שבעת ימי הבריאה - יום 1... חייב הוא להיות בתנועה כל עוד הוא קורא ומעיין, תנועה מתמדת כלפי מעלה ללא שום עצירה ולו שהייה לרגע... כל עצירה תגרום למעיין לרדת מיידית מהטקסט המקורי ולהדרדר אל הטקסט החלופי שהיה נחלתינו עד עכשיו. התנועה שאני מתאר דומה לתנועת אדם המטפס על הר בשיפוע חד מהרגיל, האדם הזה לא יכול בשום פנים ללכת ... שני טיפוסים המחזיקים בידם תורה: הראשון זה שהולך במישור ככל ימיו וקורא את אותו הטקסט שקראנו לדורותינו, והשני זה המטפס על ההר ומכוון אל הטקסט המקורי, אשר עתידים אנו לנסות ולקרוא בצוותא להלן. דווקא האחרון שקרץ לו הטקסט המקורי ונכנס לעובי הקורה - שם את נפשו בכפו ובכל רגע עלול הוא להדרדר ולהתרסק על כל הסיכון הנגזר מכך. את סכנת ההתרסקות ומה שבא לפניה אחריה ובעקבותיה - ... הוא הכיר את עצמו ואת כוחותיו ויכל להשתמש בהם ולהתפתח, לחיות... אולם ובשלב מסויים נוצר חיסרון לאדם הזה שבגינו לא הצליח יותר לזהות את כוחותיו המקוריים וכך הלך והדרדר משלב לשלב ומתהום אל תהום עד שהוגבל סופית וקרס - מת, לכן היה צורך בלהציג שוב לאדם הזה את מפת כוחותיו המקוריים, את הקלסתר שלו שיביט בראי ויכיר את הקלסתר האישי שלו... באופן הזה, חשב מחבר התורה, יחזור האדם אל עצמו ואל מקורותיו ויחיה, יגלוש שוב במרחב... ... הוא לא צריך שום אמצעי עזר חיצוניים - תהא הדרדרותו אשר תהיה. אני השתמשתי במוטיב חוש הראיה בשביל להציג את הרעיון, אך התורה הלכה ישירות אל המונח המקורי שדרכו האדם רואה את התמונה המלאה ומעבד אותה: התודעה , ובלשון התורה אלהים , היינו המנחה, המורה, המוביל, המנהיג, המכוון, המנווט, המדריך, המנהל... ... אלהים. המחבר חזר באמצע התורה והשתמש באותו המונח אלהים באופן בלשני מובהק המזכיר את הבלשן המקצועי בשעת עבודתו, וזאת כדי לחזק את ידי המשתמש במונח המקורי שלא ירפה ממנו... עע המונח אלהים בשמות ד, טז. כפי שציינתי, מחבר התורה חישב ומצא שמספיק לאדם הממוצע את התודעה שלו בשביל לבחון דרכה את התמונה ... הבא, או אם תרצה הפרק הבא או החומש הבא - נמצאת התמונה המלאה שכל תודעה אנושית אמורה למלא דרכה את המשבצות החסרות שנשמטו במרוצת הזמן מתמונת התודעה המקורית... ב - ראשית: זוהי איפוא התמונה הראשונה במספר והמופשטת ביותר. אותה התמונה תתבהר במשפט שבא אחריו בשנית ובקטע הבא בשלישית ובפרק הבא ... לפני כן לא היה זקוק לה כי הוא הכיר את כוחותיו ויכל להשתמש בהם ולחיות... אולם ובשלב מסויים נוצר חיסרון שמנע מהאדם לזהות את כוחותיו ואת משאביו המקוריים, ומכאן הלך והדרדר מתהום אל תהום עד שהוגבל סופית וקרס. זו היתה נקודת השבירה ומתוכה נוצר הצורך להציג לאדם את מפת כוחותיו המקוריים - שיביט בראי ויחזור אל תודעתו המקורית... אולם לא כל אדם הדרדר לאותו התהום, היינו לא כל אדם זקוק לאותו הראי... ובנוסף ישנו פער בחדות הראייה בין תודעה לתודעה... מחבר התורה חישב ... כל עוד התודעה שלו רושמת את רשמיה במרחב ונמצאת במצב של תנועה. אם כן, דינמיקה זו ומעכשיו תדריך ותוביל את האדם שמבקש למצוא את הדרך חזרה אל תודעתו המקורית. לכן והחל מהפסוק הראשון לאחר הכישלון בזיהוי התמונה המופשטת השביעית - הצמיד את שם התואר אלהים לאמצעי העזר יהוה לאמר, יהוה אלהים: הינה לך ... שלנו. אל התבונות הללו נגיע אם נשים לב אל המדריך הזה ונחתור כל הזמן לעומקו: יהוה. והארץ היתה תהו ובהו: בחזרה אל מעמד הארץ בשעת פגישתה עם התודעה המקורית. הארץ היא אחת משלושת הגורמים שהופיעו בתמונה הראשונה... התודעה האנושית פגשה ברגע הראשון את כדור הארץ שאומר לה - לאדם תהו: תהיו, ... חופן - ויהי מה. מחבר התורה מסיים את התו האחרון בתמונה הזאת ומסתכל עלי... לפניך בשנית התמונה המלאה של שלושת הגורמים שנזכרו בתמונה הראשונה המקורית, ואני מצפה שבעזרתה תצליח לחזור אל תודעתך ולנתוניה המקוריים... ואני משפיל את מבטי ועונה לו: אכן ראיתי את שלושת הגורמים שהשתתפו בתמונה המקורית, אך לא הצלחתי להבין איך יתנו לי הנתונים האלה לחזור בעזרתם אל תודעתי המקורית. לא הצלחתי להבין איך לתת בעזרת התמונה הזו דרור לתודעתי המקורית ולחיות לעד, להתפתח, לגלוש לעד ביקום, לבחוש בערימת המידע האין סופית להנאתי... וזאת תגובת המחבר למבטי המושפל... ארחיב לך גם את התמונה ...