... טכניקות נשימה שונות, עוסקות בהתמרת האנרגיה שלנו דרך כל מרכזי האנרגיה - הצאקרות בדרכינו לחופש פנימי מוחלט. טנטרה היא הדת של הטבע - טבעי ומשוחרר, אבל - עם מודעות! האם זה תורם למיניות? כמובן, והרבה מעבר לזה. הדרך הטנטרית נוגעת בכל תחומי החיים, בעוצמה הפנימית, בבריאותנו הפיסית והנפשית, ...

... שאתה מתחיל לכעוס, כך אתה נעשה יותר ויותר כעסן. במאמרי חזל כתוב: כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. לפי היהדות הכעס נחשב לאחת המידות החמורות ביותר. בפרקי אבות כתוב: היה קשה ... וכל מי שעושה זאת הוא חסיד. לעומתו מי שנוח לכעוס וקשה לרצות הוא רשע. 2. למהר לסלוח. סליחה מופיעה בכל הדתות. וביהדות זה מוטיב מאוד חשוב. בערבית אומרים לעשות סולחה - הכוונה להשלים. ... יותר, כך ההערכה העצמית שלו נמוכה יותר. ככל שהוא מתמודד, ההערכה העצמית שלו גבוהה יותר. לכן נאמר ביהדות : האדם ניכר בכיסו בכוסו ובכעסו - אדם בעל הערכה עצמית נמוכה, ...

... יעשו. המושג הזה, או התפיסה הזו של להתערב בדרך כמה שפחות, לתת לדרך להיות (לא להוביל, כמו שעושה המנהיג או המנהיג הרוחני דתי וכו). ייפול סלע - נפל, אבל אל תשימו סלע, אל תיישרו. אל תתערבו בחיים של הדרך. אל תנסו לתקן אותה. תהיו מינימליסטים. תנסו לשמר אותה במצבה הטבעי, אם תרצו. ואז היא כנראה ...

... אלילים! תלמד לסתום את הפה להתאפק ולסמוך עליו באמת שהוא יודע את עבודתו. זה לכל הדתיים מכל הדתות!!!!!! בשר ומודעות לפני שבוע הייתי אצל האורטופד, ושם פגשתי אדם שחיפש אחר שיחה כדי להעביר את ...

... זמן. הייתה להם חלוקה בין אלו הנמשכים לזן הנמוך, מול אלו המקיימים את כל יחסיהם עם בני המעמד הגבוה והמשוחרר. אהבת הנערים הייתה מוכרת על ידי המוסדות השונים. הן על ידי הצבא, הן המוסדות הפדגוגיים והן הדתיים . הספרות שרה לה שירי הלל ובהגות הגבוהה עמדו על נפלאותיה. הם לא חשבו שיש מבנים נפשיים ...

... במגזר הדתי חרדי במאמר זה באנו לבאר את הגורמים היכולים להביא לידי אלימות אצל אנשי הדת היהודית. אלימות - במובן הפיסי או המילולי. אלימות של יחיד ... מתמודדת ההלכה בין רצון היחיד לחופש דת ואמונה לבין האמונה שהעם היהודי משמש כתכלית ויעוד להגשמת ... אלה נבאר כיצד הם מיושמים בקהילה הדתית חרדית היום: דה - יורה (ההלכה) ודה - פקטו (חוקי מדינת ... שדין גואל הדם אינו נוהג היום ואף דתי חרדי אינו חושב שכך צריך ונכון לנהוג, אך הבאנו דין זה שיש ... לכל מי שקיבל על עצמו את ערכי חופש הדת והמצפון. כל זמן שהלכה זו לא תבוער בפה ברור מצד אנשי הדת הרי שלא יוכלו להגן על עצמם במקרה רצח ולומר: ידינו לא שפכו ... למקום בניגוד לערך הדמוקרטי של חופש דת ומצפון. כך מבואר בתלמוד: אר אלעזר בן יעקב: שמעתי, שבתי ... וכבוד מפני שלטון החוק הציבור החרדי דתי אין לו בזמנים אלה מלכות שיכולה להטיל מורא על חבריו, אין ... חילוני, הרבנים והמנהיגים של הציבור הדתי חרדי מורים שאין לקבל את החוק הישראלי. נביא כמה התבטאויות ... העולמות!. לסיכום: הדבר ברור שהציבור הדתי והחרדי לומד במוסדות החינוך שלהם את פסקי ההלכה האמורים ... יפקיר את החינוך הערכי ביד אנשי הדת (דתיים וחרדים) ולא יכפה עליהם את ערכי הדמוקרטיה והשוויון, ...

... לבוז כאל רגש ואף רגש אוניברסלי, או עירוב של כעס וגועל. תוכן עניינים: 1 בתרבות 2 בפילוסופיה 3 ביזוי עצמי בתרבות: בתרבות נחשב הבוז ליחס שלילי, שממיט אסון על בעליו . בדתות מסוימות הבוז אף נחשב לחטא . משטרים דיקטטורים מבססים את שלטונם בין השאר על תעמולת בוז כנגד אויב חיצוני, שמאפשרת לתעל את הזעם הציבורי על השלטון הכושל הרחק ... או שהוא בז לעצמו או לקבוצתו כתוצאה מכישלון מתמשך. לעתים שנאה עצמית יכולה להביא למצב זה. ביזוי עצמי עלול להוביל לתסביך נחיתות, דיכאון, בדידות, ייאוש, פגיעה עצמית ועוד ביהדות ידועה תופעה של אוטואנטישמיות, שמתבטאת בבוז ושנאה עצמיים של יהודים כלפי קבוצת היחוס שלהם. תופעה זו נובעת מהפנמת יחס השנאה של אוכלוסייה זרה כלפיהם. ...

... שלושת האגנדות האגנדה של האגו שלך = להבטיח את הישרדותו על ידי שכנוע המודעות שלך להמשיל להזדהות באופן מוחלט עם מחשבות, בעיות, וזמן. האגנדה של הרבה ספרים ומורים דתיים רוחניים = לעזור לך לשחרר את עצמך מהאגו שלך ולהגיע למצב נצחי מאושר בלי עצמי, בלי זמן, ובלי שכל. האגנדה של הספר הזה = לעזור לך להבין טוב יותר את שתי האגנדות ...

... ממנה. מדוע אתה אומר שסדנת הפריימל (רגשות ראשוניים) היא סדנת חובה? טיבה של חוויית הילדות הוא הסוד השמור ביותר של האנושות. זהו סוד שמור הן ברמה הקולקטיבית (בשיח הציבורי, הפסיכולוגי, החינוכי, הדתי) והן עבור רוב בני האדם ברמה האישית. או במילים פשוטות: רוב בני האדם לא יודעים שילדותם המוקדמת, גיל 0 עד 4, היתה טראומה, ומה בדיוק היה ...

... - חקר הדת - מבוא תאולוגיה (מיוונית: theos אלוהים, logos עיון) היא חקר הדת, יחסי האדם והאלוהים באופן שיטתי על פי אמות מידה שהוחלט עליהן באסכולה מוגדרת, רציונליות, או שאינם רציונליות. הגם שתחילתה של התאולוגיה והנחלתה בעת העתיקה במוסדות דתיים, כגון מנזרים, בימי הביניים הונהג לימודה באוניברסיטאות באירופה. היסטוריה של המושג המושג תאולוגיה שימש בספרות היוונית הקלאסית, כשמשמעו דיון על האל או על הקוסמולוגיה. ... רציונלי (ניתוח פילוסופי של האלים והקוסמולוגיה) ואזרחי (המתייחס לטקסים ולחובות של הדת הציבורית). המושג אומץ על ידי מחברים נוצריים. הוא מופיע שוב בכמה כתבי יד של הברית החדשה, בכותרת של ספר ההתגלות בברית החדשה: ההתגלות של יוחנן התאולוג. אך שם כנראה מדובר בשימוש ... לתנך. 5.במקורות לטיניים סכולסטיים, המושג התייחס למחקר הרציונלי של הדוקטרינות של הדת הנוצרית, או (ליתר דיוק) הדיספלינה האקדמית שחקרה את התובנות והמשמעויות של השפה והטענות של התנך ושל המסורת התאולוגית (המסורת הזו סוכמה במשפטים של פטר לומברד, ספר של מובאות מאבות ... כי המושג תאולוגיה יכול להתייחס לכל דיון ביחס לאל או לאלים, או בעצם דיון על כל נושא דתי , הוא בדרך כלל משמש לציון המחקר האקדמי (באוניברסיטאות, סמינרים דתיים, או במקומות אחרים) של הדוקטרינות של דת כלשהי, או של היחסים והניגודים בין דתות שונות, אם כי תחום אחרון זה בדרך כלל קרוי מחקר השוואתי של הדתות. תאולוגיה ודתות שאינן נצרות בחוגים תאולוגיים אקדמאיים, יש דיון מסוים סביב השאלה, האם תאולוגיה היא פעילות שמיוחדת לדת הנוצרית, או שגם דתות אחרות עוסקות בה. יש שאומרים כי המושג מתאים דווקא לדתות שמאורגנות סביב מערכת אמונות מורכבת - דת שמיוסדת על דוקטרינות מסוימות, שמזמינות חקירה ובדיקה, בייחוד אמונות או דוקטרינות שקשורות לאלוהים (תאוס), ולפיכך הוא מתאים פחות להקשרים דתיים שמאורגנים או מובנים בצורות אחרות. כך, לדוגמה, יש קורסים אקדמאיים על בודהיזם, שעוסקים בחקירה רציונלית של ההבנה הבודהיסטית של העולם, שמעדיפים את הכינוי פילוסופיה בודהיסטית ... הנוצרי היא החקירה והפיתוח של החוק האיסלאמי - השריעה. תאולוגיה והפילוסופיה של הדת התאולוגיה בדרך כלל מניחה את האמיתות של לפחות חלק מהאמונות בדתיות, ולפיכך היא שונה מהפילוסופיה של הדת, שאינה מניחה את אמיתותם של אמונות דתיות כלשהן. בעקבות כתביו של התאולוג האמריקאי האנס פריי, נוכל לתאר את היחס בין התאולוגיה לפילוסופיה של הדת באופן הבא. בקצה אחד של הקשת נמצא דיונים על תופעות וטענות דתיות, כאשר הדיון הוא כולו במושגים של דיספלינה חילונית כלשהי (כגון פסיכולוגיה או אנתרופולוגיה חברתית), ללא התייחסות לדעותיהם של מאמיני אותה הדת לגבי התופעות והטענות האלה (לבד מאשר הדעות הן סימפטומים של שהחוקר מנסה להסביר). בקצה השני של הקשת ישנם דיונים של התופעות והטענות האלה, שמשתמשים אך ורק במושגים של המאמינים הדתיים עצמם, כשהם חוקרים את המבנה הפנימי של ראיית עולם דתית כלשהי. בין שני הקיצוניות האלה ישנו גיוון גדול של מחקר תאולוגי, שמחפשים התאמה בין שני סוגי התאור האלה - ודבר זה נכון לגבי הגישות התאולוגיות השמרניות כמו גם לגבי הגישה הליברלית. (לדוגמה, תאולוג שמרן עשוי להקביל בין טענות שנמצאות בכתבי הקודש של הדת לגבי אירועים היסטוריים, לבין תיאור של העבר כפי שהוא עולה מהמחקר ההיסטורי, כשהוא טוען שיש התאמה בין שני התיאורים ואולי שיש אף קשר חזק יותר. תאולוג ליברל עשוי להיות מעוניין יותר בחקר ההתאמה בין הטענות האתיות של הדת לבין הרעיונות של פילוסופיה חילונית כלשהי, כגון האקזיסטנציאליזם). אך יש הבדלים בין סוגי הדיונים האלה, כאשר יש שמעניקים את העדיפות לדיון החילוני או לתיאור הדתי הפנימי: איזה דיון הוא שקובע את סדר היום, איזה הוא שמחליט בסופו של דבר, וכן הלאה. במושג תאולוגיה ניתן להשתמש על מנת לציין כל אחד מהדיונים האלה, וכן את הקיצון שמגביל עצמו לתיאור דתי עצמי, המושג פילוסופיה של הדת מתאים לקיצוניות השנייה, ולדיונים רבים שנמצאים באמצע, אך מסתבר כי הוא יוגבל להתאמות שמעניקות עדיפות לדיון החילוני. במידה שבה התאולוגיה סומכת על המושגים של מאמיני הדת עצמה, מסתבר כי היא תחקר בידי אלה שיש להם מחויבות כלשהי למושגים הללו: כלומר, או בידי מאמינים של הדת, או בידי אוהדים של