תורת הגמול - מבואתורת הגמול - מבוא תורת הגמול היא הדרך בה מקשרים מאמינים בין קיום או אי קיום החובות המוטלות עליהם על ידי האלוהים או האלים לבין הגמול אותו הם קיבלו או עתידים לקבל, בחייהם, לאחר מותם או באחרית הימים. תורת הגמול דנה בשאלות על חוסר ההתאמה בין הגמול הנראה לעין לבין מעשיו של האדם, ומעלה שאלות על היחס לשלטון החוק ולנורמות החברתיות המספקים אף הם תורת גמול מקבילה. הנחות היסוד של תורת הגמול לתורת הגמול מספר הנחות יסוד המעצבות את אופי הגמול המצופה. עקביות האל ההנחה הראשונה היא עקביות האל - אין סתירה בציווי על האדם ואין שרירות במתן הגמול. בדתות מונותאיסטיות קל יותר להניח הנחה כזו, ואילו בדתות הפוליתאיסטיות ריבוי האלים מאפשר לעתים מצבים בהם קיום דברו של ... אלים מאפשרת אמונה מוגבלת בשכר ועונש: על פי אמונה זו ניתן לראות את כוונתו של האל ברגע מסוים לתת גמול מסוים אך לא ניתן לצפות כי כל מצוות האל יקוימו במלואן על ידי אדם ספציפי שגם יקבל שכר מרבי. השגחה המאמינים באל שהינו בורא, מצווה, רב יכולת (או כל יכול) אך לא משגיח לא בהכרח מצפים לגמול. ישנה אמונה בהשגחה שאינה עקבית - לעתים האל רואה ונותן גמול ולעתים ניתן להתחמק ממנו. יש המאמינים בהשגחה כללית: האל מתערב (ונותן גמול) רק בנקודות מפתח בהיסטוריה האנושית או בחיי הפרט, או שהגמול הוא מתמיד, אך ניתן לקבוצות ולא ליחידים. על פי אמונה זו הפרט לא יכול לצפות להתאמה מלאה ומדויקת בין מעשיו לבין הגמול לו הוא זוכה, אך חישוב דומה ביחס לאירועים משמעותיים או ביחס לגורל הקבוצה יעלה תוצאות של התאמה. למרות האמור לעיל, ישנו מקרה יוצא דופן: האמונה בגמול קיימת ללא הנחת היסוד בדבר ההשגחה במקרים בהם מדובר במערכת של גמול פנימי. סוגי גמול בעולם הזה או בעולם הבא האמונה בגמול מתחלקת לאמונה בגמול בעולם הזה, אל מול האמונה בגמול בעולם הבא. הגמול, בשני המקרים, מתואר לעתים כגמול פיזי ולעתים כגמול נפשי (שלווה) או רוחני (אהבת האל). המקורות היהודיים מתייחסים גם לגמול בעולם הזה וגם לגמול בעולם הבא. בתורה ישנה התייחסות בלעדית לגמול בעולם הזה - ונתתי מטר ארצכם בעתו ולמען יאריכון ימיך על פני האדמה. בנביאים ניתן למצוא התייחסויות ליום ה ... אדמת עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. מפסוק זה ניתן ללמוד על תחיית המתים בה יינתן גמול שונה לאנשים שונים, ועל קיומם של שכר ועונש לאחר המוות. במקורות מאוחרים יותר מוזכרים גן עדן וגיהנום. גן העדן הוא המקום בו יושבים הצדיקים למשתאות (גמול פיזי לפי פרשנות פשטנית) ונהנים מזיו השכינה, כלומר - שכרם הוא הקרבה אל האל. ולהפך בגיהנום - עונשים פיזיים ורוחניים. במקורות מתוארים גם דירוגי שכר בתוך גן עדן - מיקומים שונים, ועוד. בהגות הנוצרית המוקדמת לא מתואר הגמול בעולם הזה, ולהפך - הצדיקים בעולם הזה מתוארים כעניים ושפלים. נחמתם של הצדיקים היא בגאולה שיזכו לה רק הצדיקים, ... את הצלחתו של האדם בעולם הזה, מבחינה חומרית, עם בחירה מוקדמת של האל באותו אדם. בכתבי האסלאם מובטח רק הגמול ביום הדין (בו ימותו כולם) ובתחיית המתים. לאחר תחיית המתים ילכו האנשים לגן עדן או לגיהנום. גמול אישי וגמול קבוצתי (קולקטיבי) ביהדות, בניגוד לנצרות ולאסלאם, ישנו דגש חזק על הגמול הקולקטיבי. בימי דין החלים פעם בשנה נשפטים העולם כולו ועם ישראל, ובמשנה ישנה קריאה לאדם הפרטי לראות את המעשה הבא שלו כמעשה שיכריע את כל העולם (או העם) לחובה או לזכות. התורה שמה דגש על הגמול הקולקטיבי, אך גם מדגישה כי אדם הנשען על הגמול הקולקטיבי ועושה מעשים רעים מתוך ביטחון שבסך הכל, העם כולו יעשה מעשים טובים והוא יזכה לשכר טוב אתם - ... השכר המובטח לעם כיחידה אחת הוא גשמי ברכה, שלום וקרבה אל האל כעם. ברור שגשמי ברכה אינם יכולים להיתפס כגמול ליחידים מפני שגשם היורד על האחד מרווה גם את השני, ובאופן דומה גם השלום והקרבה הרוחנית של העם אל ... על כל העם, או אפילו לצדקתן של הכבשים - שבזכותן יורד הגשם על עמים מרושעים ללא זכויות משלהם. בנוסף לגמול הקולקטיבי ישנו אזכור גם לגמול הפרטי. כפי שצוין קודם, ישנה אזהרה ליחיד לבל ישען על צדקתו של הכלל. בנוסף, בפרשת הקללה והברכה מקולל כל ... וישנו גם החוק - אדם העובר על המצוות צפוי לעונשים מידי בית דין. בספרי הנביאים ובתהילים מוזכרת היכולת לתת גמול אישי לצדיק ולרשע בין שבחיו של האל. גם בנביאים וגם בכתובים ישנה הנחה כי גורל אחד לבני עם אחד ...