פליאה - מבוא פליאה היא רגש, הדומה לתדהמה, שאנשים חווים כאשר הם עומדים אל מול דבר מה נדיר או בלתי צפוי. פליאה היא מילה בעלת קונוטציה חיובית מתדהמה, וכרגש מתבטאת לאורך תקופה ארוכה יותר של זמן. כמו כן, היא הוכחה כקשורה לסקרנות, קסם ודחיפה לחקירה מדעית. פליאה מושווה לעתים גם ליראת כבוד אך יראת כבוד מיוחסת לפחד והוקרה ולא לשמחה. כמו כן, בעוד פליאה היא המובילה לגילויים מדעיים, רבות מיוחסת יראת כבוד כמובילה להשתמוממות מהניסים המתוארים בכתבים של מרבית הדתות.

... חשוב במארג החיים האוניברסלי. לתחושת משמעות שקשורה למטרה אין שום קשר עם האגו. אדרבה, זה נולד מתוך תחושה של פליאה, הכרת תודה, ומסירות - פליאה על כך שהמטרה הגבוהה קיימת עבורנו באמת, ומסירות כפי שבאה לידי ביטוי בצורך למצוא ולהגשים את המטרה. התחושה של ... ועם ההיבטים המהותיים של הבריאה שלנו. אז אנחנו מתחילים לבחון את החיים בדרך חדשה. בדרך פתוחה, מצפים לניסים, מרגישים פליאה. ואז, יש אפשרות של תחושת מטרה שיכולה להעביר הלאה את כל מה שאנו עושים, מן הקטן ביותר ועד הפעולה ...

... מגוון הישויות שבו. התפתחות אהבה זו קשורה קשר ישיר לעבודה המעמיקה שעושים מורי בית הספר היסודי המטפחים את יכולת הפליאה אצל הילד. יכולת הפליאה, כאשר היא מבוססת היטב בנפשו של הילד תביא אותו בגיל ההתבגרות לצאת אל העולם מתוך אהבה. מורים בתיכון מבקשים להמשיך ולהעניק למתבגר תחושת פליאה כלפי ידע חדש אותו ילמד, ובעיקר תחושת פליאה כלפי בני אנוש. לכן בחירת נושאי הלימוד ודרך הוראתם היא אמנות. בלימודים עצמם שמים המורים דגש על הרקע והאווירה ...

... בכל יום שיבוא [2]. ובהזדמנויות רבות אחרות צרחתי עד כדי צרידות מיתרי הקול: משיח, משיח אי, יה, יה. מעורר פליאה? וודאי שלא, הרי ברור ומובן, גם מוצדק, כשמש רכה המפיצה אור, רק טוב יביא המשיח: בתחילה המשיח יכרית את ...

... להפשיל את חולצתה. ברגע הגורלי ציפתה דפנה לכך שיביט בה בתדהמה, אולי אפילו יתעלף. אולם הרופא לא הפגין סימני פליאה. הוא מישש את בטנה כאילו לא היה שם חלל, מרחף באצבעותיו על פני החור כאילו בטנה הייתה שם כרגיל. ...

... אותם הדברים שאני יכול להגיד תודה עליהם. מה שקורה באותם רגעים זה מעבר חד ממקום של שעמום למקום של פליאה, ממקום של המובן מאליו למקום של בר מזל, ממקום של אדישות למקום של אהבה, ממקום של שגרה למקום של ...

... לאלוהים על הולדת שמואל בתפילה [8]. המקרא עושה שימוש גם במלים תודה, אודה ונודה לציון הודיה לה [9]. אבל, פליאה בכל זאת יש. כל הדוגמאות שהבאנו למעלה עוסקות בתודה לה, לא הבאנו אפילו דוגמה אחת של תודה לבני - ... את צו אביה ומצילה את דוד. דוד אינו מודה ואף אינו מספר על כך לאחר [16]. אם - כן, הפליאה היא: מול ריבוי התיאורים וההנחיות לתהליך תודה לאלהים יש מעט מאוד תיאורים להודיה של אדם לאדם. איך ניתן להבין ...

... האמינו לו במערב. אלו היו חיים לא נתפסים. סמית כותב בצורה כמעט מובנת מאליה, עם סוג של עצב ואולי פליאה. היום כבר יודעים איך היו החיים אז. ומה שמעניין יותר הוא מה השתנה מאז. לא מבחינת יכולת הצרכנות. כמה ...

... אלו. ההתעלמות האקדמית מהיחסים הנוגעים לכל אישה שיש לה בן (ולכל אישה נשואה שלבעלה יש אימא), נראתה לי תמוהה. פליאה זו התגברה עוד יותר, כשבחרתי בנושא זה לעבודת הגמר שלי באוניברסיטה, והייתי צריכה להילחם על הלגיטימיות של הנושא להוות ...

... השלישית, מהי אותה החוויה, החוויה הרוחנית. על כך אענה שהחוויה הרוחנית היא אותו הרגע בו האדם מתעורר למודעות מסתכל בפליאה על הקיום. האדם מתעורר למודעות, מכיוון שהבחין. אין הדבר מרמז על כך שהקיום, הרוחניות או החוויה אינם קיימים מבלי ... הכוונה היא, בכך שהאדם הוא זה הנותן לחוויה קיום לעצמו ובמידה ולא זיהה אותה, אין היא קיימת בשבילו. מסתכל בפליאה, מכיוון שלמרות שיכולה היא להיחוות באמצעות התחושה הפיזית, הרגשת הרגש, או המשגת המחשבה, זו אינה שייכת לאף אחד מאלו. ... שייכת לאותו מקום נסתר, כששוב הכוונה בכך אינה במובן המיסטי של הדברים, אלא בכך שזו נמצאת מעבר לתפיסתנו. זו הפליאה שמקורה בזיהוי אותו הדבר שלא ניתן להבינו ומכיוון שכך, מעוררת היא השתהות. היא איננה מובנת מאליה ולאחריה, יבוא הניסיון ... הינו ישות הנידונה לקיום רוחני, בין אם נרצה להכיר בכך ובין אם לא. הרי אותו המימד הנסתר שמלפניו נעמוד בפליאה והשתהות, אותו המימד הינו מימד משותף בחוויה האנושית. אין האדם יכול להימנע ממנו, בדיוק כפי שאינו יכול להימנע מהמוות. ... באותו המימד ויכירו. ייתכן, שמוטב לנו להכיר בכך שאין באפשרויותינו להגיע לאותה ידיעה. כך, כשיגיע הרגע, פשוט נתבונן בהשתאות ופליאה ונשאיר אותו כפי שהוא ואפילו רק לקצת. כשניתן משמעות, לוודאי כל אפשרות אחרת תבוטל ובכך, נצמצם עצמנו לכדי תבנית ... מתעלם מעצמו. הינה, ניתנה לו הזדמנות ובאמצעותי הקיום נחשף בפניו, אולם זה האחד מסרב לראות ביטויו. היה יכול להתבונן בפליאה ולראות את שאינו מובן מאליו, אולם מצמצם הוא עצמו ונאחז בקביעה, בדבר שחלף כבר. קיבעון זה, אינו מאפשר את ...