... (קיומו וטובתו) הוא הערך העליון, לפעמים העם או הארץ הם הערכים העליונים ויש שהערך העליון הוא
עבודת ה . הנה להמחשת העניין: אעפ שכמעט כולם מודים שרצח אדם דבר מתועב הוא, הרי שיהיו הבדלים בהתייחסות לרצח. למשל, המקבל על עצמו שהאדם וחייו הם ערך עליון, ללא תנאי במינו או באמונתו, הנה לדידו הרוצח
עובד אלילים הרי הוא כרוצח כל אדם. ואילו המקבל על עצמו את הערך
עבודת ה כערך עליון, לדידו רצח
עובד אלילים (שכופר
בעבודת ה) לא יחשב לאיסור ויתירה מכך אף יחשב כמצוה, וכך כתב בספר העיקרים לרב יוסף אלבו, מאמר שלישי, פרק כה:
והעובד עבודה זרה שאינו רוצה לקיים ז מצות בני נח כגר תושב גופו מותר כפי הסכמת כל הדתות, ואפילו הפילוסופים מתירים דמו ואמרו, הרגו למי שאין לו דת. וכן תזהיר התורה על
עובדי עבודה זרה, לא תחיה כל נשמה, ואם גופו מותר כל שכן ממונו כי
העובד עבודה זרה ראוי להרגו ולא לחמול עליו וכיוצא באלה רבים. ברור שהמקבל על עצמו
עבודת ה כערך עליון אינו חייב לקבל קדושת חיי אדם (כל אדם). יתר על כן, על פי ההלכה מי שאיננו מקבל עליו את הערך העליון הזה
ועובד עבודת אלילים במקום
עבודת ה בן מות הוא. כיון שבאנו להסביר את המוסר היהודי אשר בהלכה, עלינו לפרט קודם מהו אותו ערך עליון שמקבל על עצמו האדם היהודי, הדתי - חרדי? הערך העליון הזה הוא
עבודת ה היינו, לקיים את מצוות התורה שניתנו על ידי האלהים, בכך מקיים האדם את תכליתו שלשמה הוא נברא. כך נאמר במסכת נדרים דף לב עמוד א: אמר ר ... כמו חמלה ונדיבות, האדם היהודי צריך לעשות בהם אך ורק מפני שצווה לעשות כך בחוקי ההלכה, כחלק
מעבודת ה, ולא מפני שכך מרגיש מטבעו! כמבואר במסכת מגילה דף כה עמוד א. שם מבואר מה הטעם שהאומר בתפילתו על קן הציפור יגיעו רחמיך משתיקין אותו. ... הוסיף לו האל אהבה וייחד לו מצוה נוספת. הרי לך שהערך העליון של שומר התורה והמצווה הוא
עבודת ה. כל מי שאינם בקטגוריה זו (כמו לא - יהודים, אפיקורסים וחילונים שאינם שומרי מצוות וכו) לא חלה עליהם מצוות ואהבת לרעך! ולא בכדי סיימה ... כלומר במערכת הרואה את האדם כתכלית המציאות, כל הפוגע באדם ראוי לגינוי ואילו במערכת הרואה את
עבודת ה כתכלית הבריאה ידון לגנאי כל אשר פגע
בעבודת ה. צדקה - דברים פרק טו, ז: כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה אלהיך נתן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך ... כיון שהיפוכו הגמור של דבר זה בהלכה, זאת לך לאות שלא ערך האדם הוא לנגד עיני ההלכה אלא
עבודת ה . תלמיד חכם נחשב ומקבל, עם הארץ אינו נחשב ולא יקבל (אם אין די צורכם לתלמידי חכמים). צדקה לגויים - אינה מעיקר הדין אלא רק מפני דרכי ... ישראל מפני דרכי שלום, וכך פסק הרמא בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן רנא, סעיף א): ומפרנסים עניי
עובדי כוכבים עם עניי ישראל, מפני דרכי שלום. ויש מחלוקת בין הפוסקים האם מפרנסים את הגויים דווקא עם עניי ישראל אבל לחוד לא. וכך כתב בדרכי משה, ... דרכי שלום בלבד ולא שצריך לתן להם צדקה ככל האדם, כתב רמבם שתיקון זה יתבטל לעתיד לבוא. הלכות
עבודת כוכבים, פרק י, הלכות ה - ו: מפרנסים עניי
עובדי כוכבים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום... אין כל הדברים האלו אמורים אלא בזמן שגלו ישראל לבין
העובדי כוכבים או שיד עכום תקיפה על ישראל, אבל בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם אסור לנו להניח
עובדי כוכבים בינינו, ואפילו יושב ישיבת עראי או עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור בארצנו אלא עד שיקבל עליו שבע מצות שנצטוו בני נח, שנאמר, לא ... בארצך - אפילו לפי שעה. שוב רואים אנו שכל ההצדקה למעשי חסד וסיוע על פי ההלכה היא רק לתכלית
עבודת ה, ואם הגוים אינם מקיימים את המצוות המוטלות עליהם (שבע מצוות בני נח) הרי שאין ליתן להם צדקה. ואף לקבל צדקה מן הגויים אסור כמבואר בבא ... זכויות ואז אולי יזכה חלילה לרחמי שמיים). וכך פסק השולחן ערוך, יורה דעה, סימן רנד, סעיף ב: שר
עובד כוכבים ששלח ממון לישראל לצדקה, אין מחזירין אותו משום שלום מלכות, אלא נוטלין ממנו וינתן לעניי נכרים בסתר, כדי שלא ישמע השר, וכתב השך הטעם: אבל לא לעניי ישראל משום דכתיב ביבוש קצירה... כשיכלה זכות שביד
עובדי כוכבים ויבש לחלוחית מעשה צדקה שלהם, אז ישברו. השבת אבידה - דברים פרק כב, א: לא תראה את שור אחיך או את שיו נדחים והתעלמת מהם השב תשיבם ... הוא אפיקורוס מישראל, והאפיקורסים והכותים וישראל המחלל שבת בפרהסיא אסור להחזיר להם אבידה,
כעובד כוכבים, ודין זה נלמד ממסכת
עבודה זרה כו עב עיין שם. ודע כי כל המהלך ברחוב שינקין בתא (שרובה מחללי שבת בפרהסיא) ומצא שם אבידה, אינו חייב להחזירה כלל! השבת אבידה לגויים ... לנכרי - זה דווקא לקידוש שם שמיים, וכן כתב השולחן ערוך (חושן משפט, סימן רסו, סעיף א): אבדת
העובד כוכבים מותרת (אין להחזירה), שנאמר, אבידת אחיך (דברים כב, ג). והמחזירה הרי זה עובר עבירה, מפני שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה. ואם ...