... החל מתקופת חזל, ככל הנראה עקב השפעות אפלטוניות. התפיסה הדואליסטית העיקרית המצויה כיום ביהדות, ואשר ראשיתה בימי חזל היא האמונה
בהישארות הנפש . לדוגמה, במסכת אבות: רבי יעקוב אומר העולם הזה דומה לפרוזדוד בפני העולם הבא התקן עצמך בפרוזדוד כדי שתיכנס לטרקלין. האמונה
בהישארות הנפש נובעת מן ההבחנה בין גוף לנפש או בין חומר לרוח. לשיטה זו האדם מורכב מנפש ומגוף: הגוף מתכלה בעוד הנפש נפרדת מן הגוף בעת המוות וממשיכה להתקיים לנצח. יש פרשנות ... החומר, וכך מתפרש הציווי לעבודת האל בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר הטוב וביצר הרע. התנך כמעט שאינו עוסק בהבחנה בין גוף לנפש או
בהישארות הנפש. זאת, למעט עיסוק עקיף בעניין בסיפור שאול ובעלת האוב בספר שמואל ואזכור מעורפל בספר קהלת. {אולם גם את אותם השנים יש המבארים כהיבדלות ולעג, כמו אשת האוב ... והנפש המוכרת בעולם המערבי נמצא בפילוסופיה של אפלטון (שפעל בתקופה המקבילה לתקופת עזרא ונחמיה בהיסטוריה היהודית), אולם אמונה
בהישארות הנפש הייתה קיימת גם במצרים העתיקה ובבבל. לפיכך ההתעלמות מההשקפה הזאת בתנך נראית כאנטיתזה לדתות ואמונות אחרות שרווחו במזרח הקדום. תחום דואליסטי אחר ביהדות הוא ... בין הגוף המייצג את הרע לבין הרוח, המייצגת את הטוב. דבר זה נקשר בין היתר לחטא הקדמון. אחד מעיקרי הדת הנוצרית הוא האמונה
בהישארות הנפש.