... משום שאני לא אני במובן שאתה מכיר את עצמך, יהיה נכון יותר לומר שאני מודעות, ראייה, או הקשבה בלבד וללא מישהו שמודע, רואה או מקשיב. לעומת זאת, אתה כן אני, אתה
האני שלי, ועכשיו אני רוצה להסביר לך מה אתה. אתה כלי. אתה גב - גבר!!! סתם, זה רק בדיחה... אבל עכשיו ברצינות, אתה כלי, אתה מבנה, אתה דפוס מסויים. אתה יצירה שלי, אתה ביטויי ... צלם, אני מנהל בנק, אני מורה רוחני, או אני מובטל. כך בדיוק אני, במקום לזהות שאני המודעות, שאני האנטליגנציה שבוראת ומפתחת את העולם הזה, אומר שאני האישיות, שאני
האני, שאני הוא הכלי, שאני הוא הדפוס, שאני היא התבנית. אני מביט במראה ומשום שאני שוכח שהיא מראה, אני גם שוכח שאני לא הדמות שנשקפת מתוכה. בקיצור, הצרה היא שאני לא מזהה את הדואליות. ... הוא הכלי, שאני העולם, שאני האישיות, שאני הדפוס, שאני הביטויי, במקום לשים לב שאני המודעות או הראייה של אלה. אני המודעות היחידה מאחוריי העולם הזה, מאחוריי כל
האני שקיימים , מאחוריי כל הכלים והתבניות והמבנים, מאחוריי כל ההתנסויות, החוויות והמצבים. מאחוריי כל מה שאפשר להיות מודע לו - אני המודעות היחידה. ולכן, כאשר אני אומר אתה אני ... את הטעות שלך... אני יצרתי אותה. ועכשיו, אני הולך לתקן ולפתח את התבנית הזאת בעצם מילים אלה. אז אני רוצה שתבדילו בין המודעות או האינטליגנציה השלמה שאתם לבין
האני או האישיות (הכלי) שלכם. ואז כל המסע מתהפך, אז אתם כבר לא במסע בדרך הביתה אלא במסע שכולו מתרחש בבית. למה? משום שמי שאתם באמת זאת אותה מודעות לכלי, האינטליגנציה בתוכו או ... הכלים של המשחק. אנחנו כבר בבית, או יותר נכון: אנחנו הבית. ואותה מודעות או אנטליגנציה שלמה שאנחנו היא באמת שלמה ואינה זקוקה לשום התפתחות. ומצד יש את הכלי, זהו
האני שלכם (אבל למעשה כל
האני הם שלכם), יש את ביטויי שלכם, את הכלי שלכם, והוא לעולם מתפתח ולעולם לא יגיע לסוף ההתפתחות. אל תצפו מן הכלי להגיע לסוג של סוף התפתחותי או מושלמות כי זאת טעות נפוצה וכואבת ...