שאלות זה דבר טוב, שאלות עוזרות לנו להבין דברים שלא היו מובנים לנו קודם לכן. אני אוהב לשאול שאלות על המציאות. לדעתי המציאות היא אינסופית וקיימים בה אינסוף מרחב, אינסוף זמן, אינסוף יקומים, אינסוף אפשרויות ממשיות, ואינסוף יקומים מקבילים / יקום מקביל. he.wikipedia.org/wiki/יקום_מקביל העולם שלנו מוגבל, אנשים מתים, הזמן העומד לרשותו של האדם מוגבל ולא אינסופי, במבט הזה של המציאות האינסופית המגבלה היא אפשרות שקיימת במציאות הנ"ל. ונשאלת השאלה אם יש הבדל בין קיים ללא קיים? כי מה שקיים בדמיונות של האדם, אולי קיים במקום אחר במציאות האינסופית ואולי לא קיים במציאות שאנחנו מכירים אותה כפי שהיא מוכרת לנו. אז אין הבדל בין קיים ללא קיים. שניהם אותו הדבר. אם לפי התיאור של המטריאליסט האדם לאחר המוות לא קיים, והוא לא מרגיש כלום לנצח, הרי שאין לו שום אפשרות לכאוב, וגם אם אדם מקבל את כל ההנאה שבעולם הוא תמיד יחפש עוד, אז הוא עדיין בתחושת סבל. אז זה לכאורה שהוא לא ירגיש דבר, זה יגרום לו את ההנאה הכי טובה שיש והוא כך יכול להבין זאת כאשר הוא בחיים, ואז בחיים הוא כבר מרגיש טוב ונהנה מהחיים, ומקבל את המציאות כפי שהיא שיש מוות בעולם, ואז הוא מרגיש את ההנאה הכי גדולה.

ואם ניקח את האפשרות השנייה, למרות המגבלה היא חלה רק עכשיו, וכאשר האדם מתעורר מהישות שלו, אז הוא הופך להיות המציאות, כלומר הוא הופך להיות כל הדברים שהוא רוצה. כי הרי המציאות היא אינסופית. חומר למחשבה.

מה יותר נכון? כל האפשרויות נכונות. זאת תשובה שלא מתקבלת ע"י השכל, אבל האדם אם הוא הופך להיות המציאות, אז הוא גם לא מרגיש את הישות הקודמת שהרי התבטלה והוא נח ממנה, ואין לו תחושת סבל, כי הוא לא חש אותה כי הישות הזאת מתה. אבל עכשיו הוא חי את המציאות שהיא כל מה שהוא רוצה, כי המציאות היא אינסופית. השאלה היא האם המציאות מרגישה? מה זה להרגיש תחושת מציאות? זוהי תחושה ממשית? או זוהי התבטלות כלפי המציאות? השאלה פה איך כל האפשרויות נכונות? באיזו וריאציה? כי אם כל אפשרויות נכונות, בוריאציה קיומית אחת, זאת אומרת שרק אפשרות אחת נכונה והיא קיימת, זה כמו שיש אופציה אחת שהזמן מוגבל לפעולות מסויימות ביום.

וכמו שאומרים את זה, מה יהיה? נחיה ונראה.