שבעת ימי הבריאה - יום 7 - חלק 9... היכן מצביע מחבר התורה בעטו החד על מעגל שנתחם בתוכו כל היקום האין סופי על כל גרמיו ועצמיו וכוחותיו, מעגל שאין לבנייתו נקודת התחלה כי ליקום אין סוף אבל כן יש למעגל הזה נקודת סוף, המעגל נסגר כאשר מגיע אל גוש האדם, והאדם הוא היחיד שיכול להבחין ... והינה לפתע צץ עצם אחד מעצמות היקום ומתחיל לשנות את הסצינה האין סופית זו. אם לדייק, המדובר באדם שיכול להשתמש במתווה היקום ולשנות, מכל נקודת ציון עליה עומד, את פני כל היקום באופן המדויק הזה: החוק שמתווה אותו האדם מהמשבצת עליה עומד, מתקיים ... הוא העקביות בדבריו, כי כאשר מרים את ידו - כל המשבצות ביקום האין סופי מתיישרות עם הרמת היד הזו וזאת מסיבה פיסיקלית פשוטה - כי הכל מתרחש בהבזק אחד כולל הפעולה של הרמת היד, אולם ובגלל שהיקום הזה הוא אין סופי וגם דינמי, הרי מקומי האישי במרחב ... וזו למעשה מכונת היקום: הדינמיקה הבלתי פוסקת של היקום ותכונת האין סוף שלו מייצרים בעיני הבוחן את אפקט המכונה שפועלת ומייצרת משבצות אנושיות ללא הפסק, אבל בפועל ניצבים לפנינו אין סוף של משבצות ועליהן עומד אותו אב טיפוס של גוף אנושי שפועלים ... מי שמעניק לבוחן את היכולת לבחון לראות לבדוק... הוא תכונת האין סוף של היקום הדינמי שעליו מצטופפות משבצותיו. כי אילו היקום הזה היה מוגדר - אזי הכוחות הפועלים עליו בהבזק היו מסתיימים עוד באותו הבזק ולא היה במרחב קיום לבוחן, כי לא היה לו במה להבחין. אולם תכונת האין סופיות של היקום היא זו שיצרה את מקום הבוחן במרחב, כי לעולם לא מסתיימת בחינתו של הבוחן הזה - תמיד נותר לו מה לבחון, על אף והלכה למעשה הוא בוחן כוחות הפועלים בהבזק אחד על מלוא המשבצות האין סופיות שהוא עומד עליהן. שתיים: היכולת לבחון היא גם היכולת לראות, לבדוק, למדוד, להשוות... בנוסף היא גם אותה היכולת להרים יד, להורידה, להניף עפעף, לבנות בניין, להרוס אותו... ... היה מתחיל ומסתיים באותו שביב של רגע - בהבזק אחד, אולם עצם האין סופיות של היקום, היא זו שנותנת את היכולת להשחיל את הפעולות האנושיות בתוך ההבזק הזה. שלוש: מעמד הבוחן נגזר מהיכולת להבחין, כלומר מהיכולת לזהות את המסלול של האב טיפוס של עצמו ...