שבעת ימי הבריאה - יום 4 - חלק 4... רצון האדם: שמואל נתן את העז שלו לראובן ולקח במקומו שק של אורז. במילים אחרות, העז היה של שמואל, והוא רצה לתת אותו לראובן מתוך מחשבה תחילה. הוא ראה לנכון לעשות את העסקה הזאת עם ראובן, ולקחת במקום העז את שק האורז שהיה זקוק לו. הפועלים, נתן ולקח ביטאו לעומק את התרחשות הדברים. שמואל נתן את העז שהיה ברשותו; ... "הנתינה" של פעם... הכל הלך מהר, החלפת המטבעות, ההחלטה על קיום העיסקה... פעם היו נותנים את הלב לכל פרט בעיסקה, וכשהייתי מחליף עז בשק קמח - הייתי נותן את ליבי ונפשי לעסקת החליפין שעומדת לפני: האם כדאי לי לוותר על העז? האם אני זקוק לשק הקמח? ואף אם כן - האם שווה לי העיסקה? אופי המסחר שביטאה העיסקה - נעשה ... להם חידוש פה ושם מחידושי... וכבר מסתובב במערכת הדם שלהם הרבה מהחומר הזה... הם כבר מחוסנים למשל מהנחש הערמומי שדיבר עם חוה ופיתה אותה... לפני הרבה חודשים, כאשר עסקתי בפרק חטא אדם הראשון, שיתפתי אותם בגילוי שלי אודות הנחש, וגם זה היה ביום שבת יפה אחד... וכך, אף לגידי הקטן כבר אין ספק, שהנחש לא מנהל ... שהעסיק אותי בימים האחרונים אודות "קניה - מכירה"... או אז פרשתי לפניו את הפח בצורת שאלה, וכאילו הכנתי אותה מבעוד מועד... שים לב איתי ארז, אנו עדים כאן לתיעודה של עסקה מסחרית לכל דבר. מישהו ביקש לקנות חלקת מקרקעין, חיפש לו חלקה מתאימה ומצא. הוא הלך לבעל הבית וביקש לקנותה. בעל הבית היה ממזר, ניסה להתחכם והצליח; נכון להגיד שהקונה איפשר לו להצליח כי פשוט היה לו אינטרס לסגור את העסקה בכל מחיר, הוא התביית על החלקה הזאת וסיבותיו עימו, ופשוט הצהיר בריש גלי כי הוא מוכן לשלם עבורה כל מחיר. אברהם אבינו דווקא לא התנהג כאן כסוחר ממולח, אלא כאציל שפתח את ליבו ואת כיסו, והיה מי שינצל את האצילות הזו... אולם ושוב, זוהי עדות למסמך מקורי של קניה - מכירה, ולפנינו תיעוד אמין לנוהל קיום עסקה מסחרית תקנית של הימים ההם. - ארז: ומה השאלה? - אני: תן לנשום... אתה קראת את הקטע הזה לעומק לטעמך; קטע המתעד, כאמור, עסקה מסחרית לכל דבר. ובכן, האם שמת לב למשהו מוזר בקטע הזה? - לא. מה כוונתך אבא? - האם שמת לב שלאורך כל הדו - שיח בין אברהם ועפרון, היינו בין הקונה למוכר, אין ולא נזכרת ולו פעם, אחת משתי המילים "למכור" או "לקנות"? זה לא נראה לך מוזר - לאור תיעוד עסקה מסחרית ומסמך מסחרי של קניה - מכירה? - נכון, הם השתמשו, עד כמה שאני זוכר בפועלים לתת ולקחת. אבל מה ההבדל? - הבדל עצום! כאן שרדתי לו את ההסטוריה של עסקות החליפין הקדומות, איך נכנס המטבע אל המגרש, ואיך הביא עימו את שני הפועלים החדשים היעילים - למכור ולקנות, איך חלה "השחיקה" במונחים המקוריים (לתת ולקחת) של עסקות החליפין, וגם סיפרתי לו אודות המטבע הזמין של ימינו, האחראי ללחיצה הקלה על כפתור המכירה או הקניה... העסקה הזו שתועדה בתורה בין אברהם אבינו לעפרון החתי, המשכתי לספר, הינה עיסקה אמיתית של נתינה ולקיחה למרות ועל אף הזיג זג של עפרון המתחסד, כי הרי ובסופו של דבר - עפרון "נתן" את השדה שלו לאברהם והעביר לו בעלות מלאה לעיני כל בני עמו... הוא נתן בתום העסקה את השדה לאברהם בלב שלם ובנפש חפצה. למיותר לציין כי גם אברהם אבינו לקח ממנו את השדה ושילם עבורה בלב שלם ובנפש חפצה... התורה ניסתה להגיד ... דקה; תן לי לגמור שנייה את זה..." התקרבתי לראות את הדבר הזה שמחזיק בו ארז, השווה מרד של ממש! ועיני נפלו על התנ"ך שלו, כאשר עיניו נעוצות בפרק כג' של בראשית של תיעוד עסקת אברהם - עפרון... - אז מה ארז, אתה בודק אם זכרונך לא בגד בך ואכן השתמשו רק בפועלים לתת ולקחת...? - כן אבא, גם לי וגם לך מותר לטעות... - ... הבכורה, כלומר הוא לא יכל לצפות ממנו "לנתינה" בלב שלם ובנפש חפצה... הוא רק יכל לבקש ממנו למכור... ומעבר לזאת, יעקב הכיר את נפש עשו "הקלה" וידע כי עשו מסוגל לקיים אך עסקאות לאייט... עסקאות מהירות, קלות, מפתות... ואכן הוא פנה אליו בהתאם ובמדויק: ויאמר יעקב: מכרה כיום את - בכרתך לי... מאידך, חלקו של יעקב בעסקה נעשה בנתינה, כי יעקב לא יודע "למכור", אין בארגז העבודה שלו את הכלי הזה; הוא יודע "לתת": ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים... הוא נתן לו בלב שלם. לסיום, התורה לא "שכחה" לתת את דעתה על חלקו של עשו בעסקה... והיא בזה לו: ויבז עשו את - הבכרה - וניתן במקביל לציין: וימכור עשו את - הבכרה... בזאת היא רמזה לנו, כי שני הפועלים "ויבז" ו "וימכור" ... של הגלגל במידע אחר; לפדות את המידע. כך ראה משה רבינו את "הרצון" שיפעיל את מכונת החיים. מחבר התורה ראה את התודעה נותנת את המידע שבידה; גם מוכרת גם קונה... וכל עוד עסקת החילופין הו מתקיימת - המאור קיים על שני ערוציו: העליון והתחתון. באופן הזה תיאר המחבר את מכונת החיים, ותוך כדי כך הפיג את החשש ...