תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 11... ביותר היא: מהי משמעות החיים בשביל האדם? כלומר מה האדם מחפש בחיים? מה הוא רוצה להשיג בחיים? התשובה פשוטה: הנאה, האדם רוצה ליהנות מהחיים, רוצה להיות מאושר. רוצה לחיות... אני רוצה לנצל את החיים - משמע אני רוצה ליהנות עד כמה שאפשר מהחיים. נותר להגדיר את המושג הנאה, איך מגדירים את המושג הזה? יש כאלה שנהנים מהטבע, יש כאלה שנהנים מאוד מהאוכל, ויש שמוציאים את הנאתם ביצירה, במחקר, בעיון, בפיתוח הפן האינטלקטואלי... בשביל להשיג את ההנאות האלה אנחנו מחפשים את השלום, את השקט הנפשי, בלעדיהם לא ניתן להגיע לשום הנאה. האדם חיפש מעודו את השלום, תנו לי שלום, הניחו לי, תנו לי לחיות... לכן אנחנו מנסים לנטרל כל דבר ... להשיג באמצעותו את השלום המיוחל, זו היתה נטייתו המולדת המקורית, ורק בשלב הבא צצו האפיקים הנותרים הנגזרים מהכסף כמו ההנאה הצרופה הטמונה בו או מעצם אגירתו. נא לשנן ולזכור: פנינו אל הכסף או לכל אמצעי שמנטרל דאגות ועכבות, כי ביקשנו להגיע באמצעותם אל השלום כנתיב אמצעי בדרך אל ההנאה, בלעדי השלום והשקט הנפשי לא ניתן להגיע אל ההנאה. אנו מבקשים באמצעות השלום לנצל את ההנאה ולטעום ממנה, להתבודד עימה. פנינו איפוא להנאה כהיא זו. אם תרצה, זה היעד והתכלית. אגב, לא תמיד הכסף משיג את מטרתו המקורית - השלום, הרבה אנשים ... זה שהסתכלתי בפניו וקנאתי בו. אבל ולמרות השלום והכסף וכל הנוסחאות והאמצעים שיצרנו לניטרול הדאגות - איננו משיגים את ההנאה האמיתית המיוחלת, זו שהאדם נוטה אליה ונפשו מבקשת אותה. אפילו איש הכפר השקט שהשלווה אופפת אותו - מגיע לרגע בו נפרד מהשלום שלו באופן זה או אחר... הוא עלול לשאת את עיניו אל העיר הגדולה על כל משאביה והנאותיה, ולו אין אפילו את החשמל... בו ברגע יאבד את השלום שיש לו וימיר אותו באכזבה תהומית... נשמתו, מאותו רגע, ... - מדבר איתי על עברו (האפור למדי) ומתרפק עליו. שוחחנו בערבית, שפת האם של שנינו, וניכר שמצא בשיחה זו הנאה מיוחדת, עד כדי להחזיק ב - עובד עד לשעה מאוחרת בלי להרגיש... המעניין הוא שלא דיבר על עושרו ולא ... את החומריות במיטבה, הם היו אנשי עסקים שעשו כסף ומצאו בעשייה הזאת את הנאתם האישית, ומדוע איפה שלא ימשיכו בהנאה... מדוע שלא יתרפקו עליה? והרי היא מונחת לפניהם - מדוע שלא ילעסו אותה... ואלה הם רישומיי... הפועל ליהנות אינו מייצג את אקט ההנאה - עד שיהיה לההנאה הזאת המשך. עצם ההנאה טמון בהמשכיותה, טמועה בתודעתינו התכונה הזאת. קח לדוגמה הנאה מסויימת שחוזרת על עצמה מידי יום למשך ארבעה ימים, נגיד אתה מבקר עם משפחתך באותו פארק שעשועים בדיסני למשך ... פחות משני הימים הראשונים, אך עדיין יותר מהיום הרביעי. ביום הרביעי תהנה הכי פחות. אותו הפארק אותו הנוף ואותה ההנאה לכאורה... טמועה בתודעתינו האבחנה הזאת הגם ואין אנו מודים בקיומה, כי הרי קיומה נוגד את ההיגיון הצרוף שלנו. זו ... מוגבלות - לא היה מקום וקיום לאבחנה האנושית הזאת, שהרציונל השיכלי מתנגד לה. נשמתינו איפוא, היא הקובעת את מד ההנאה, כמהותה כך התנהגותה, והיא רוצה עוד ועוד ועוד... אין לרצונה גבול. מכאן נגזרת התכונה האנושית המוזרה: מד ההנאה נגזר ישירות מעצם המשכיותה - לא ממהות ההנאה כשלעצמה. אין סוג של הנאה שאינו עומד במבחן המוזר הזה... קח כל דוגמה העולה על דעתך ושים אותה במבחן, תקצין ככל שתרצה... ההנאה העילאית מסקס. ההנאה מארוחה טעימה לפני ההוצאה להורג. ביקשתי להקצין ועשיתי... יסוד ההנאה בהמשכיותה, תהא סוגה אשר תהיה. וכך, האדם המודרני ירה לעצמו ברגליים, מבלי אף לדעת... הוא הרגיש מרירות מה אך לא ידע את מקורה... הרבה הנאות אנושיות קטנו והצטמצמו וכמעט נעלמו לנו... העידן המודרני צימצם לאדם את הזמן בהשגת ההנאה, ונגס בזאת בנתח עצום ממנה - מבלי שהתכוון לזאת. פעם היינו נהנים מצעצוע פשוט, כי חיכינו לו הרבה, לא ... ואם וכבר - הנאתם מוגבלת עד לרגעית... הם פשוט אינם מחכים כל כך לצעצוע, הוא בהשג ידם. פעם הייתי נהנה מסרט קולנוע... הייתי מחכה לו, הייתי ממתין לאישור מהורי ללכת לראות סרט, הייתי מחכה בתור ארוך לקנות כרטיסים, והייתי ... הפופקורן ביד ובשנית מנופף בכרטיס הכניסה. היום אני רואה סרט בטלביזיה דרך הלוויין, והולך פעם בשנה לקולנוע. פעם הייתי נהנה לשוחח בטלפון, להתקשר עם ידיד בטלפון ולקיים איתו שיחת טלפון. ההנאה מההתקשרות האנושית ירדה היום למצולות, דווקא בצל הטכנולוגיה ובעידן הטלפונים האישיים והתקשורת המיידית. גורם הזמן הצטמק עד לאפס ואיתו גורם ההנאה. האדם התבלבל ולא עמד על מקור הנאתו. הוא חתך וחתך וחתך פרוסות שלמות ממנה עד שלא נותר ממנה כבר שלד... יש לציין שלזאת לא התכוון, כוונתו היתה ליהנות דווקא. ובכל זאת משהו בתוכו כיוון אותו מידי פעם להנאה האינסטנקטיבית המקורית, נשמתו כיוונה אותו לזאת, היינו למתיחת שרשרת ההנאה ככל האפשר באופן שיינגוס מעצם המשכיותה ככל הניתן. זהו מקור התנהגותם המוזרה של שני בני עמינו שנתקלתי בהם בחיי... שהתרפקו על העבר במקום להמשיך כמצופה מהם ללעוס בהנאה המונחת לפניהם... הם ידעו בתוכם כי שורש ההנאה בהמשכיותה ואין להנאתם כבר המשך - היא הגיעה לפירקה... לכן הם מתחו אינסטנקטיבית את המשכיות הנאתם לאחור כי שוב - קדימה אין כבר לאן למשוך... לפחות, הבה נהנה לרגע מהמשכיות מלאכותית... מחיבור רגעי מלאכותי שנמשך אל העבר. השאלה האנושית הקדומה בעינה עומדת: מהי משמעות החיים בשביל האדם? מה הוא רוצה להשיג בחיים? והתשובה על השאלה הזאת, גם, בעינה עומדת: ההנאה. האדם רוצה ליהנות מהחיים, רוצה להיות מאושר, רוצה לחיות... רוצה להשיג את ההנאה ולנגוס נתח גדול ככל הניתן ממנה. הבעיה היא שהאדם התבלבל והתרחק הרבה מאושיות המונח הנאה. משהו השתבש בהגדרת המונח הזה. משהו השתבש במסגרת החשיבה האנושית. אנחנו התרחקנו ממסגרת החשיבה המקורית, ובמקומה בנינו לנו מסגרות ... מוכנים להטות לגילויו אוזן. לא על גילוי אלהים דיבר איתם ולא על עבודתו כי אם על מונח אחד ויחיד: ההנאה מהחיים, איך אני יכול לחזור אל המונח המקורי הזה ולספק לנשמתי את דרישותיה הבלתי מוגבלות... בדברים האלה דיבר ודש. ...