כיצד להחמיא לילדים בלי להרוס להם את הביטחון העצמיכיצד להחמיא לילדים בלי להרוס להם את הביטחון העצמי אתה הילד הכי חכם בעולם, את מוכשרת מאוד במתימטיקה, מי הילדה הכי יפה בגן? איך אתם מרגישים עם מחמאות כאלה כלפי ילדים? כלפי ... לומר לילדים אתה טיפש, כי אז הם לא ירצו להתאמץ וללמוד, אבל רובנו הפלגנו בהתלהבות בשבחיהם בכל הזדמנות: אתה חכם. אתה מוכשר. אתה תופס מהר. אתה גאון. אתה מנצח תמיד בשח. אתה הראשון בכיתה באנגלית. אתה גאון ואתה אידיוט ... אבל אתה גאון הוא הצד השני של אותו מטבע הרסני של אתה אידיוט. כי אם לפעמים אומרים לי שאני חכם, אז כשלא אומרים, אני מבין מיד (אני די חכם)... שאני טיפש. ויותר מזה: אם כשאני מצליח, אומרים לי שאני חכם, אז לא קשה להסיק: תוצאות נובעות מחוכמה (ולא מהשקעה). וכאשר אני לא מצליח, ברור ממה זה נובע: מטיפשות. ואם אני מצליח כל הזמן, אבל זה כי אני חכם, אז מה יקרה אם יום אחד אפסיק להיות חכם? או אפגוש ילדים חכמים ממני (בביס למחוננים למשל)? ולמה בכלל לגשת לאתגרים? הם עלולים להראות שאני בעצם לא כל כך חכם. כוחה של נחישות קרול דואק, בספרה כוחה של נחישות, מספרת על ניסוי שערכה. שתי קבוצות ילדים קיבלו פאזל קל ... בפאזל הקשה, וחלקם בחרו בפאזל הקל. שתי הקבוצות קיבלו מחמאות שונות בתכלית. לכל ילד בקבוצה הראשונה החמיאו: אתה מאוד חכם, כל הכבוד. לילדים בקבוצה השניה החמיאו משהו כזה, השקעת הרבה מאמץ וחשיבה, כל הכבוד. ואז נתנו להם לבחור. אתם ... לנחש אילו ילדים בחרו באיזה פאזל. מחמאה אחת ויחידה השפיעה על הבחירה שלהם באופן מכריע. בקבוצה שקיבלה מחמאה על חוכמה, 70% מהילדים בחרו פאזל קל. בקבוצה השניה, שקיבלה מחמאה על השקעה, 70% מן הילדים בחרו בפאזל הקשה, שהוסבר להם ... בסיסיות שונות לאנשים. דואק קוראת להן התפיסה המקובעת, והתפיסה המתפתחת. אנשים שמחזיקים בתפיסה המקובעת, חושבים שהישגים נובעים מתכונות אופי. מחוכמה. מכריזמה. מאומץ. אי אפשר לפתח את התכונות הללו, רק להוולד איתן. ואם כך, מטרתם בחיים היא להוכיח את עצמם. ... כשרון שקיים או לא קיים. יש משיכה לאתגרים, כי הם מהנים, ואין בהם סיכון. כאשר החמיאו לילדים בניסוי על חוכמתם, הם רצו להמשיך להוכיח את חוכמתם, וזאת יעשו בעזרת הפאזל הקל. כאשר החמיאו להם על מאמציהם וחשיבתם, רצו להמשיך בהם, כי הם נהנו מהם, ואין ... דברים כגון, אני מצטער. אין להם מתכון להצלחה, כי מבחינתם, כישלון מעיד על חוסר כישורים. הסיפור האישי שלי כילדה חכמה כל חיי אמרו לי שאני חכמה מאוד. חכמה מכולם. ונחשו מה חשבתי לעצמי תמיד. שאני די חכמה, זה כן, אבל לא מספיק חכמה. עובדה: תמיד יש אנשים חכמים יותר. האמת היא, שגם לאמי אמרו ללא הרף שהיא חכמה. והתפיסה שלה היתה בדיוק כמו זו שלי: אני חכמה, אבל לא מספיק. מהיום שהפסקתי לחשוב על עצמי כעל חכמה או לא חכמה, ורק לחשוב איך לפתח את עצמי עוד ועוד, התחלתי ליהנות הרבה יותר מהישגי. הם לא אומרים עלי דבר, רק ... השגים. כי מטבענו, אנחנו פעילים, סקרנים, ורוצים דברים. אם אנחנו לא מבלבלים את עצמנו ואת ילדינו עם הסוגיות של חוכמה או טפשות, וכישורים כאלה ואחרים, אין סיבה שלא נגיע להשגים מרשימים. אני רוצה שהילד שלי ידע שהוא חכם כך אמרו לי לפחות חמש אימהות. תשובתי? אני לא רוצה שילדי ידעו שהם חכמים. ממש לא. אני רוצה שהם ידעו אלף דברים אחרים. שמהשקעה מתקדמים. שיתעניינו. שיסתקרנו. שיחקרו. שיפרגנו לאחרים. אי אפשר להתחמק מהבור הזה. אם יש חוכמה, יש גם טיפשות. אם הם יכולים להיות חכמים, הם יכולים להיות גם טפשים. מה אם יגיעו למבחן קשה מאוד, כמו תלפיות בצבא, או משהו כזה, ולא יצליחו בו? אז הם לא חכמים? אי אפשר לצאת טוב מהתפיסה של חכם / טיפש. כמו שאני אוהבת לומר, אי אפשר לרקוד על כל הקצוות של העוגה. אי אפשר גם שהילד ישמע כל הזמן שהוא חכם, וגם שידע שמה שיקדם אותו בחיים היא השקעתו, ולא תכונותיו.