תקציר⬅ דיכאון - סוגי דיכאון - המרכיב הקוגניטיבי בדיכאון - המרכיב ההתנהגותי בדיכאון הדיכאון, כך סוברים, יהפוך להיות הסיבה המובילה לנכות, ככל שתעלה תוחלת החיים. אחד מכל חמישה אנשים בישראל חווים כיום רמה מסויימת של דיכאון בשלב כלשהו בחייהם. שכיחות תופעת הדיכאון מזמינה הבנה טובה יותר שלה. סוגי דיכאון דיכאון מורגש בעוצמות שונות ומכאן שמות שונים, אבחנות וטיפולים שונים (דיכאון מאג'ורי, דיסטימיה, מאניה - דיפרסיה, דיכאון ילדים, דיכאון מתבגרים). בחלק מהמקרים מחזק את התופעה רקע גנטי, ביולוגי אך בכל המקרים לא יופיע דיכאון ללא גורמים סביבתיים, ארועי חיים רלוונטים. דיכאון, יכול להופיע בתדירות שונה, ממספר ימים בשבוע, בחודש, בשנה, ועד לארוע חד - פעמי. דיכאון יכול להיות תוך תפקוד רגיל או למנוע תפקוד לחלוטין. היש מכנה משותף לכל אלו החווים דיכאון? (ניתן להנמיך / להגביר / לעצור את המוזיקה המושמעת ברקע בתחתית העמוד) דיכאון - מכנה משותף דף זה עוסק במכנה המשותף לכל האנשים החשים דיכאון. אדם 'בדיכאון', עוסק בפעולה חתרנית והרסנית כלפי עצמו: בדיכוי. דיכוי עצמי קורה בהעלמת יכולות, הצלחות, כשרונות וכד' מההכרה. אדם במצב דיכאון נוהג ביד קשה, מאשימה וביקורתית כלפי עצמו (ופעמים גם כלפי אחרים). במקרים רבים מוביל הדיכאון אל תחושת ייאוש. כיצד מתבצע הדיכוי המוביל לתחושת דיכאון? רעיון מחיקת העצמי רעיל ביותר לקיום, ולו גרורות בגוונים שונים: רעיונות דומים 'אני חסר ערך', לא משמעותי, לא ראוי, לא טוב מספיק, חסר כשרון, 'לא יכול להצליח' וכד'. גורמים מגוונים עשויים לטפח / לאפשר רעיון כזה ביחיד, כולל גורמים ביולוגיים שמאפשרים מצבי חוסר איזון כימי שבסופו של דבר מתורגם לנטיות למחשבות שכאלו. מסענו להבנת הדיכאון מתחיל מהנקודה בה זיהינו כי הרעיון כבר שם. (המיקוד במחשבות מנטרל תלות בתרופה / בויטמינים שמתייחסים להיבט פזיולוגי מסויים המאפיין פעילות עצבית במצב דיכאון. תהליך כימי שמשיג איזון טבעי ע"י הגוף ככל שמתמתנים דפוסי החשיבה השלילית המאפיינים דיכאון) המרכיב הקוגניטיבי בדיכאון רעיון הביטול העצמי, הקיים בדיכאון לא תמיד קיים באופן מודע. התחושה המודעת הנובעת ממנו, היא התחושה שהקיום אינו ממשי מספיק, אינו חי מספיק. במקרים מסוימים אפשר לחוש כי אין עניין להמשיך ולשאת קיום זה היות וכל מה שהקיום מעניק הן תחושות קשות ביותר של חוסר ערך וחוסר משמעות. זו בגדול תמצית המרכיב הקוגניטיבי / ההכרתי המעורב ביצירת מצב דיכאון. בכל שלב בחיים, לפניך הבחירה, אם לתת למחשבות שליליות על עצמך לנצח, אם לאו. בחירה זו קשה. לכן כל כך יוצאים מהכלל ומעוררי השראה סרטים כמו 'חומות של תקווה', 'המרדף לאושר', בהם הגיבור, כנגד כל הסיכויים, שומר על ערך עצמי, מתנגד למסרים מהסביבה או לרעיון 'אין סיכוי' ומצליח להשתחרר. רוב הדוגמאות שלנו מהחיים הפוכות. לרוב אנו לא מנסים שוב כמו בסרטים. גם אם הרקע לדיכאון, כולל 20 שנות התעללות, וגם אם נטישה רגשית בלבד, עדיין, המחשבה השלילית עצמה, שמתקיימת בהכרה ברגע נתון, היא האחראית על כל תחושת הדיכאון בהווה. המרכיב ההתנהגותי בדיכאון כשאמונה עצמית שלילית קיימת בתודעה של אדם הוא למעשה מפעיל בהתנהגותו אלמנטים המוכיחים אותה. למעשה הוא מציית בבחירות שלו, לרעיון שקיומו מיותר לאחרים, שדיעותיו חסרות משקל, שעדיף שלא יקח על עצמו אחריות כי וודאי יפשל וכד'. כאן משתלב המרכיב ההתנהגותי הקשור בדיכאון. אדם לא רק מאמין שהוא חסר ערך, הוא גם מרבה להוכיח זאת לעצמו ולסביבתו. להתנצל על קיומו, לשלול מעצמו הנאות הצלחות ורווחים, 'לשים לעצמו מקל בגלגלים', כך שבכל מקרה של דיכוי פנימי, נמצא כי רעיון ה ' ⬅לקריאת המשך המאמר על דיכאון - לחץ כאן...

תקציר⬅ דיכאון - מחלת הדיכאון - חלק 1 מחלת הדיכאון הקדמה המילים "אני בדיכאון" הפכו שגורות כל כך בפי רבים כתשובה לשאלה לשלומם, גם כשהכוונה היא רק למצב רוח רע או כשמשהו לא מסתדר כמו שרוצים. איני מכירה אדם שלא חש דיכאון מדי פעם, אך תחושת הדיכאון ומחלת הדיכאון נבדלות זו מזו. אם כך, מהי ההגדרה של דיכאון? איפה עובר הקו? מי קובע ומגדיר דיכאון? האם דכדוך, "דיכי" או מצב רוח רע לא נחשבים? עם התפתחות המדע והטכנולוגיה נכנסו לשוק תרופות חדשות לטיפול בבעיה קשה זו, שנדמה כאילו הולכת ותופסת תאוצה יותר ויותר בכל שנייה שעוברת. לתרופות מקום חשוב מאוד במקרים מסויימים, אך עם זאת, אצבעות הרופאים נשלחות ... לספר. התופעה כל כך רחבת היקף ואינה פוסחת על צעירים שכל חייהם לפניהם. סקר גיאוקטגורפיה משנת 2004 מצא ש - 65% מרופאי המשפחה רושמים טיפול תרופתי לחולים שלהם עם דיכאון קל בלבד! וממצא זה רק הולך וגדל עם הזמן. דיכאון אינו דבר שיש להקל בו ראש. מי שחווה אותו יודע עד כמה הסבל גדול. נתקלתי לפני שנים במונח שהגדיר את הדיכאון כ "סרטן של הנשמה" ומאוד התחברתי להגדרה זו מאחר והסבל הנפשי יכול להגיע למימדים עצומים ולא פחות גרועים מכל מחלה פיזית נוראית אחרת. מה עוד, שמחלה הפוגעת בנפש, בקלות רבה תשפיע גם על הפיזיולוגיה שלנו. הקשר בין גוף לנפש כבר ידוע ומופנם אצל רבים ולא פעם אנו שומעים איך מצבי נפש קשים יכולים לגרום למחלות קשות, כולל סרטן ואף למוות. במאמר זה ברצוני להביא סקירה של הגורמים לדיכאון, הגדרה של המחלה והדרגות שלה, הסימפטומים, הטיפול הקונבנציונלי, מתי כן להתערב תרופתית והאם לרפואה הנטורופתית יש מה להציע. הגדרה ואבחון דיכאון הוא הפרעה נפשית מתמשכת היכולה להופיע בכל גיל ומתאפיינת בירידה ניכרת במצב הרוח, בפעילות וברצון לעשייה, באנרגיה והויטאליות, בהתעניינות חברתית ובמה שקורה מסביב וביכולת ליהנות מהחיים. דיכאון הנו המחלה הפסיכיאטרית השכיחה ביותר בקרב מבוגרים ויש לו דרגות, החל ממצב קל וכלה בדיכאון מג'ורי עם מחשבות אובדניות וסיכון גבוה לפגיעה עצמית.. דיכאון מג'ורי קיים ב - 20% - 10% מכלל אוכלוסיית העולם ופי שתיים בנשים והוא מצריך התערבות מקצועית נראה שלנשים יש נטייה רבה יותר ללקות בדיכאון ולשקוע במחשבות עקב מצבי לחץ ומצוקה. נשים אף נוטות לחוות דיכאון בתגובה למשברים של אחרים. על פי האגודה הפסיכיאטרית האמריקנית, המבוססת על ספר ה - DSM IV, קיימים מספר פרמטרים על פיהם מוגדר דיכאון. הקביעה אומרת שצריכים להתקיים לפחות חמישה מהפרמטרים הללו לתקופה של מינימום 2 - 4 שבועות כדי להגדיר דיכאון. ההבדל בין תחושת דיכאון לבין אדם שחולה במחלה הוא משך הדיכאון, האם קיימת יכולת לצאת מהמצב בכוחות עצמיים והאם המצב הולך ומחמיר עד חוסר תפקוד וניהול חיים תקינים. הפרמטרים המגדירים הם: שינה - נדודי שינה או שינה עודפת מצב רוח ירוד, עצבות ובכי תיאבון - חוסר תיאבון עם ירידה במשקל או עודף תיאבון עם עלייה במשקל פעילות ... ירידה בתפקוד מיני. 4. פיזיולוגית - מכאובים שונים באזור החזה, נשימה כבדה, עייפות, כאבי ראש, גב, פרקים ובטן. הפרעות ונדודי שינה, שינויים בתיאבון. גורמים 1. דיכאון כביטוי לגורמים פסיכולוגיים, תוקפנות המופנית כלפי פנים עקב דחייה בילדות, הצבת רף דרישות גבוה, לחץ, התעללות, אלימות פיזית ונפשית וכדומה. 2. דיכאון כתגובה לאירוע קשה, אובדן אדם, חפץ, מעמד, עבודה, גירושין, נכות או מחלה קשה, הערכה עצמית או דפוס של הרגל. 3. דיכאון כדרך להפעיל מניפולציה ולשלוט באחרים. 4. דיכאון כתוצאה מחוסר איזון ביוכימי במוח, חוסר איזון עצבי, שינויים הורמונליים ועוד. 5. דיכאון עקב גורמים גופניים כגון מחלות, תת פעילות של בלוטת התריס, לידה, תזונה קלוקלת, מחסורים תזונתיים, שתיית אלכוהול מופרזת ועוד. דיכאון לאחר לידה קרא במדור הריון לידה - בקרוב! טיפול קונבנציונלי הטיפול הקונבנציונלי משלב טיפול פסיכולוגי עם תרופות. תרופות נגד דיכאון מעלות את רמת הנוירוטרנסמיטורים (מוותכים עצביים כגון סרוטונין, אדרנלין, דופמין, מלטונין ונור - אדרנלין) במוח במנגנונים שונים. למשל, על ידי עיכוב הקליטה בחזרה שלהם לתוך העצב ובכך הן מעלות את כמותם במרווח הסינפטי ומאריכות את הגירוי. דרך נוספת היא עיכוב ... ⬅לקריאת המשך המאמר על דיכאון - לחץ כאן...

תקציר⬅ דיכאון - מחלת הדיכאון - חלק 2 דיכאון - מחלת הדיכאון - חלק 1. תזונה מה שאנו אוכלים קובע במידה רבה את איך שאנו מרגישים ואיך אנו מתנהגים. התזונה משפיעה על הכימיה בגופינו ועל כל מערכות הגוף. התזונה שלנו קובעת באופן משמעותי וישיר את מצב רוחנו. מצב מערכת העיכול גם הוא קריטי לשמירת מצב נפשי מאוזן, למשל, אנשים בעלי נטייה לעצירות עצבניים יותר ונוטים גם למצבי רוח. הגישה הנטורופתית מכוונת לתזונה שמעלה ... ונורואדרנלין. מזונות המכילים ויטמין C המאזן את בלוטת האדרנל ומחזק את הגוף במצבי מתח. תזונה המכילה חומצות שומן מסוג אומגה 3 - נושא חומצות שומן חיוניות וחשיבותן במצבי דיכאון ומצבים נפשיים נוספים נחקר רבות. סילוק מזונות אלרגנים מהתפריט. הורדת חומרים ממריצים כגון קפאין. הימנעות מאלכוהול ועישון. הורדת ממתיקים מלאכותיים, אספרטיים. הורדת סוכרים פשוטים - תזונה שתשמור על רמות סוכר תקינות בדם ותמנע מצבי היפוגליקמיה. התזונה המערבית מאופיינת בצריכה מוגזמת של סוכר פשוט (ממתקים, משקאות, שוקולד ועוד), אלו מעלים בבת אחת את ... לצניחה דרסטית בסוכר שבדם, מצב שיכול להוביל להיפוגליקמיה. במצב היפוגליקמיה אין אספקה של גלוקוז לתאים במוח, דבר המוביל לסימפטומים נפשיים וחוסר יציבות רגשית, ביניהם גם דיכאון. הערה: מחקרים שדיווחו על שוקולד כמפחית דיכאון התכוונו למוצקי הקקאו המכילים חומצת אמינו חיונית בשם פנילאלנין בעלת השפעה נוגדת דיכאון ומרגיעה הנמצאת בכמות גדולה יותר בשוקולד המריר עם מעל % 70 מוצקי קקאו. גשו לנטורופת להתאמת תפריט תזונה אישי לאפשר לגופכם לטפל בעיה. ניקוי רעלים ידוע שבין הגורמים לדיכאון הם סטרס חיצוני כגון זיהום אוויר, אלרגיות סביבתיות, קנדידה והרעלת מתכות כבדות בגוף. נטורופת יוכל לכוון אתכם לביצוע ניקוי טוב של הגוף, מערכת העיכול, הדם והכבד. טיפול גוף - נפש רפואת גוף - נפש משתמשת בכלים המאפשרים תובנות, התמודדות טובה יותר, יצירת פתח לשינוי מהותי, התבוננות והסתכלות מנקודות מבט אחרות, פתיחות, הקשבה, מודעות, נוכחות, חמלה וקבלה. רפואת גוף נפש מתמקדת ביחס בין הנפש לגוף ובהשפעה ההדדית ביניהם. ישנה חשיבות גדולה להשפעה של העולם הפנימי שלנו על מצבנו הגופני ולהפך. חלק זה הינו קריטי ועוצמתי בטיפול בדיכאון מאחר וכאן יש נגיעה בגורמים עצמם וניתנת האפשרות להתבונן מקרוב בסוגיות לא פשוטות כאשר האדם מרגיש מספיק מוכן לכך. טיפולי גוף - נפש כגון דמיון מודרך, נשימות, הרפייה, מדיטציה וכיוצא בזה מאפשרים השלמה חשובה לטיפול שלם ומקיף בדיכאון גם כאשר מקורו הוא ביוכימי, פיזיולוגי וגם כאשר הגורם הוא פסיכולוגי או טראומטי. חשיפה יומית לשמש - בייחוד בחורף חשיפה לשמש מביאה את הגוף לייצר חומרים רבים, ביניהם חומרים המשפיעים על מצב רוחנו. רוב האנשים מכירים את המונח "דיכאון חורף" וניתן להבין מדוע החשיפה לאור היום חשובה בזמני דיכאון. דיכאון מתקיים במדינות בהן יש חורף עם חושך מלא המתמשך מספר חודשים. האוכלוסייה לא רואה אור שמש תקופה ארוכה, דבר הגורם לירידה בחומרים מסויימים בגוף. בארץ אין לנו בעיית שמש וגם בשיא החורף אנו יכולים ליהנות מימי שמש רבים. מים אין בעצה זו שום דבר מוכח או מחקרי, אך אני מוצאת לנכון לציינה כאן. 70% מגופנו ומעולמנו מורכב ממים. מים מקושרים ... צמחי מרפא השימוש בצמחי מרפא, בייחוד אם נעשה במקביל לתרופות, חייב להיות בהתאמה אישית על ידי נטורופת מוסמך. קיימים צמחים, חלקם מפורסמים יותר וחלקם פחות, המסייעים במצבי דיכאון בדרכים שונות לפי תכונותיהם. הצמחים האדפטוגניים מאפשרים עמידות במצבי לחץ ומשברים, מסייעים לשיפור איכות החיים וההרגשה הכללית ומסייעים לפעילות המוח עקב פעילותם על ציר ההיפותלאמוס - היפופיזה - אדרנל. הצמחים האדפטוגנים הידועים ביותר הם הג'ינסנג - בייחוד האסיאתי - Panax ginseng, האסטרגלוס - Astragalus membranaceus והג'ינקו בילובה - Ginkgo biloba. אחד הצמחים הידועים ביותר לטיפול בדיכאון הוא ההיפריקום / פרע - Hypericum perforatum - St. Johns Wort צמח זה נחקר רבות והוכח כבעל תכונות נוגדות דיכאון, פעולתו דומה לפעולת התרופות מקבוצת ה - SSRI ולא מומלץ לעשות בו שימוש במקביל לתרופות נוגדות דיכאון, המדכאות את פעילות האנזים monoamine oxidase. צמחים נוספים הנלקחים בחשבון בהקשר דיכאון הם צמחים המחזקים ומשקמים את מערכת העצבים, כגון שיבולת שועל - Avena sativa וצמחים המרגיעים את מערכת העצבים המרכזית כמו: מליסה - Melissa officinalis פסיפלורה - Passiflora incarnata קערורית - Scutellaria Laterifolia וולריאן - Valeriana officinalis. כללי דווקא בדיכאון כשהכל נראה חשוך, חסר תקווה, חסר משמעות וטעם, חשוב לעשות מאמצים על אנושיים להיות בקשר עם אנשים, לא להסתגר לבד בבית, להכריח את עצמנו לצאת, לעשות פעילות גופנית, לבקר חברים או לדבר בטלפון, אם אין חברים אפשר להצטרף לחוג כלשהו או ללכת למכון כושר או להצטרף לקבוצת תמיכה, להמשיך ללכת לעבודה כרגיל, לא לעזוב תחביבים או את בן / בת הזוג, לא לברוח ולהתמכר לסמים ואלכוהול שאומנם מאוד קורצים בזמן דיכאון, אך אינם מועילים בדבר ורק יחמירו את המצב. עד כמה שקשה להרים את עצמנו לעשייה כלשהי בדיכאון, כדאי להבין שאלו הסימפטומים שלו ושאפשר מתוך מודעות להתעלות מעל זה לצעדים קטנים שבסוף יובילו לאיזון. לא פחות חשוב, נסו לא לקבל החלטות חשובות במצב זה, עשו אותן כשתהיו מאוזנים ושקולים ולא תפעלו מתוך מצב אמוציונלי. מבחינה רוחנית בזמנים אלו רבים סובלים מבלבול, חרדות ודיכאון. לא ארחיב כאן בנושא זה, רק אציין שדיכאון הינו אחד הסימפטומים הקלאסיים של תהליך ההתעלות, שחרור ה"אני הישן", היפרדות מהעולם הישן וההיוולדות מחדש שלנו כבני אדם. קיימים בתוכנו דפוסים ומערכות אמונה ישנות שלא משרתות אותנו עוד וכאשר הן צפות למעלה ומגלות את עצמן באמצעות אירועים בחיינו או אנשים שאנו פוגשים, הן מעלות בנו פחדים, חרדות, בלבול, מצוקה, דיכאון, מכאובים שונים בגוף, בעיות והפרעות בשינה, כאבי ראש, פרקים, גב תחתון, ברכיים, לחץ בחזה, סחרחורת, שיבושים בשמיעה ועוד. ישנן תופעות רבות שאנו חווים כחלק מתהליך התעלות זה באופן אישי ובאופן גלובלי. לסיכום רבים דיווחו לי על "קבלת חייהם בחזרה" לאחר השימוש בתרופה, אך קשה לי להישאר אובייקטיבית כאשר אני מסתכלת על התמונה הרחבה יותר ומתוך היכרות מקרוב עם ההשפעות שיש לתרופות הפסיכיאטריות למיניהן בטווח הרחוק. אדם הסובל מדיכאון לא רואה הרבה קדימה, הסבל הוא כל כך גדול שכל מה שמשנה הוא הרגע הזה. וברגע הזה כל מה שנחשב הוא שהדיכאון יעלם ושהחיים יחזרו למסלולם הרגיל, שהסבל הזה יסתיים ומהר. הבינו, אין כאן כל שיפוט, כל כך אנושי לרצות להפסיק משהו שמכאיב לנו בכל דרך אפשרית. ניתן בהחלט ואף רצוי להגיע לטיפול נטורופתי גם במקביל לנטילת כדורים נוגדי דיכאון. טיפול נטורופתי יכול לייעל את פעילות התרופות, למנוע את תופעות הלוואי, לעזור לגוף לשמר את האיזון הכל כך עדין ואולי אף למנוע מינונים גבוהים של התרופות. כמובן שרצוי לאפשר לגוף את האופציה לטפל בבעיה באופן טבעי ולא לרוץ לפתרון המהיר והקל והלא בהכרח טוב. לצערי, אנשים שנוטלים כבר תרופות, מגיעים אליי רק כשמתחילות בעיות כגון ירידה בהשפעת התרופה וצורך ... של התרופות עולות על היתרונות שלהן, כאשר שום תרופה כבר לא עוזרת והרופא מרים ידיים. יש כל כך הרבה מה לעשות, כל כך הרבה דרכים לכוון את הגוף לחזור לאיזון ולרפא את עצמו. דיכאון הוא רק הסימפטום, הוא רק סימן שמשהו יצא מאיזון, זו דרך של הגוף לומר לנו שהוא מתמודד עם ... ⬅לקריאת המשך המאמר על דיכאון - לחץ כאן...

תקציר⬅ דיכאון - תופעת הדיכאון תופעת הדיכאון, מדווחת באחוזים גדלים והולכים בעשורים האחרונים. דיכאון מורגש בעוצמות שונות מאדם לאדם. האם אפשר להתייחס באותו אופן אל תחושת עצב, מועקה, ואל דיכאון ממשי ומתמשך? דיכאון, יכול להופיע בתדירות שונה, מ 'גל' הנמשך מספר ימים בשבוע, בחודש, בשנה, ועד לגל חד פעמי במהלך חיים שלמים. דיכאון יכול להיות תוך כדי תפקוד רגיל או להופיע בדרגה המונעת תפקוד לחלוטין. היש מכנה משותף לכל אלו החווים אותו? האם אפשרי כי אנשים מדוכאים סובלים מדבר מסויים אחד, בדומה לאלו החושבים על התאבדות או אף מבצעים אותה בפועל? מהן המחשבות המאפשרות לאדם לבחור לסיים את חייו כמוצא למועקה הנפשית שהוא חש? האם ההתאבדות היא אקט למשיכת תשומת לב, כמו שאומרים? ואם כן, איך ניתן להסביר מקרים של אלו שהתאבדו והותירו מאחור בני זוג אוהבים, ילדים אוהבים, הורים אוהבים? בעמוד זה, נעשה יחד מסע קצר לתוך הבנה עמוקה יותר של חוויית הדיכאון. אשמח לקבל התייחסויות מאנשים שעוברים את זה, או מקרובים להם המעוניינים לשתף בקושי כפי שהם חווים אותו. נתחיל בכך, שנאמר כי קיים מכנה משותף בין כל האנשים החשים דיכאון. אותו הסבר שתקראו כאן, יהיה רלוונטי לכל אדם מדוכא, במינון המאפיין אותו. אדם מדוכא, עוסק בפעולה חתרנית והרסנית כלפי עצמו: בדיכוי. כשאדם מדכא את עצמו, הוא יוצר תחושה שאנו מכנים 'דיכאון'. האדם המדוכא נוהג ביד קשה, מאשימה, ביקורתית ומשפילה כלפי עצמו. אך בכך לא די, לרוב, כחלק מההרגל לבקר ולהיות לא סלחני כלפי עצמו, יזמן בדרכים לא מודעות (בוס / בן זוג) אנשים אחרים, שיעשו אותו דבר כלפיו, בדיוק במידת האינטנסיביות הדרושה לו. ניתן לומר בוודאות, כי אדם הנשאר במערכות יחסים בהן מתרחש דיכוי, הוא כזה שקודם כל יודע 'לספק סחורה ... היא התחושה שהקיום אינו ממשי מספיק, אינו חי מספיק. במקרים מסוימים הפרט יחוש כי אינו מעוניין להמשיך ולשאת קיום זה היות וכל מה שהקיום מעניק לו הן תחושות קשות ביותר של חוסר ערך וחוסר משמעות. זו בגדול תמצית המרכיב הקוגניטיבי / ההכרתי המעורב ביצירת מצב דיכאוני. בכל שלב בחיים, לפניך הבחירה, אם לתת למחשבות שליליות על עצמך לנצח, אם לאו. כל כך יוצאים מהכלל ומעוררי השראה הם סרטים כמו 'חומות של תקווה' (טים רובינס, מורגן פרימן), 'המרדף לאושר' (וויל סמית'), בהם הגיבור, כנגד כל הסיכויים, שומר על ערך עצמי, מתנגד למערכת ומצליח להשתחרר מכבליה. למרות הרקע לדיכאון, שחור ככל שיהיה, עדיין, המחשבה השלילית עצמה, היא האחראית על הדיכאון, והגורמים הנסיבתיים רק תומכים בו. עדיין, זו בחירתו של כל אדם, כיצד להגיב כלפי מערכת מדכאת בה הוא נמצא, כולל מערכת זוגית ('לישון עם האוייב' (ג'וליה רוברטס), 'יהלום הדמים' (לאונרדו דה - קפריו). המרכיב ההתנהגותי כשאמונה עצמית שלילית קיימת בתודעה של אדם הוא למעשה מעלים את עצמו מכל מה שקורה סביבו בכל מני דרכים. למעשה הוא מציית בבחירות שלו, לרעיון שקיומו מיותר לאחרים. כאן משתלב המרכיב ההתנהגותי הקשור בדיכאון. אדם לא רק מאמין שהוא חסר ערך, הוא גם מרבה להוכיח זאת לעצמו ולסביבתו. להתנצל על קיומו, לשלול מעצמו הנאות הצלחות ורווחים, 'לשים לעצמו מקל בגלגלים' כמו שנהוג לומר, כך שבכל מקרה של דיכוי פנימי, נמצא כי הרעיון הדכאוני, מייצר עם הזמן התנהגויות שתומכות בו. לדוגמא: האדם מדיר עצמו מתוך קשרים חברתיים, משוכנע שעליו להמשיך ולהתמודד לבד מסביר לעצמו כי המצב נוצר כתוצאה מאזלת ידו, כתוצאה ישירה של חוסר היכולת שלו להוות מוקד משיכה לאחרים סביבו, כי נגזר עליו להתמודד לבד וכד'. הוא משוכנע שאיש לא מקשיב לו, לא מבין אותו, ולא יהיה מוכן לעשות למענו דבר. הוא ... מינון, אך מינון גבוה שלו במחשבה, יביא לכך שתחושת הקיום אט אט תעלם מהאדם עצמו. הרעיון, מייצר שלל התנהגויות ובחירות שתומכות בו ומאפשרות אותו. וכך, כמו באנורקסיה, בה שכנוע פנימי שלא קשור למציאות משתלט על התודעה וגורם לנזק ממשי ומסוכן לגוף, לקיום, כך בדיכאון. הכמיהה לסיום החיים האקט של 'להעלם' באופן חד וטוטאלי, הממומש בהתאבדות, עוזר לאדם שחש דיכאון עמוק, להרפות אחת ולתמיד מהמאבק הבלתי פוסק ברעיון אפסיותו וחוסר ממשותו בעיני עצמו. במקום להתמודד עם נפילות חוזרות ונשנות בתפיסת הערך העצמי, הוא מבקש לעשות סדר אחת ולתמיד, ולפטור עצמו מלחוות שוב את הכאב הגדול מנשוא הזה, של העלמת עצמו מעצמו. ניתוק עצמו מכל השאר מוכיח לו שאכן מה שהוא חושב, קיים במציאות, והוא רואה עצמו כפונקציה לא ממשית, לא חשובה, לא הכרחית בקיום. בדיכאון מעורבת הכחשה. כדי שאדם יחווה דיכאון ויביע שאיפה לוותר על החיים, עליו להעלים מעיני עצמו את כל יתרונותיו, את כל יכולותיו, את כל האפשרויות האחרות העומדות לבחירתו במימוש חייו. העלמת כל ה 'יש' מהתודעה, ויתור על חצי הכוס המלאה, עיוורון כלפי מה שכן אפשרי, נעשית בהצלחה בעזרתה האדיבה של ההכחשה. האדם המדוכא מכחיש גם את יכולתו לבחור בחיים. להלחם. לרצות למען עצמו. פשוט כי ... יותר ללא שינוי. כאילו החמצן מתרוקן מהראש, ומשאיר גוף בתפקוד מצטמצם והולך, עד לתחושה של צמח, מת - חי, תחושה של ניתוק מהגוף. האדם מרגיש לא קיים, ביותר ויותר מובנים - בכך הוא כאילו מציית לרעיון חוסר הערך בנחרצות גוברת ומשתכנעת. עם זאת, יתכן כי מצב הרוח הדכאוני יחלוף. בזמנים אחרים, אותו אדם, כן מודע ליתרונותיו, לערכו, ליכולותיו, לכשרונותיו, לשמחה, ליופי שסביבו.. כשאדם לחילופין נע בין מצב 'נורמאלי' אופטימי חיובי, ובין מצב שלילי חסר תקווה ומלנכולי, הדבר מתאפשר הודות לפיצול שקיים בו. היכולת לפצל בין החיובי והשלילי שבו, ולא להיות מודע במצב א' לחיובי ובמצב ב' לשלילי.. מאפשרת דיכאון לסרוגין. הסימפטומים המוכרים המדווחים, של אובדן התיאבון, קושי להירדם, איבוד היכולת ליהנות מדברים שבעבר הסבו הנאה, תחושת כבדות, הם הביטוי הפיזי של הקרב הנפשי המתחולל בפנים. מסיבות אלו, יש להתייחס לדיכאון ברצינות יתרה: אם אדם שקרוב אליך, משוכנע שאין איש בשבילו, סביר שלא ייגש מעצמו לקבל טיפול. פשוט כי צעד זה סותר את המחשבה "אין איש בעולם שיכול להבין אותי, לעזור לי באמת" וכד'. אלא במקרים נדירים. שיחה עם אדם חיצוני למערכת ההכחשה המורכבת הזו, עשויה בהחלט לעזור בטווח הקצר. כדי לשנות בטווח הארוך, לא מספיקה "תושמת לב" חד פעמית, אלא שינוי ... ⬅לקריאת המשך המאמר על דיכאון - לחץ כאן...

תקציר⬅ דיכאון קליני - מבוא דיכאון קליני (קרוי גם: דיכאון מז'ורי, מצב דיכאוני מז'ורי או אפיזודה דיכאונית מז'ורית; באנגלית: Major Depression או Major Depressive Episode; בעבר נקרא גם "דיכאון אנדוגני") הוא הפרעה נפשית, המאופיינת בדפוס נרחב ומתמשך (בדרך כלל שבועות וחודשים) של מצב רוח ירוד, שאליו מתלווים הערכה עצמית נמוכה ואובדן עניין והנאה מפעילויות מהנות, חרדה, הפרעות שינה ותיאבון, חוסר מרץ, מחשבות פסימיות בדרגות שונות - עד כדי ... ופגיעה משמעותית בתפקוד. אוסף תסמינים זה קיבל את שמו המקצועי, תואר וסווג כהפרעת מצב רוח במהדורה משנת 1980 של ספר האבחנות של האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה (ה - DSM). המצב הדיכאוני המז'ורי יכול להיות אפיזודה חד - פעמית או אחת מהאפיזודות או ההתלקחויות החוזרות של ההפרעה הדיכאונית המז'ורית (Major Depressive Disorder או MDD) הידועה כ "דיכאון חד - קוטבי" (Unipolar Depression) או יותר נכון ההפרעה האפקטיבית החד - קוטבית (Unipolar Affective Disorder,Unipolar Mood Disorder). כמו כן יכול מצב דיכאוני מז'ורי להיות התקף דיכאוני במסגרת הפרעה אפקטיבית דו - קוטבית (מניה - דיפרסיה). במקרים קיצוניים המצב הדיכאוני יכול ללבוש אף צורה פסיכוטית, עם מחשבות שוא של אשמה, למשל. המונח "דיכאון" יכול להתייחס גם להפרעות אחרות שבהן מצב הרוח ירוד - כמו התגובה הדיכאונית למצבי דחק (הפרעת הסתגלות עם ביטוי דיכאוני), דיכאון עונתי, צורות של דכדוך אחרי לידה, דיסתימיה, הפרעות דיכאוניות על רקע הפרעה "גופנית" גרידא ("דיכאון אורגני") ובלשון היום יום קוראים דיכאון רגעים של ירידה במצב רוח או דכדוך המהווים חלק משגרת החיים הנורמלית אצל רוב האנשים. דיכאון קליני הוא מצב משתק רגשית המשפיע לרעה על מגוון תחומים בחיי האדם כגון משפחה, עבודה ולימודים, הרגלי אכילה ושינה, ובריאות כללית. ממחקרים על אוכלוסיית ארצות הברית עולה כי כ - 3.4% מהלוקים בדיכאון קליני מתאבדים, ועד 60% מהמתאבדים סבלו מדיכאון קליני או הפרעת מצב רוח אחרת. אבחון דיכאון קליני מתבסס על חווית המטופל לפי דיווחו העצמי, התנהגותו לפי דיווח קרובי משפחה או חברים, ובדיקת מצב פסיכיאטרי. אין בדיקת מעבדה לדיכאון קליני, עם זאת רופאים נוהגים לערוך בדיקות כדי לשלול מצבים פיזיים שעלולים לגרום לתסמינים דומים. הזמן השכיח ביותר להופעה ראשונית של תסמיני דיכאון קליני הוא בגיל 20-30, ברוב המקרים יש מופע נוסף בגיל מבוגר יותר. הטיפול הרגיל כולל טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון, ובמקרים רבים גם פסיכותרפיה. יעילות ההשפעה של טיפול תרופתי לבד נמצאה מובהקת רק במקרים של דיכאון חמור. אשפוז עלול להיות נצרך כשמעורבת הזנחה עצמית או סיכון משמעותי לפגיעה עצמית או בזולת. לעתים נדירות מטפלים בנזעי חשמל. מהלך ההפרעה מתאפיין בתקופות דיכאוניות הנקראות מופעים (אפיזודות), ומשתנה ממקרים של מופע בודד הנמשך שבועות ספורים למקרים של הפרעה הנוכחת כל החיים עם מופעי דיכאון חוזרים ונשנים. לאנשים מדוכאים תוחלת חיים קצרה מהממוצע, בין השאר עקב אובדנות ורגישות גבוהה יותר למחלות מסוימות כגון מחלות לב. לא ידוע בוודאות אם תרופות משפיעות על הסיכון לבצע התאבדות. הסובלים מדיכאון עלולים להיות מתוייגים חברתית בין השאר בעקבות נטילת התרופות. הבנת ה ⬅לקריאת המשך המאמר על דיכאון - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... מדיכאון כרוני, חוסר חשק, ומוטיבציה, קבלה ודרגות הרצון במסגרת פוסט זה אנסה לנסח ולהסביר מדוע ומתי אנו מרגישים שמחים ומדוע אנו מתרוקנים משמחה, לעתים ללא סיבה הנראית לעין. זאת ועוד - ינסה פוסט זה לכסות את נושא ה"דיכאון כרוני" הנגרם לכאורה על פי המדע המודרני בגלל חוסר איזון כימיכלי במוח ובמערכות שונות, ולהסביר כיצד ניתן להתגבר על הבעיה בעזרת שימוש נכון במודעות התאית. הורמונים הם למעשה חומרים כימיכליים המופרשים מבלוטות במוח, המכלול נקרא "המערכת האנדוקרינית". ההורמונים משפיעים על תחושת ... והיצירתיות בגוף. המוח האנושי מפריש אצל האדם הממוצע מנה יומית מסוימת של הורמונים מהסוג הזה שתפקידם לשמור על האדם רגוע, שמח וכמו כן להקנות לו מעין שקט נפשי וגופני מסוים. כשאין כך הדבר, אצל אנשים מסוימים הסובלים כביכול מהפרעה כמו "דיכאון כרוני" ישנה בעיה בהפרשת ההורמונים ממשפחת המונואמיניים, התופעות והתסמינים הנלווים נעים מדיכאון בלתי מוסבר אף על פי שהמציאות כרצון האדם, עד לתסמינים גופניים כמו הזעה, פעימות לב מוגברות, חרדות, איבוד חשק ואפילו חוסר ברצון לחיות. תורת הקבלה והקשר שלה לנושא. > בתורת הקבלה לומדים כיצד לשנות את כוונת האדם, כלומר - הדגש העיקרי הוא על הכוונה של האדם ולא על המעשה. כאשר ... מפריש "מנה יומית" מההורמונים שגורמים לאדם להרגיש טוב \ שקט נפשי? ישנם אנשים שהמוח שלהם לא עובד בצורה תקינה כביכול, והוא אינו מפריש את כמות ההורמונים הרגילים שאחרים זוכים בהם ללא מאמץ כלל, וללא צורך לעשות דבר. מה שגורם להם לתחושת דיכאון כללית ואיבוד עניין בחיים ובתחומים שהם מציעים אותם אנשים לעתים פונים לחפש מקור חיצוני להורמונים, בין אם מדובר בתחביבים שכביכול אמורים להסב לאדם אושר (לגרום למוח להפריש את ההורמונים), או במקרים רבים דרך סמים (mdma\קנאביס \ lsd25 וכו).. או בדרכים אחרות ומגוונות, שלעתים ... והוא הלך לשתות קפה, הוא יהנה ממנו וימשיך הלאה. במידה ויש לו כרגע 100 (מה שקורה כאשר לוקחים סמים) זה יהיה הקפה הכי טוב שהוא אי פעם שתה, הוא יהנה כל כך מהרגעים הקסומים האלו של שתיית הקפה, ולעולם לא ידע מדוע. המטרה באופן כללי במצב של דיכאון כרוני היא לא ליצור רגעים מסוימים בהם האדם מפיק כמות עצומה של תאים ומכלה אותם על מנת להגיע לאקסטזה, אלא להגביר את כמות התאים היומית המופקת "בחינם" כפי שהוזכר קודם, שאחראית על התחושה הכללית של האדם בתפקוד היום - יומי שלו. בשביל להגיע ממצב של דיכאון כרוני (חוסר בהפרשה יום - יומית קבועה של התאים) למצב של איזון יהיה על האדם לעבור תהליך בעזרת המודעות שלו, ולערוך את בצורה הכרתית את התהליכים הלא מודעים והמודעים שפעולים במוח בזמן מצבים מסוימים ביום - יום שגורמים לאדם טריגרים. ישנו מצב "על", שבו האדם מתמודד עם הדיכאון בצורה אחרת לגמרי, שבה הוא אינו מתנגד יותר לתחושות שעולות בגוף שלו, זאת מכיוון שהוא יוצר הפרדה בין האני האמיתי והנצחי שלו לבין כל מה שחולף. הארה "חופש מתלות בשמחה או עצב" > במצב המכונה "הארה" \ "התעוררות" \ "השגה עצמית" האדם משתחרר מהתלות בעצב או בשמחה והוא מתעורר ממימד ... ⬅לקריאת המשך המאמר על דיכאון - לחץ כאן...

תקציר⬅ דיכאון לאחר לידה - מבוא דיכאון לאחר לידה (באנגלית: Postpartum depression או PPD), הוא צורה של דיכאון שעלול לפגוע בנשים, ולעתים רחוקות בגברים, לאחר לידה. בשל הבדלים מתודולוגיים בין מחקרים שונים קיים קושי להגדיר את אחוז הלוקים בדיכאון לאחר לידה, אך לפי המחקרים ההערכה היא כי אחוז הנשים הלוקות בו נע בין 5% ל - 25%, ואחוז הגברים (בעיקר אבות טריים), נע בין 1.2% ל - 25.5%. דיכאון לאחר לידה מופיע בעיקר בחודשים הראשונים שלאחר הלידה, ועלול להימשך חודשים ספורים ואף שנה. לרוב הדיכאון מתחיל כארבעה שבועות לאחר הלידה ונמשך עד כשישה חודשים לאחר הלידה. זוהו מספר גורמי סיכון שעלולים לתרום להתפתחות הדיכאון, אך הגורמים לו אינם מובנים לגמרי. חולים רבים מתאוששים מהדיכאון בעזרת ייעוץ או קבוצות תמיכה. תוכן עניינים: 1 תסמינים 2 גורמי סיכון 3 סיבות לדיכאון אחרי לידה 3.1 תאוריה מתחום הפסיכולוגיה האבולוציונית 4 מניעת דיכאון אחרי לידה 5 טיפול בדיכאון אחרי לידה תסמינים: תסמינים של דיכאון לאחר לידה, יכולים להופיע בכל זמן לאורך השנה שלאחר הלידה וכוללים את התסמינים הבאים (או חלקם): עצב ייאוש הערכה עצמית נמוכה תחושת אשמה תחושת חוסר אונים הפרעות שינה שבאות לידי ביטוי גם כשהתינוק ישן הפרעות אכילה, בעיקר חוסר תיאבון ... תשישות תחושת ריקנות אנהדוניה נסיגה חברתית אנרגיה נמוכה או אפסית תחושת תסכול קושי לטפל בתינוק ליקויים בדיבור ובכתיבה הפגנת כעס כלפי אחרים חרדה מוגברת או התקפי פאניקה חוסר חשק מיני אם הסובלת מדיכאון אחרי לידה יכולה גם: להתקשות לדאוג לעצמה או לתינוק. לפחד להישאר עם התינוק לבד. להפגין רגשות שליליים כלפי התינוק או אף לחשוב על פגיעה בו (למרות שרגשות אלו מאיימים, כמעט לעולם לא מתבצעת פעולת פגיעה ממשית). דאגות מופרזות בנוגע לתינוק, או עניין מועט בו. גורמי סיכון: הגורמים לדיכאון לאחר לידה אינם ברורים דיים. עם זאת, מספר גורמים זוהו כמגבירי סיכון ללקות בדיכאון זה: האכלת התינוק בפורמולה במקום הנקה. היסטוריה רפואית הכוללת דיכאון קודם. עישון סיגריות. הערכה עצמית נמוכה. מתח משמירה על ילדים. דיכאון טרום - לידה במהלך ההריון. דיכאון הריוני. חרדת הורים. תמיכה חברתית נמוכה. מתח בחיים. זוגיות במשבר. בעיות מזג או כאבי בטן אצל התינוק. הריון במהלך רווקות. מעמד חברתי כלכלי נמוך. הריון לא רצוי או בלתי מתוכנן. מבין אלה, שלושה גורמים (האכלה בפורמולה, היסטוריה של דיכאון ועישון), הוכחו באופן מובהק כגורמים לדיכאון לאחר לידה. בין שאר הגורמים לבין דיכאון לאחר לידה, נמצא עד כה קשר סטטיסטי בלבד (ולא קשר סיבתי). כלומר, נמצא שאחוזים גבוהים מאלה הלוקים בדיכאון טרום לידתי, למשל, לקו גם בדיכאון פוסט לידתי, וכן אחוזים מעטים מאלו שלא לקו בדיכאון לפני לידה, לקו בדיכאון אחרי לידה (קשר זה אינו מספיק שכן ייתכן כי קיים גורם שלישי הקשור לשני הגורמים הללו והוא זה שגורם לדיכאון). סיבות לדיכאון אחרי לידה: הסיבות לדיכאון אחרי לידה אינן ברורות. יש מחקרים שקושרים דיכאון אחרי לידה להיעדר ויטמינים. מחקרים אחרים מראים קשר לשינויים הורמונליים במהלך ההיריון, אולם מחקרים נוספים הראו כי אין קשר לשינויים הורמונליים וטיפול הורמונלי לא עזר לסובלות מדיכאון אחרי לידה. מעבר לכך, קיים שיעור גבוה של ⬅לקריאת המשך המאמר על דיכאון - לחץ כאן...

תקציר⬅ דיכאון פסיכוטי - מבוא דיכאון פסיכוטי (באנגלית Psychotic depression) הוא מופע דיכאוני שכולל מספר תסמינים פסיכוטיים בנוסף לתסמיני דיכאון קליני. אנשים רבים עם דיכאון פסיכוטי חווים אמונות שווא (דלוזיות) - אמונות או תחושות לא נכונות או כאלה שאינן נתמכות במציאות. ההערכה היא שדיכאון פסיכוטי משפיע על 0.4% מהאוכלוסייה (אחד מכל 250 אנשים), ומתוך הלוקים בדיכאון מג'ורי מופיעים אצל כמעט 20% גם תסמיני דיכאון פסיכוטי. דיכאון פסיכוטי עשוי להיראות כמו דיכאון שאינו פסיכוטי, הפרעה סכיזואפקטיבית, סכיזופרניה או הפרעות פסיכוטיות אחרות. הלוקים בהפרעה דו - קוטבית חווים לעתים דיכאון פסיכוטי במהלך מצבים דיכאוניים. דיכאון פסיכוטי בדרך כלל מופיע באפיזודות חולפות בעלות זמן מוגבל, על אף שבמקרים מסוימים הוא עשוי להיות כרוני. דיכאון פסיכוטי מאופיין סממנים ביולוגים ייחודיים אשר הובילו לטיפולים חדשניים. לרוב דיכאון פסיכוטי מטופל באמצעות שילוב של תרופות נוגדות דיכאון ותרופות נוגדות פסיכוזה, אך כיום חוקרים החלו לפתח טיפולים הפונים לפתופיזיולוגיה של דיכאון פסיכוטי באופן ישיר יותר. תוכן עניינים: 1 תסמינים 2 מהלך המחלה 3 אבחון 3.1 הבחנה בין אבחנות (אבחנה מבדלת) 4 פתופיזיולוגיה 5 טיפול 5.1 היסטוריה של טיפולים 5.2 אסטרטגיות טיפול מבוססות 5.3 אסטרטגיות טיפול ניסיוניות תסמינים: כיום, דיכאון פסיכוטי נחשב לביטוי חמור של דיכאון מז'ורי, אף על פי שגם חולים בדיכאון מתון עשויים לחוות סממנים פסיכוטים. אנשים רבים עם דיכאון פסיכוטי חווים אמונות שווא (דלוזיות) - אמונות או תחושות לא נכונות או כאלה שאינן נתמכות במציאות. אמונות שווא פרנואידיות או אמונות שווא של אשמה הן מהתסמינים הפסיכוטים הנפוצים ביותר בדיכאון הפסיכוטי. החולים בדיכאון פסיכוטי מודאגים לעתים קרובות מכך שאנשים מתעניינים בהם יתר על המידה או מנסים לרדוף אותם. חולים החווים אמונות שווא של אשמה מאמינים שהם נענשים על חטאים שביצעו בעבר או שהם אחראים לבעיות שונות שבמציאות אין להם כל השפעה עליהם. אמונות שווא נפוצות נוספות כוללות אנשים שחוששים שיש בעיות חמורות במצבם הבריאותי, למרות שלמעשה אין זה כך. בשונה מהפרעות פסיכוטיות אחרות, אמונות השווא בדיכאון הפסיכוטי אינן כה בולטות לעין, אך בהחלט קיימות ואף נוטות להיות נפוצות יותר מהזיות. הזיות אודיטוריות (שמיעת קולות) הן הנפוצות ביותר מבין סוגי ההזיות. הזיות של מגע, ראייה או ריח נפוצות פחות. תסמינים נוספים הנפוצים בדיכאון פסיכוטי הם עצבנות, קשיים בהירדמות והתעוררויות תכופות במהלך הלילה. בנוסף, חולים בדיכאון פסיכוטי נמצאים בסיכון אובדני גבוה יותר מחולים בדיכאון שאינו פסיכוטי. לבסוף, הראשונים נוטים יותר להראות לקויות קוגניטיביות (לדוגמה בעיות זיכרון). מהלך המחלה: התבוננות במהלך המחלה בדיכאון הפסיכוטי יכול להועיל בהבחנה מהפרעות אחרות. רוב החולים בדיכאון פסיכוטי מדווחים על אפיזודה ראשונית בין הגילאים 20-40. במהלך חיים שלמים, נראה שאפיזודות מופיעות בין 4-9 פעמים בממוצע. בדומה לדיכאון שאינו פסיכוטי, האפיזודות הן בעלות זמן מוגבל. בעוד ש ⬅לקריאת המשך המאמר על דיכאון - לחץ כאן...

תקציר⬅ דיכאון עונתי - מבוא דיכאון עונתי או דיכאון חורף (ובלשון המקצועית SAD - ראשי תיבות באנגלית של הפרעה רגשית עונתית) הוא דיכאון המופיע בעיקר בעונת החורף. אנשים מוגדרים כלוקים בהפרעה זו, אם לקו בה במהלך השנתיים הקודמות לאירוע, ובתנאי שהדיכאונות חלפו בתקופת האביב ונשללו אירועי דיכאון שאינם עונתיים. מחקרים הראו כי קיים קשר בין אור לבין מצב הרוח, והוא מושפע לרעה משעות חושך ארוכות וחשיפה פחותה לאור השמש. ההפרעה נפוצה יותר אצל אנשים צעירים בשנות העשרים לחייהם. התופעה אינה שכיחה בישראל ומקיפה רק כאחוז אחד מהאוכלוסייה, אלא שכיחה יותר באזורים בהם שעות החושך ארוכות יותר, כגון בארצות סקנדינביה, שם כ - 10% מהאוכלוסייה לוקה במהלך החורף בדכדוך, חוסר חשק, עייפות ונטייה לצריכת מאכלים מתוקים. הסיבות לדיכאון העונתי טרם נחקרו עד תומן. משערים כי העלייה ברמת הורמון המלטונין, האחראי על ויסות זמני שינה ועירות, משפיעה לרעה על ייצור הכמויות הסדירות של המוליכים העצביים: סרוטונין, ונוראדרנלין. בנוסף, ירידה בכמויות של המוליך העצבי דופמין נגרמת בשל החשיפה המעטה לאור. אחד הטיפולים האפשריים בדיכאון עונתי הוא פוטותרפיה, הכולל חשיפה לאור מלאכותי, (בעבר לכמה שעות ביום וכיום מקובל לחצי שעה בלבד ). בנוסף מקובל טיפול במגוון תרופות נוגדות דיכאון, כגון פרוזק ממשפחת תרופות ה - SSRI. עוד מומלץ להרבות ביציאה מהבית ולעסוק בפעילות ספורטיבית בשעות המוארות. דיאטניות ממליצות על דיאטה המבוססת על פחמימות (רצוי מלאות) כגון: אורז, פסטה ... ⬅לקריאת המשך המאמר על דיכאון - לחץ כאן...

תקציר⬅ דיכאון קליני - מבוא דיכאון קליני (קרוי גם: דיכאון מז'ורי, מצב דיכאוני מז'ורי או אפיזודה דיכאונית מז'ורית; באנגלית: Major Depression או Major Depressive Episode; בעבר נקרא גם "דיכאון אנדוגני") הוא הפרעה נפשית, המאופיינת בדפוס נרחב ומתמשך (בדרך כלל שבועות וחודשים) של מצב רוח ירוד, שאליו מתלווים הערכה עצמית נמוכה ואובדן עניין והנאה מפעילויות מהנות, חרדה, הפרעות שינה ותיאבון, חוסר מרץ, מחשבות פסימיות בדרגות שונות - עד כדי מחשבות של חוסר טעם לחיים ואובדניות, ירידה בריכוז ובזיכרון, ופגיעה משמעותית בתפקוד. אוסף תסמינים זה קיבל את שמו המקצועי, תואר וסווג כהפרעת מצב רוח במהדורה משנת 1980 של ספר האבחנות של האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה (ה - DSM). המצב הדיכאוני המז'ורי יכול להיות אפיזודה חד - פעמית או אחת מהאפיזודות או ההתלקחויות החוזרות של ההפרעה הדיכאונית המז'ורית (Major Depressive Disorder או MDD) הידועה כ "דיכאון חד - קוטבי" (Unipolar Depression) או יותר נכון ההפרעה האפקטיבית החד - קוטבית (Unipolar Affective Disorder,Unipolar Mood Disorder). כמו כן יכול מצב דיכאוני מז'ורי להיות התקף דיכאוני במסגרת הפרעה אפקטיבית דו - קוטבית (מניה - דפרסיה). במקרים קיצוניים המצב הדיכאוני יכול ללבוש אף צורה פסיכוטית, עם מחשבות שווא של אשמה, למשל. המונח "דיכאון" יכול להתייחס גם להפרעות אחרות שבהן מצב הרוח ירוד - כמו התגובה הדיכאונית למצבי דחק (הפרעת הסתגלות עם ביטוי דיכאוני), דיכאון עונתי, צורות של דכדוך אחרי לידה, דיסתימיה, הפרעות דיכאוניות על רקע הפרעה "גופנית" גרידא ("דיכאון אורגני") ובלשון היום יום נהוג לקרוא בשם דיכאון לרגעים של ירידה במצב רוח או דכדוך המהווים חלק משגרת החיים הנורמלית אצל רוב האנשים. דיכאון קליני הוא מצב משתק רגשית המשפיע לרעה על מגוון תחומים בחיי האדם כגון משפחה, עבודה ולימודים, הרגלי אכילה ושינה, ובריאות כללית. ממחקרים על אוכלוסיית ארצות הברית עולה כי כ - 3.4% מהלוקים בדיכאון קליני מתאבדים, ועד 60% מהמתאבדים סבלו מדיכאון קליני או הפרעת מצב רוח אחרת. אבחון דיכאון קליני מתבסס על חווית המטופל לפי דיווחו העצמי, התנהגותו לפי דיווח קרובי משפחה או חברים, ובדיקת מצב פסיכיאטרי על ידי איש מקצוע. אין בדיקת מעבדה המאבחנת דיכאון קליני, עם זאת כאשר החולה סובל מהתסמינים במשך תקופה של שבועיים או יותר רופאים נוהגים לערוך בדיקות כדי לשלול מצבים פיזיים שעלולים לגרום לתסמינים דומים וכדי לוודא את מצבו הגופני של המטופל לקראת הטיפול הביולוגי. הזמן השכיח ביותר להופעה ראשונית של תסמיני דיכאון קליני הוא בגיל 20-30, ברוב המקרים יש מופע נוסף בגיל מבוגר יותר. הטיפול הרגיל כולל טיפול תרופתי בנוגדי דיכאון, ובמקרים רבים גם פסיכותרפיה. יעילות ההשפעה של טיפול תרופתי לבד נמצאה מובהקת רק במקרים של דיכאון חמור. את הטיפול בדיכאון בדרך כלל מתחילים בימינו עם תרופות מקבוצת SSRI כגון פלואוקסטין (פרוזאק), פרוקסטין (סרוקסט), פלובוקסמין, ציטאלופרם (רסיטל, ציפרמיל), אסציטלופרם (ציפרלקס) או סרטרלין. אפשרות אחרת היא תרופות מקבוצת SNRI כמו ונלפאקסין (אפקסור) ו מילנציפרן (איקסל). במקרים מסוימים ניתן לטפל גם בתרופות מדור ישן יותר כמו תרופות טריצילקיות (למשל, נורטריפטילין (נורטילין) או קלומיפרמין (אנאפרניל) או תרופות טטרציקליות (מפרוטילין, טרזודון, מיאנסרין או בונסרין, ומן הדור החדש יותר - מירטזאפין). מטא - אנליזה מ - 2009, שהשוותה 12 נוגדי דיכאון מהדור החדש, הראתה שהן משמעותית יותר אפקטיביות מן השאר. המענה במקרים של דיכאון קשה, אחרי שכמה נוגדי ⬅לקריאת המשך המאמר על דיכאון - לחץ כאן...