תקציר⬅ אכילה רגשית - טיפול באכילה רגשית מיקי (שם בדוי), בת 38, נשואה ואם לארבעה, הגיעה לטיפול בעקבות בעיה של אכילה רגשית. "בגיל 12 עשיתי את הדיאטה הראשונה שלי", פתחה מיקי ואמרה. "הושפעתי אז מכתב עת לבני נוער, שהציג בנות יפות, דוגמניות וכו', שהיו גבוהות ממני אך שקלו פחות ממני. אז החלטתי שאני שמנה מדי וצריכה לרזות". מאז הספיקה לעשות דיאטות רבות מכל סוג אפשרי, לרדת במשקל ואז להעלות הכל בחזרה פלוס תוספות. מדיאטה לדיאטה היא רק הלכה והשמינה. הדבר נמשך שנים, עד שהבינה לבסוף שזו לא הדרך וכי דיאטה אינה הפתרון. היא החליטה להפסיק עם הדיאטות ולטפל בשורש הבעיה, אך רק לאחרונה פנתה לטיפול. "היום, במבט לאחור, מה לא הייתי נותנת כדי לחזור למשקלים שונים שבהם אני זוכרת שהרגשתי את עצמי שמנה", אמרה מיקי ודמעות בעיניה. "כואב לי לחשוב על כל הזמן שבזבזתי ברגשות תיעוב עצמי, אבל אני עדיין לא מצליחה להתגבר על זה ואני עדיין מאוד עסוקה באוכל". בפגישות אנו מנסות לבדוק מה משמעות האוכל עבורה ואיזה תפקיד הוא משחק בחייה. מיקי מודה שהיא אוכלת בלי מחשבה, מתוך אוטומט. כשאני מבקשת ממנה להתחיל להקשיב לרגשות ... אגלה שאני לא כל כך מרוצה מחיי. שאני חי בחוסר שביעות רצון מהעבודה, מהזוגיות, או חי בתחושה כללית של חוסר משמעות. הסיבות לפחד הן רבות, אך כל אדם צריך לגלותן בעצמו. באחת הפגישות אני מבקשת ממיקי לעצום עיניים ולדמיין את עצמה רזה. פעמים רבות דיברנו על נטייתה לתלות הכל במשקל. "אם אהיה רזה, אהיה מרוצה מהגוף שלי / אהיה מאושרת / אהיה בטוחה בעצמי / אצליח בעבודה" וכו'. כיום היא כבר יודעת שזה לא נכון, אך עדיין מתקשה לוותר על הרצון לרזות. ובכל זאת, הפעם אני מבקשת ממנה לשים לב למה שמרתיע, מה מפחיד אותה בלהיות רזה. מיקי מופתעת בתחילה מהבקשה המוזרה, אך נענית ועוצמת עיניים. שקט משתרר בחדר, בעוד אני מתבוננת בה, מחכה לשמוע אם התרגיל מסייע לה לזהות מחסומים משמעותיים בדרך לקבלה עצמית. כעבור זמן לא רב שבה מיקי ופוקחת את עיניה, ועל פניה מבט מהורהר. "מעניין", היא אומרת. "לא חשבתי על זה קודם, אבל מסתבר שיש פה משהו חשוב. כשעצמתי עיניים וניסיתי לדמיין מה לא טוב בלהיות רזה, פתאום שמתי לב שלהיות רזה מבחינתי אומר שיראו אותי - שישימו לב אליי. ואני כנראה פוחדת מזה שישימו לב אליי, זה מרגיש לי מקום מסוכן להיות בו. כאילו יש בשומן משהו ששומר עליי ובמידה מסוימת גם מטשטש אותי, שם אותי ברקע והופך אותי להיות קצת יותר 'רגילה'". "שם את מרגישה בטוחה", אני משקפת ומיקי מהנהנת לאות הסכמה. מיקי הגיעה לתובנה משמעותית: אחת הסיבות לכך שהיא לא מצליחה לרדת במשקל היא הפחד שלה ממה יקרה אם תרד במשקל. במקרה הזה, הפחד להיות במרכז תשומת הלב עוצר בעדה ומונע ממנה להיות שם. פחד זה גדול מהרצון לרדת במשקל וכל עוד לא נבדוק אותו ונטפל בו, לא תצליח מיקי לרזות. "האם באמת 'יראו' אותך יותר אם תרזי?" אני שואלת. מיקי לא יודעת לענות על כך. "אולי זה לא נכון, אבל ככה אני מרגישה" היא אומרת. "בעצם יש בזה אפילו משהו לא הגיוני, כי ככל שאנשים שמנים יותר, כך הם מושכים יותר תשומת לב. אז אולי אני עושה בדיוק את ההפך ממה שאני רוצה?! כלומר, אולי אני בעצם מושכת יותר תשומת לב ממה שאני רוצה?" "ייתכן", אני אומרת ומיקי משתתקת לרגע, מופתעת מכיוון החשיבה החדש. זמננו תם, אך העבודה טרם נסתיימה. מיקי יוצאת כשהיא מודעת לכך שעליה לעבוד על יכולתה "להיראות" ולהרגיש בטוחה. זוהי עוד תחנה במסע חשוב מאוד - מסע בו היא לומדת להכיר ולקבל את עצמה. מתוק: טעם החיים גם טל (שם בדוי) הגיעה לטיפול בנושא של אכילה רגשית. טל היא רווקה בת 32, אדריכלית במקצועה, וב - 20 השנים האחרונות היא עסוקה במלחמות עם האוכל, עולה ויורדת במשקל, מנסה דיאטות אינספור ומרגישה מתוסכלת יותר ויותר. "הגעתי למסקנה שדיאטות לא עובדות", היא אומרת בפגישתנו הראשונה. "עובדה. מדיאטה לדיאטה רק עליתי יותר ב ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אכילה רגשית - לחץ כאן...

תקציר⬅ אכילה רגשית אנו חיים בחברה בה האוכל קיים מסביב ובשפע אך קירבה אמיתית בין אנשים מאוד חסרה.. וכך, הופך האוכל, עבור רבים, להיות הרבה יותר מאוכל. במקרים מסוימים יהיה גם המאהב. הוא מאפשר להרגיש סיפוק, מלאות, ובעיקר מאפשר להרגיש לא לבד. כשמגיל קטן הפטנט הזה עובד, מתרגל הגוף ואיתו גם הנפש לקבל את מבוקשה דרך האוכל. משהו אוכל אותך? אנשים ... להשיג איזון רגשי ע"י ההנאה הגלומה באוכל. אך לכמה זמן הוא יחזיק? פעולת האכילה נראית כל כך נורמלית וטבעית, שבניגוד להתפרצויות כעס או מצב רוח דכאוני, היא מקובלת ע"י האחרים סביבך. איש לא יתלונן אם תעלי/ה במשקל. האכילה הרגשית בד"כ נמשכת שנים, ומונצחת בגוף באופן שלא משביע רצון.. אלא אם בוחרים ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אכילה רגשית - לחץ כאן...

תקציר⬅ דיאטה / הרגלי אכילה - איך נפרדים מאכילה רגשית? "כשאני עצבנית אני מאבדת שליטה, האוטומט שלי זה ללכת למטבח" "ולא רק כשני עצבנית. גם כשאני משועממת, עצובה, מודאגת, בודדה, לחוצה וגם כשאני שמחה, בקיצור, כל רגש לוקח אותי לאוכל" "ואז אני מתחרטת וכועסת על עצמי שאכלתי, ואוכלת עוד יותר עד שאני מרגישה מלאה" אלו שני המאפיינים העיקריים של אכילה רגשית: 1.התגובה האוטומטית שמחברת בין רגש לאכילה 2.חרטה, רגשות אשם, כעס שמובילים לאכילה נוספת השיחה על אכילה רגשית היא לא על האכילה. היא על הרגשות. איך אני מנהל/ת את הרגשות שלי? ואיך זה מתקשר עם אוכל? כשהיינו ילדים, הורינו היקרים השתמשו באוכל כדי להרגיע אותנו. "אל תבכה חמוד, לא קרה כלום, קח ביסקויט" מוכר. לתת אהבה דרך האוכל, להביע דאגה דרך ... לא שווים, או מכל הבא ליד - מלוח וחריף ומתוק... החיבור האוטומטי, התגובתי בין רגש לאוכל טבוע בנו מילדות, מי יותר או מי פחות, תלוי בבית שגדלנו בו. סיבה נוספת לאכילה רגשית היא שהאוכל מעמיס על הגוף עד כדי כך שהפוקוס הולך של מערכת העצבים עובר למערכת העיכול, וזה מצליח, מצליח להשכיח מאיתנו את הרגש. זמנית. מן משכך כאבים שכזה שלא פותר את הבעיה אלא מרדים אותה. דומה לכל ההתמכרויות. כך עובדים גם אלכוהול וסמים. ... זה בא, מאיפה זה הגיע לחיינו. אנחנו מייחסים לאוכל הרבה מאד תפקידים, כולל להיות המרגיע, המנחם, והממלא כשאנחנו חשים מרוקנים. לו אכילת יתר לא היתה גורמת גם להשמנה ויוצרת בעיות אחרות, היינו פחות מוטרדים ממנה. יותר מכך, לו היה האוכל אכן ממלא ביעילות את התפקידים הללו שאנחנו מצפים ממנו, הרי שהיה מחליף הרבה מאד תרופות. אלא שאכילה רגשית מביאה לרוב לתיסכול. לא רק שהיא לא מייצרת את השקט שחיפשנו, היא גורמת לנו לחוסר שביעות רצון נוסף. איך מנתקים את הקשר בין רגשות לאכילה? התסריט הידוע הוא כזה בדרך כלל: רגש - אכילה - חרטה - אשמה - אכילה... אפשר לעצור את המעגל הזה בכל ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אכילה רגשית - לחץ כאן...

תקציר⬅ דיאטה, הדחקות ושאר ירקות. בעידן השפע של העולם המערבי נוצרות "תופעות לוואי" על בסיס חברתי ואישי שאינן מיטיבות עימנו. אחת מהתופעות הללו נקראת הפרעות אכילה. ניתן לסווג את הפרעות האכילה לשתיים: האחת בולימיה והשנייה אנורקסיה. בעוד שהבולימיה זהו בולמוס של אכילת יתר, לעיתים מלווה בהקאה והלקאה עצמית שלאחר מעשה, הרי שהאנורקסיה מצביעה על הרעבה עצמית ואובדן תיאבון עד כדי מוות. ישנם מקרים לא מעטים בהם האנורקסיה מתערבבת עם הבולימיה כך שהגבול הוא דק ומטושטש. כך או אחרת מדובר בהפרעת אכילה הנוצרת מדפוס התנהגות, חשיבה, מבנה אישיות ודימוי עצמי נמוך. ובאמת כאשר רוצים לערוך בדק בית מקיף ולטפל בהפרעות האכילה לא כ"כ חשובה הידיעה מה וכמה אוכלים כי אם למה. הלמה בא ללמדנו את שורש הבעיה האמיתית. וכל עוד לא פתרנו וירדנו לפשרה, לא נוכל להתקדם עם התהליך של הריפוי. הרעבה עצמית זהו כלי נשק המעורר תשומת לב רבה ויש בו אמירה חברתית. בעוד שאנו מקבלים מסרים כפולים בפרסומות של המדיה האלקטרונית והכתובה כי רזה זה יפה מחד, אך מייד אח"כ עולה על המרקע פרסומת למזון מהיר או דברי מתיקה מאידך, נוצרת אי בהירות לגבי איך אנו אמורים להראות ולהיות. הרי ברי וידוע לכל כי מזון זהו אמצעי קיום. אך לעיתים במקום שאנו נשלוט על צורך קיומי זה, הצורך שולט בנו ע"י דחפים מוסווים. מזון ... הבוגר אשר נשאר עדיין בשלב הילדותי שבו הוא אמור לרצות אחרים וחלק מתפישת עולמו זה גם לבלוע ולספוג את מה שאחרים משאירים אחריהם. כך שלמעשה ההשמנה מהווה פועל יוצא של סובלימציה. אנשים רבים אשר מפסיקים לעשן מתחילים באכילת יתר וזאת מאחר והם לא עבדו ולא עיבדו את סוגיית הלמה. הלמה אני מעשן או למה אני אוכל יתר על המידה, לפעמים יותר מפחיד ומאיים מאשר להתמודד עם בריאות לקויה או בידוד חברתי. דימוי עצמי נמוך נובע לא אחת מטראומות מיניות או מהציפיות של החברה שבה אנו חיים. בגדי הדור החדש מאד חושפניים ונותנים תחושה שרק לרזות מותר להתלבש אופנתי. גיבורי התרבות שעל המרקע מהווים דוגמא ומופת בעיקר בזכות הרזון שנשקף מהם. ומאחר ובגיל העשרה דימוי הגוף תופש מקום חשוב ביותר, זהו חתך גילאים המהווה קהל יעד לפרסומות אשר משדרות ללא הרף אלימות, מיניות ורזון יתר. ישנן בנות אשר חוו טראומות מיניות או ניסיון תקיפה מינית ובחרו להתנתק מן הדימוי של להיות אישה בשלה ובוגרת ע"י כך שמנעו מעצמן את הגדילה וההתפתחות דרך האנורקסיה. לעומתן ישנו זן אחר של בנות אשר בעקבות חוויה טראומתית זו הפכו לשמנות יתר על המידה וזאת מאחר והשומן מהווה עבורן מפלט ומגן. כך הן פחות מושכות ובאם הן לא מושכות, אזי מבחינת תת המודע שלהן, הרי הן מוגנות מפני התקפות חוזרות. להיות יפה זה מאיים ולכן עדיף להיות ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אכילה רגשית - לחץ כאן...

תקציר⬅ הפרעות אכילה - אנורקסיה אנו חיים בתרבות המקדשת גיזרה צנומה לנשים. אחוז הסובלות מאנורקסיה עולה מדי שנה. עמדות של ילדות לגבי מראה הגוף שלהן, ואמונותיהן לגבי המראה 'הנכון' מותאמות יותר ויותר למקובל בתרבות הג'ורנלים. כ 20% מהילדות בכיתות ד' בעלות משקל גוף תקין, מרגישות שמנות. אך מעט מאוד הורים / נשים, יבחרו להחרים עיתונים / ג'ורנלים או תוכניות טלויזיה המשדרות את המסר 'רזון הוא יופי'. כשהכלכלה כולה מונעת בזכות המראה הצנום, כשמוצרים שונים מוכרים פנטזיות מיניות המקושרות למראה יפה, שהוא גם צנום ולא נשי בעליל, קשה לשכנע אחרת את אלו שלוקחות את זה 'ברצינות'. אנורקסיה - מרגיש מסקרן? אנורקסיה היא הרעבה עצמית. טכסי שליטה בגוף, הסתרה, התחבאות, התנזרות מהחיים. אנורקיסה היא התרחקות מכל מה שעשוי להוציא לאור את האדם שאת, כפי שאת באמת. האנורקסיה תמנע ממך קשרי חברות קרובים, ידידות אמת, אהבה, מגע פיזי מענג, ובשלבים הרסניים יותר של המחלה, תמנע ממך האנורקסיה תפקוד גוף תקין ותוביל למצבים מסכני חיים. אין רגע אחד של כיף ונחת באנורקסיה. אלו חיים עמוסי מחשבות טורדניות כפייתיות שלא נותנות מנוח, שמסמאות את התודעה בשלילה עצמית רצופה וכואבת. האנורקסיה פוצעת את הגוף והנפש מבפנים, תמידית. אנורקסיה? רואים עליך בשונה מבולמיה, אנורקסיה מביאה לתת משקל, ואת זה עם הזמן אפשר לראות. לא כולם רוצים. כחולת אנורקסיה, כמות המידע שעליך להסתיר מעצמך ומהעולם סביבך עצומה. מעצמך את מסתירה את העובדה שאת שוללת את קיומך. שאת מזיקה לגופך ולנפשך. שאת מסוכנת לעצמך. שאת לא באמת מאמינה שמגיע לך לחיות ולכן את עסוקה בלהמית כל מה שחי בך באופן מתמשך. מכל מי ... את כל הסימנים שיעוררו דאגה, מפחיתה בערכם של הכאבים, משקרת בהזדמנויות שונות ויוצרת מצב בו לא מאמינים לך ולא יכולים באמת להיות קרובים אליך. אנורקסיה לא משתנה פתאום. האמת הכואבת עליך היא, שאת מנותקת מכוחך שלך. המזון עשוי לתת לך כוח אך ממנו את נמנעת. הדרך היחידה שלך החוצה היא אם ברגע שפוי אחד, תאפשרי לאדם הנכון להתערב. וודאי שלא תעשי זאת עכשיו, וגם לא ביום אחר. כי את עדיין מאמינה שהרעבה היא הפתרון. אם תרימי עכשיו טלפון - אולי תצאי מהאנורקסיה לרגע. תאפשרי לאותו חלק בך שעדיין חי ומקווה ומשתוקק לחיבוק, לתחושה שאת אהובה ובסדר, לקבל את מנת האנרגיה ותשומת הלב המותאמת לך. אבל איך למען השם תאפשרי לזה לקרות! הרי את לא באמת מאמינה שמגיעה לך ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אכילה רגשית - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... על יכולת לדבר יכולת לשתף, זה מראה על ביטחון שאת בוטחת בצד השני. לכל אחת מאיתנו יש את הזמנים האלה שאנו חושבות עד כמה הוא עוד אוהב אותי? עד כמה הוא סובל אותי או רוצה אותי? מתי הוא יחפש לו מישהי אחרת? תמיד יש לו הערות על זאת אייך היא נראית, שמנה, רזה מדי, עקומה, אז מי יודע מה הוא מספר עלי? מה הוא חושב עלי? עברתי כמה לידות, ואני כבר לא נראית כמו שהייתי בת 18 - 20. וכדי להצדיק את התחושות שלך את מתחילה, ההתנהגות הזאת שלו, מגעילה אותי, הוא לא חושב אולי צריך לעזור קצת, שאני שולחת אותו לקניות הוא קונה כאילו אין מחר, מי קונה את העגבניות הרכות האלה? הוא לא מבין שהן רקובות? בשביל מה הוא קנה את העוגיות האלה, אני בדיאטה והוא מגרה אותי עם השטויות שלו! היי - אני פה עוצרת כי אלו רק דוגמאות שאותן אני שומעת מלקוחותי שבאות להתייעץ מה לעשות? הייעוץ שאני נותנת ללקוחות אלו - דברנה, תגדנה, ספרנה, את הדברים שאתן שומרות לעצמכן אתן מאבדות בדרך, את מה שאתן מסתירות אף אחד לא יכול ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אכילה רגשית - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... מתאים לבוש היאה למעמד מלא הניחוח: "ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו", "כתנת ויחגר אתו באבנט וילבש אתו את המעיל ויתן עליו את האפד ויחגר אתו בחשב האפד ויאפד לו בו. וישם עליו את החשן ויתן אל החשן את האורים ואת התמים. וישם את המצנפת על ראשו וישם על המצנפת אל מול פניו את ציץ הזהב נזר הקדש כאשר צוה ה' את משה". ולהשלמת המצב "ויקח משה את שמן המשחה וימשח את המשכן ואת כל אשר בו ויקדש אתם, קדש קדשים הוא". ממש מפואר ומלא ניחוח. ובכל זאת, יש דבר מה שאינו נותן מנוח! כי יש גם מן האדום, האדום הזה, מן האדום - האדום הזה ממש: "וישחט ויקח משה את הדם ויתן על קרנות המזבח סביב באצבעו ויחטא את המזבח ואת הדם יצק אל יסוד המזבח ויקדשהו לכפר עליו". "וישחט ויקח משה מדמו ויתן על תנוך אזן אהרן הימנית ועל בהן ידו הימנית ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אכילה רגשית - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... מאיתנו מגדירה לעצמה מהי איכות חיים עבורה. המודעות לאיכות החיים שאנו רוצות להשיג היא המפתח לשיפור החיים של כל אחת מאיתנו. לאחר שתגדירו לעצמכן מהם חיים אידיאליים עבורכן, כלומר מהן המטרות החשובות לכן, מטרות שניתנת למדידה, כמו: מימון לימודים לילד, אכילה נכונה, החלפת מקום עבודה, תלמדו שהחיים שלכן קרובים להיות אידיאליים ושכל מה שנותר לכן לעשות הוא רק כמה שינויים קטנים, 8 שינויים. אולי תחשבו שהם שחוקים, אבל ככל שתתמידו ביישומם, כך תתקרבו להשגת המטרות שלכן ולשיפור איכות חייכם. זכרו! המודעות היא הגורם החשוב ביותר לזיהוי הדברים שרוצים לשנות. העיקר הבריאות, או נפש בריאה בגוף בריא: ... כל שנה, לגשת לרופא כשיש בעיה, ולשכב במיטה כאשר יש חום (גם אם יש הרבה דברים לעשות. שום דבר לא בורח... האמינו לי) כשאנו דואגות לבריאותנו אנו מכבדים את הגוף הנושא אותנו. פעמים רבות מחלה היא איתות של הגוף שרומז לנו ", אני עייף אני רוצה לנוח.. " כושר ותזונה נכונה: הגוף הוא כמו מכונה. אם נטפל בו היטב הוא יאריך ימים. לכן חשוב לבדוק מה טוב או מה פחות טוב לגוף, לבדוק את המזון להשקיע בהכנה שלו, לאכול בנחת, לאט ועם כל החושים. ומה באשר לכושר... זה כבר עניין אחר... זה קשה יותר לא? ובכן התייחסו לכושר כאל תחזוקה של הגוף הנושא אתכם באהבה רבה ואולי תופתעו לגלות שיש כיף בקצת כושר. ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אכילה רגשית - לחץ כאן...

תקציר⬅ לרדת במשקל - אמונות כבדות משקל... "אני חייבת לאכול משהו מתוק בסוף ארוחה" "לא יכול לשתות קפה בלי משהו ליד" "ארוחה בלי לחם לא יכולה להיות משביעה" "אם אני פותחת חבילה, היא תיגמר" "אני לא מסוגלת לראות שיש שאריות" מוכר? האם אלו משפטים ששמענו את עצמנו אומרים לא פעם? האם ניסינו אי פעם להטיל בהם ספק? הרי אלו עובדות, לא? כמעט אקסיומות. בפועל, אלו מחשבות. ... פותחת חבילה היא תיגמר" יש סיכוי שאפתח חבילה והיא לא תיגמר? אני כזאת! ככה זה אצלי! תמיד! אם אני "לא מסוגלת לראות שיש שאריות" איזה סיכוי יש לשאריות? גורלן נחרץ... כך לגבי ההתנהגות שלנו, אבל יש לנו גם לא מעט דעות מאד מוצקות על הרזיה בכלל: "כדי לרזות צריך לסבול" "לבשל אוכל בריא זה מסובך ודורש הרבה זמן והתעסקות" "פעילות גופנית זה מאמץ, אין סיכוי שאהנה מזה אי פעם" מאמץ, מסובך וסבל... עם מחשבות שכאלה יש בכלל סיכוי לרצות לעשות זאת? סיכוי להצליח? להתמיד באיזשהו שינוי התנהגותי? הרי כמה זמן אפשר להתאמץ, להסתבך ולסבול? ולכן אנחנו מוצאים את עצמנו מתחילים ספורט או דיאטה עם המון מוטיבציה, אנחנו משקיעים זמן והתעסקות, משקיעים מאמץ ואפילו מוכנים לסבול... אבל לא לאורך זמן. וכשאנחנו לא מצליחים להתמיד בכך, מתלוות לחוסר ההצלחה תחושות של כישלון ותסכול, של הלקאה עצמית. אנחנו לא מבינים שזה היה מועד לכישלון מלכתחילה - אי אפשר לנצח ממקום של סבל ומאמץ! כשבראש שלנו דיאטה וספורט נתפסים כסבל ומאמץ, כך זה גם בפועל, ואין לזה סיכוי. לצד מחשבות ותפיסות כאלו שהן אוניברסליות לכאורה, נמצאות המחשבות על מה שהרזיה היא בשבילנו. אלו תפיסות שהן שלי על עצמי. הן יכולות להתבסס על נסיון העבר שלי, ולכן הן לכאורה עובדות. "אחרי כל ירידה במשקל אני עולה בחזרה" "אם חרגתי ממה שתכננתי, הלך היום" "אם כבר לחטוא - אז עד הסוף" "עד שאני לא אוכל, אני לא אירגע" מחשבה יוצרת מציאות. אם "אחרי כל ירידה במשקל אני עולה", האם יש לזה סיכוי להיות אחרת? אני מזמינה את העליה במשקל באופן שהוא לא מודע. אני יודעת שאחרי X ק"ג אני עולה בחזרה. ככה זה אצלי! כל זמן שאני ממשיכה לאחוז במחשבה הזו, כך אכן זה יהיה. ו"אם כבר לחטוא אז עד הסוף"... הרי זה פתח לכדור שלג בלתי ניתן לעצירה. ולמה אי אפשר לעצור אותו? כי כך יושבת המחשבה בראשנו! ההתנהגות היא תוצאה של המחשבה. רפרטואר הקבעונות המחשבתיים שלנו לא מצטמצם ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אכילה רגשית - לחץ כאן...

תקציר⬅ ... בסיפורים על הרבנים הגדולים נגלה שאלה הסתפקו בכמויות מועטות מאוד של מזון. משה שהה ארבעים ימים על הר סיני. רבי שמעון בר - יוחאי ובנו רבי אלעזר שהו תשע שנים במערה, אכלו חרובים ושתו מי מעין בלבד. אדם המצליח להתחבר למקור הישיר של האנרגיה נזקק לכמות מועטה יותר של אנרגיה "יד - שניה", דרך מזון, שתייה ואוויר. סדר עדיפות אנרגטי היום מרבים לשבח את התזונה הנכונה, איכות הסביבה, האוויר והמים. הגישה ההוליסטית אינה פוסלת מרכיבים אלו, אלא מציבה אותם במקום הראוי בסדר העדיפויות. מקורות האנרגיה החומריים חשובים, אבל מיץ ירקות בכל בוקר על ראש הר ירוק וחוקן פעמיים בשבוע לא יביאו מרפא לכל תחלואינו. כשאדם נמצא במצב של מחלה כדאי להשתמש בכל האמצעים, כולל תזונה טבעית, אורגנית, מלאה בחיות ובכוח. אבל לא כדאי להתרוצץ בכל הארץ בחיפוש אחר עגבנייה אורגנית, כשאפשר ליהנות ממלפפון טעים, המכיל מעט חומרי ריסוס, ללא מאמץ. מעט הכוח שיש באותו מלפפון יתרום לאנרגית הגוף הרבה יותר מן העגבנייה האורגנית שהשגנו במאמץ, אם רק נזכור ליהנות מהאכילה ולהעריך את המלפפון, למרות שלא גודל באופן אידיאלי. כל שעלינו לזכור הוא שאם המחיר שעלינו לשלם בכדי להתרחק מגורמים המזיקים למזון, למים ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא אכילה רגשית - לחץ כאן...