... כל מיני אירועים קשים בחיים, כאשר לפני אירועים אלה, הוא ידע להעריך את עצמו במידה מסויימת. אבל לאחר אירועים אלה, הוא מרגיש שכישרונו לא הוערך באמת, והוא מצד עצמו
מפחד להראות אותו, הוא ככ נכווה שהוא מכיר את היכולות אבל לא מתלהב לעשות עם היכולות האלה משהו. כאילו זה שייך לנחלת העבר, למרות שבמציאות יש פוטנציאל שהוא לא מממש
מפחדים מסויימים. בעבר, האדם היה לומד ולמרות שלא היה מכיר את כל יכולותיו היה לומד בהתלהבות, והיה עושה דברים בהתלהבות. אבל לאחר שחווה
פחדים והיה חלש לעומת חברה דורסנית מבחינה חברתית, הידע הלך הצידה, ובמקומו הגיעו
פחדים וחששות לאחר הדברים שקרו, פתאום הגיע זלזול בידע, כביכול הידע לא עזר ולא עמד לצד ... הפוך לקודם, וזאת כאשר היה בחברה הסגורה, במקום לנסות ללמוד מהידע הקיים של פעם, לפתע, הוא ניסה לשכוח את כל מה שלמד, הוא היה תקופה ארוכה שם, ושכח את כל מה שלמד,
מהפחד. פחד פסיכולוגי,
פחד לא להיות שייך לאיזושהי הבנה,
פחד מלשמוע את הדעה הזו,
פחד המלווה בחרדות.
פחד שגורמים אנשים לא מוסמכים. כל הדבר הזה, גרם לו לזלזל בידע הקודם, ולנסות לפחות ... ואם רק כך היה, הייתי אומר, זה עוד מקרה טוב לעומת הדבר הבא. ולכאורה פה נשאלת השאלה, וכי לאותו אדם היה מה להתלונן? הוא קיבל ידע חדש, את הידע הקודם השכיחו ממנו עם
פחדים, אז מה? לאנשים מסויימים זה יישמע סתמי, לאחרים: כבר לא טוב. השאלה הבאה היא, האם ... ככ מעוניינים, ולא תמכו בו מעולם אם זה קשור למסגרות שלהם. כלומר אין להם תמיכה במסגרות שלהם לדברים האלה, הוא צריך ללכת למסגרות אחרות שאוסרים עליו ללכת אליהן, והוא
מפחד. הוא
מפחד לאבד את צורת החיים שהתרגל אליה, למרות שהוא לא מעוניין בה, הוא רק חי בהדחקה שזה ... לשום מקצוע בחיים. לשום דבר שהוא יכול לפרנס את עצמו. אפילו זה לא. אני לצורך הציניות אומר שהאדם הזה במצבו כעת ממש בגן עדן לעומת מה שתראו בהמשך. לפתע יום אחד, יום
מפחיד, כל הדברים שהאדם
פחד מהם טופחים לו בפניו כמו מרים קרים ביום קפוא על הגוף. לא הספיק להם
שהפחידו אותו, לא הספיק להם שהדחיק את הדברים שלו את החיים הקודמים שלו מחק. לא הספיק להם, לא הספיק כל ההשמצות, לא הספיק דברים לא נעימים שקרו. לא הספיק זה שהוא ניסה להשתלב, לא מספיק שהוא מרושש, לא מספיק. יום אחד באו אליו ואמרו לו לאחר שאותו עולם
הפחיד אותו, שהעולם הזה לא מתאים לו, באותו רגע הוא לא עיכל את הבשורה הזו. מאותו עולם אומרים לו דברים סותרים!? כיצד ייתכן הדבר? מה!? הם
מפחדים להגיד את זה לאנשים אחרים. איך יכול להיות? הרי האינטרס שלהם הוא, שאנשים לא יצאו ... הם אומרים דברים ככ מנוגדים? רגע, הם אמרו את זה?! אולי לא הבין אותם נכון! זהו! לא הבנת אותם, כך הוא מנסה להסביר לפני אותו האדם שמסביר לו שחבל לו על הזמן שלו. אז כל
הפחדים הללו, בעצם שדחפו אותו
לפחד מדברים ולצאת מהחברה הקודמת, הכל מיותר!? בעצם, אותו האדם אומר לו, העולם הזה ... ולא מושקעת כמו בעבר. לא היה מחפש להתבטא בצורה מעניינת כמו בעבר. הוא בדמיונו עדיין הרגיש שהוא שייך לחברה הסגורה מתוך הדחקה. והוא המשיך ככה גם מספר שנים אחרי,
ופחדים ליוו אותו לכל מקום. הוא המשיך
לפחד, ואנשים מהסביבה לא יכלו לעזור לו, האדם למד דברים הרבה יותר נמוכים מהרמה שלו, בלי ... שאפשר אחרת. זהו סוג של קיבעון מחשבתי. אדם שעבר אירועים מסויימים בחיים, יש לו חסמים פסיכולוגיים שהוא חושב שהם מגנים עליו מפני אירועים כאלה שעלולים לקרות בחייו, הוא
מפחד לספר על עצמו בגלוי אפילו לא בפני גורם מקצועי, הוא
מפחד מהכל. אפילו דברים שהוא רוצה מאוד לעשות, הוא מתרגם את רוצה מאוד לאסור מאוד. ואז הכל מתבלבל לו במחשבה. והוא מחפש דרך להתנתק
מהפחדים הללו. וקשה לו. אבל לפתע, הוא מגלה עולם פנימי גדול יותר ורחב יותר, ושידע כן עוזר, ולכן הוא לומד ולאט לאט מצליח להיפטר
מהפחדים, בהתחלה
מהפחדים הקטנים, ואחכ
מהפחדים היותר גדולים. וכך, לאט לאט הוא מבין שהדברים כן יכולים להשתפר וכל דבר שקרה יכול ...