... באמצעות השמות האלה - במטרה לעשות בו שימוש להנאתו. התודעה האנושית קלטה את היקום גם כמידע, מידע שאין לו סוף... היא עמדה פעורת פה מול המידע
האין סופי זה ואף חששה ממנו, זו התחושה האופפת את האדם כאשר עומד מול הלא ידוע, אולם התחושה הזו תחלוף ותמלא את מקומה תחושת סיפוק ... וכל חפץ או חלקיק שזיהינו על הארץ או מחוצה לה, כולל הכוכב הרחוק שנות אור מאיתנו. אם כן אני יכול לדמיין את הארץ ואת כל היקום כערימה של מידע
אין סופי מונחת לפני, ואני הולך ובוחש בערימה הזאת ומוציא ממנה מידי פעם חופן קטן, בוחן אותו, מזהה אותו, וקורא לו בשם, וכן על ... ולהתחכך עימו... להתקרב או זה יותר מדי... לגעת או לא לגעת? ידוע לנו שהתודעה פגשה ראשונה את כדור הארץ ואת כל אשר בו, וגם הוא שידר לה מידע
אין סופי... כל חלקה וכל גרגיר וכל אטום על הכדור הזה שידר לתודעה מידע משלו, והיא קלטה את מה שיכלה לקלוט מהמידע הזה והשתמשה ... אל תודעתי המקורית. לא הצלחתי להבין איך לתת בעזרת התמונה הזו דרור לתודעתי המקורית ולחיות לעד, להתפתח, לגלוש לעד ביקום, לבחוש בערימת המידע
האין סופית להנאתי... וזאת תגובת המחבר למבטי המושפל... ארחיב לך גם את התמונה השניה ואמתח אותה מצדדיה, והשמנת נמצאת בצידי ... המשכה הטבעי של הפגישה הזאת הוא: יהי אור, זו האמירה שביטאה את חוויית התודעה ואת המשכה המקובל מבחינתה. יהי אור: מצאתי לפני את חבילת המידע
האין סופי של היקום ושל הארץ, והמשך החווייה הטבעית הזאת הוא לפתוח את החבילה החשוכה שלפני ולהאיר את תכולתה, לקחת חופן, לגלות את ... אלהים יהי אור, ויהי - אור. שוב ובפעם השלישית אני משפיל את מבטי ולא יורד אל סוף הדעה... ראיתי את האור, תודעת האדם זיהתה את האור מתוך הערימה
האין סופית, והלכה למעשה שלפה את היד ודגה את הדג... אולם היכן תחושת החיים הנגזרת מהפעולה הזו? איני יכול לזהות את תחושת ההנאה ... המידע שעתיד להתפתח ולנבוט שורשים לכל רשת המידע שתבוא אחריו. אם כן כל המידע המעובד שנאסף בסל האנושי עד לרגע נתון - הינו הבסיס ליתר המידע
האין סופי שיבוא אחריו, ומכאן המסקנה הבאה שהמחבר חושף בפנינו בהמשך: כל המידע הנמצא ביקום הינו שרשרת אחת
אין סופית בעלת חוליות מידע רצופות ומחוברות עד אין סוף... מכאן: ויקרא אלהים לאור יום: כל המידע שנשלף עד עתה (שהואר עד עתה) ... מה שעתיד לקרות בו. ומנגד אי - הכנה מעידה על איבוד השליטה. ויהי - ערב: התודעה קלטה את המידע הבסיסי ופניה כבר אל המידע המשלים הנמצא בערימה
האין סופית, והיא עומדת הלכה למעשה על פני הערימה הזו ומתכוננת לשלוף ממנה את החופן הרצוי, לכן נוצר ראשונה הערב שמקדם את החלק הלילי בו נמצא המידע הרדום שעדיין לא הואר, זהו פרק הזמן שמסמן את שליטתי המוחלטת בלילה, ביקום, במידע הרדום
האין סופי שעומד בכל רגע לרשותי כי הרי המידע הבסיסי כבר בכיסי. ויהי - בקר: ורק לאחר מכאן נוצר הבוקר שמקדם את יום העבודה, היינו ... החופן המתאים והרצוי. באופן הזה יצרה התודעה האנושית במרחבה את יחידת הזמן הראשונה: יום אחד: את היום האחד, את היום השלם, את השליטה בשרשרת מידע
אין סופית בעלת חוליות מידע רצופות ומחוברות באופן אנלוגי עד לאין סוף. ...