הוא לא הסביר ולא ידע להסביר שהוא יודע יותר. כי הוא חשב שלידע הזה אין משמעות. ועדיין יכולים לשאול, מה? לא היה לא שכל להבין שהידע הזה עוזר? התשובה היא, שהוא חי עם סמכויות והם בתור סמכות הם מוקד השפעה גדול, והסמכויות הללו לא יכולות ... והאדם עצמו אם הוא לא מביע את עצמו וחי בתוך בועה והוא עצמו מחפש על מי לסמוך וחסר לו ידע אמיתי, ולכן הוא סומך על הסמכויות הללו בעיניים עצומות בלי להבין שאפשר אחרת. זהו סוג של קיבעון מחשבתי. אדם ... במחשבה. והוא מחפש דרך להתנתק מהפחדים הללו. וקשה לו. אבל לפתע, הוא מגלה עולם פנימי גדול יותר ורחב יותר, ושידע כן עוזר, ולכן הוא לומד ולאט לאט מצליח להיפטר מהפחדים, בהתחלה מהפחדים הקטנים, ואחכ מהפחדים היותר גדולים. וכך, לאט ...