הסוטרה הארוכה על סיבתיות

Mahnidna Sutta

Digha Nikya, 15

(הופעה מותנית)

כך שמעתי. בפעם אחת הבודהה התגורר בין בני הקוּרוּ, היכן שהיתה עיר בשם קַמַהסַדְהַמָה. אז המכובד אַנַנְדַה ניגש לנעלה, חלק לו כבוד, והתיישב בקירבתו. כשהוא יושב פנה אל הבודהה בדברים אלו:

"אדון נכבד, זה דבר נהדר ונפלא כיצד הופעה מותנית זו הנה כה עמוקה ונראית כה עמוקה, ועדיין היא נראית לי ברורה כפי שהיא יכולה להיות. "

אל תדבר כך, אננדה! אל תדבר כך, אננדה! הופעה מותנית זו, אננדה, הנה עמוקה ונראית עמוקה. מתוך אי הבנה ואי חדירה לתוך אמת דהמה זו, אננדה, דור זה הפך פקעת חוטים סבוכה, כמו כדור פתיל סבוך, כמו בליל קני סוף, ולא צולח מעבר לסמסארה עם מישורי הצער, יעדי האומללות, והעולמות התחתונים.

אננדה, אם נשאלים: "האם הזדקנות ומוות נוצרים בשל תנאי מסויים? " יש לומר: "כך הדבר". אם נשאלים: "בשל איזה תנאי יש הזדקנות ומוות? " יש לומר: "עם לידה כתנאי יש הזדקנות ומוות. "

אננדה, אם נשאלים: "האם לידה נוצרת בשל תנאי מסויים? " יש לומר: "כך הדבר". אם נשאלים: "בשל איזה תנאי יש לידה? " יש לומר: "עם קיום כתנאי יש לידה. "

אננדה, אם נשאלים: 'האם קיום נוצר בשל תנאי מסויים? " יש לומר: "כך הדבר". אם נשאלים: "בשל איזה תנאי יש קיום? " יש לומר: "עם היקשרות כתנאי יש קיום. "

אננדה, אם נשאלים: "האם היקשרות נוצרת בשל תנאי מסויים? " יש לומר: "כך הדבר". אם נשאלים: "בשל איזה תנאי יש היקשרות? " יש לומר: "עם הישתוקקות כתנאי יש היקשרות. "

אננדה, אם נשאלים: "האם הישתוקקות נוצרת בשל תנאי מסויים? " יש לומר: "כך הדבר". אם נשאלים: "בשל איזה תנאי יש הישתוקקות? " יש לומר: "עם הרגשה כתנאי יש הישתוקקות. "

אננדה, אם נשאלים: "האם הרגשה נוצרת בשל תנאי מסויים? " יש לומר: "כך הדבר". אם נשאלים: "בשל איזה תנאי יש הרגשה? " יש לומר: "עם מגע כתנאי יש הרגשה. "

אננדה, אם נשאלים: "האם מגע נוצר בשל תנאי מסויים? " יש לומר: "כך הדבר". אם נשאלים: "בשל איזה תנאי יש מגע? " יש לומר: "עם מנטליות - חומריות כתנאי יש מגע. "

אננדה, אם נשאלים: "האם מנטליות - חומריות נוצרת בשל תנאי מסויים? " יש לומר: "כך הדבר". אם נשאלים: "בשל איזה תנאי יש מנטליות - חומריות? " יש לומר: "עם הכרה כתנאי יש מנטליות - חומריות. "

אננדה, אם נשאלים: "האם הכרה נוצרת בשל תנאי מסויים? " יש לומר: 'כך הדבר". אם נשאלים: "בשל איזה תנאי יש הכרה? " יש לומר: "עם מודעות מנטליות - חומריות כתנאי יש מודעות. "

כך, אננדה, עם מנטליות - חומריות כתנאי יש הכרה; עם הכרה כתנאי יש מנטליות - חומריות; עם מנטליות - חומריות כתנאי יש מגע; עם מגע כתנאי יש הרגשה; עם הרגשה כתנאי יש הישתוקקות; עם הישתוקקות כתנאי יש היקשרות; עם היקשרות כתנאי יש קיום; עם קיום כתנאי יש לידה; עם לידה כתנאי נוצרים הזדקנות ומוות, צער, קינה, כאב, עצב, ויאוש. כך הוא המקור לכל מסת הסבל הזו.

(הזדקנות ומוות)

כך נאמר: "עם לידה כתנאי נוצרים הזדקנות ומוות. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם באופן מוחלט ותכליתי לא היתה לידה מכל סוג שהוא בכל מקום שהוא - כלומר, של ישויות שמיימיות נעלות למצב של ישויות שמיימיות נעלות, של יישויות שמיימיות למצב של יישויות שמיימיות, של רוחות, שדים, בני אנוש, הולכים על ארבע, בעלי כנפיים, וזוחלים, כל אחד לתוך מצבו - אם לא הייתה אף לידה של יצורים מכל סוג שהוא לתוך כל מצב, אז, בהיעדרות מוחלטת של לידה, בהפסקה של לידה, האם הזדקנות ומוות יכלו להראות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של הזדקנות ומוות, קרי, לידה.

(לידה)

כך נאמר: "עם קיום כתנאי יש לידה. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם באופן מוחלט ותכליתי לא היה קיום מכל סוג שהוא בכל מקום שהוא - כלומר, לא קיום בספירת החושים, קיום בספירת חומר עדין, קיום בספירת אל - חומר - אז, בהיעדרות מוחלטת של קיום, בהפסקה של קיום, האם לידה תוכל להראות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של לידה, קרי, קיום.

(קיום)

כך נאמר: "עם היקשרות כתנאי יש קיום. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם באופן מוחלט ותכליתי לא היתה היקשרות מכל סוג שהוא בכל מקום שהוא - כלומר, לא היקשרות בספירת החושים, היקשרות בדיעות, היקשרות במצוות ופולחנות, או היקשרות בדוקטרינת עצמי - אז, בהיעדרות מוחלטת של היקשרות, בהפסקה של היקשרות, האם קיום יוכל להראות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של קיום, קרי, היקשרות.

(היקשרות)

כך נאמר: "עם הישתוקקות כתנאי יש היקשרות. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם באופן מוחלט ותכליתי לא היתה הישתוקקות מכל סוג שהוא בכל מקום שהוא - כלומר, לא הישתוקקות למראות, הישתוקקות לצלילים, הישתוקקות לריחות, הישתוקקות לטעמים, הישתוקקות לתחושות מגע, הישתוקקות לתופעות מנטליות - אז, בהיעדרות מוחלטת של הישתוקקות, בהפסקה של הישתוקקות, האם היקשרות תוכל להראות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של היקשרות, קרי, הישתוקקות.

(הישתוקקות)

כך נאמר: "עם הרגשה כתנאי יש הישתוקקות. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם באופן מוחלט ותכליתי לא היתה הרגשה מכל סוג שהוא בכל מקום שהוא - כלומר, לא הרגשה הנולדת ממגע - עין, הרגשה הנולדת ממגע - אוזן, הרגשה הנולדת ממגע - אף, הרגשה הנולדת ממגע - לשון, הרגשה הנולדת ממגע - גוף, הרגשה הנולדת ממגע - תודעה - אז, בהיעדרות מוחלטת של הרגשה, בהפסקה של הרגשה, האם הישתוקקות תוכל להראות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של הישתוקקות, קרי, הרגשה.

(תלוי בהישתוקקות)

כך, אננדה, בתלות בהרגשה יש השתוקקות; בתלות בהישתוקקות יש מרדף; בתלות במרדף יש הישג; בתלות בהישג יש לקיחת - החלטה, בתלות בלקיחת - החלטה יש תשוקה ותאווה; בתלות בתשוקה ותאווה יש היקשרות; בתלות בהיקשרות יש רכושנות; בתלות ברכושנות יש קמצנות; בתלות בקמצנות יש בעלות; ובגלל בעלות, נוצרות תופעות רעות ומזיקות שונות - מתחילים להשתמש באלות ונשקים, סכסוכים, מאבקים, ויכוחים, וריבים, דיבור מעליב, השמצות, ואמירת שקרים.

כך נאמר: "בגלל בעלות, נוצרות תופעות רעות ומזיקות שונות - מתחילים להשתמש באלות ונשקים, סכסוכים, מאבקים, ויכוחים, וריבים, דיבור מעליב, השמצות, ואמירת שקרים. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם באופן מוחלט ותכליתי לא היתה בעלות מכל סוג שהוא בכל מקום שהוא, אז, בהיעדרות מוחלטת של בעלות, בהפסקה של בעלות, האם יווצרו תופעות רעות ומזיקות שונות כאלו?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של התופעות הרעות והמזיקות השונות הללו, קרי, בעלות.

כך נאמר: "בתלות בקמצנות יש בעלות. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם באופן מוחלט ותכליתי לא היתה קמצנות מכל סוג שהוא בכל מקום שהוא, אז, בהיעדרות מוחלטת של קמצנות, בהפסקה של קמצנות, האם בעלות תוכל להראות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של בעלות, קרי, קמצנות.

כך נאמר: 'בתלות ברכושנות יש קמצנות. ' בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם באופן מוחלט ותכליתי לא היתה רכושנות מכל סוג שהוא בכל מקום שהוא, אז, בהיעדרות מוחלטת של רכושנות, בהפסקה של רכושנות, האם קמצנות תוכל להראות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של קמצנות, קרי, רכושנות.

כך נאמר: "בתלות בהיקשרות יש רכושנות. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם באופן מוחלט ותכליתי לא היתה היקשרות מכל סוג שהוא בכל מקום שהוא, אז, בהיעדרות מוחלטת של היקשרות, בהפסקה של היקשרות, האם רכושנות תוכל להראות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של רכושנות, קרי, היקשרות.

כך נאמר: "בתלות בתשוקה ותאווה יש היקשרות. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם באופן מוחלט ותכליתי לא היו תשוקה ותאווה מכל סוג שהוא בכל מקום שהוא, אז, בהיעדרות מוחלטת של תשוקה ותאווה, בהפסקה של תשוקה ותאווה, האם היקשרות תוכל להראות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של היקשרות, קרי, תשוקה ותאווה.

כך נאמר: "בתלות בלקיחת - החלטה יש תשוקה ותאווה. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם באופן מוחלט ותכליתי לא היתה לקיחת - החלטה מכל סוג שהוא בכל מקום שהוא, אז, בהיעדרות מוחלטת של לקיחת - החלטה, בהפסקה של לקיחת - החלטה, האם תשוקה ותאווה היו יכולות להראות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של תשוקה ותאווה, קרי, לקיחת - החלטה.

כך נאמר: "בתלות בהישג יש לקיחת - החלטה. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם באופן מוחלט ותכליתי לא היה הישג מכל סוג שהוא בכל מקום שהוא, אז, בהיעדרות מוחלטת של הישג, בהפסקה של הישג, האם לקיחת - החלטה היתה יכולה להראות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של לקיחת החלטה, קרי, הישג.

כך נאמר: "בתלות במרדף יש הישג. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם באופן מוחלט ותכליתי לא היה מרדף מכל סוג שהוא בכל מקום שהוא, אז, בהיעדרות מוחלטת של מרדף, בהפסקה של מרדף, האם הישג היה יכול להראות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של הישג, קרי, מרדף.

כך נאמר: "בתלות בהישתוקקות יש מרדף. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם באופן מוחלט ותכליתי לא היתה הישתוקקות מכל סוג שהוא בכל מקום שהוא, אז, בהיעדרות מוחלטת של הישתוקקות, בהפסקה של הישתוקקות, האם מרדף היה יכול להראות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של מרדף, קרי, הישתוקקות.

כך, אננדה, שתי תופעות אלו, בהיותן בכפילות, מתאחדות בהרגשה.

(הרגשה)

כך נאמר: "עם מגע כתנאי יש הרגשה. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם באופן מוחלט ותכליתי לא היה מגע מכל סוג שהוא בכל מקום שהוא - כלומר, לא מגע - עין, מגע - אוזן, מגע - אף, מגע - לשון, מגע - גוף, מגע - תודעה - אז, בהיעדרות מוחלטת של מגע, בהפסקה של מגע, האם הרגשה היתה יכולה להראות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של הרגשה, קרי, מגע.

(מגע)

כך נאמר: "עם מנטליות - חומריות כתנאי יש מגע. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם איכויות, תכונות, מאפיינים וסימנים אלו באמצעותם נוהגים לתאר את הגוף המנטלי לא היו קיימים האם תיאור - מגע היה יכול להראות בגוף החומרי?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

אם איכויות, תכונות, מאפיינים וסימנים אלו באמצעותם נוהגים לתאר את הגוף החומרי לא היו קיימים, האם רושם - מגע היה יכול להראות בגוף המנטלי?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

אם איכויות, תכונות, מאפיינים וסימנים אלו דרכם נוהגים לתאר את הגוף המנטלי והגוף החומרי לא היו קיימים, האם תיאור - מגע או רושם - מגע היו יכולים להראות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

אם איכויות, תכונות, מאפיינים וסימנים אלו דרכם נוהגים לתאר את המנטליות - חומריות לא היו קיימים, האם מגע היה יכול להראות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של מגע, קרי, מנטליות - חומריות.

(מנטליות - חומריות)

כך נאמר: "עם הכרה כתנאי יש מנטליות - חומריות. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם הכרה לא הייתה עוברת לרחם האם, האם מנטליות - חומריות היתה נוצרת ברחם?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

אם, לאחר שעברה לרחם, ההכרה היתה עוזבת, האם מנטליות - חומריות הייתה נולדת לתוך מצב הקיום הנוכחי?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

אם ההכרה של ילד או ילדה צעירה היה נקטעת באיבה, האם מנטליות - חומריות היתה גודלת, מתפתחת ומגיעה לבגרות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של מנטליות - חומריות, קרי, הכרה.

(הכרה)

כך נאמר: "עם מנטליות - חומריות כתנאי יש הכרה. " בדרך זו, אננדה, דבר זה אמור להיות מובן: אם הכרה לא היתה מוצאת אחיזה במנטליות - חומריות, האם היה נראה מקור לסבל העצום - ללידה עתידית, הזדקנות, ומוות?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, זהו הגורם, המקור, המוצא, והתנאי של הכרה, קרי, מנטליות - חומריות.

אננדה, בהיקף זה נולדים, מזדקנים, ומתים, חולפים מהעולם ונולדים מחדש, בהיקף זה יש דרך לכינוי, בהיקף זה יש דרך לשפה, בהיקף זה יש דרך לתיאור, בהיקף זה יש תחום לחוכמה, בהיקף זה שהמחזור נע לתיאור מצב יצור זה, כלומר, כאשר יש מנטליות - חומריות יחד עם הכרה.

(תיאורים של עצמי)

אננדה, באילו דרכים, מי שמתאר עצמי מתאר אותו? לתיאור עצמי כבעל צורה חומרית ומוגבל, מתארים אותו כך: "העצמי שלי בעל צורה חומרית ומוגבל. " או לתיאור עצמי כבעל צורה חומרית ובלתי מוגבל, מתארים אותו כך: "העצמי שלי בעל צורה חומרית ובלתי מוגבל. " או לתיאור עצמי כאל - חומרי ומוגבל, מתארים אותו כך: "העצמי שלי אל - חומרי ומוגבל. " או לתיאור עצמי כאל - חומרי ובלתי מוגבל, מתארים אותו כך: "העצמי שלי אל - חומרי ובלתי מוגבל. "

כך, אננדה, מי שמתאר עצמי כבעל צורה חומרית ומוגבל, מתאר עצמי כזה [כקיים רק] בהווה או שהוא מתאר עצמי כזה [כקיים] אי שם בעתיד, או שהוא חושב: 'באשר למה שאינו כזה, אני אשתנה למצב קיום כזה. ' במצב זה, יהיה זה הולם לומר שאמונה מיושבת [של עצמי] כבעל צורה חומרית ומוגבל מונחת ביסוד העניין.

זה שמתאר עצמי כבעל צורה חומרית ובלתי מוגבל, מתאר עצמי כזה... במצב זה, יהיה זה הולם לומר שאמונה מיושבת [של עצמי] כבעל צורה חומרית ובלתי מוגבל מונחת ביסוד העניין.

זה שמתאר עצמי כבעל צורה אל - חומרית ומוגבל, מתאר עצמי כזה... במצב זה, יהיה זה הולם לומר שאמונה מיושבת [של עצמי] כבעל צורה אל - חומרית ומוגבל מונחת ביסוד העניין.

זה שמתאר עצמי כבעל צורה אל - חומרית ובלתי מוגבל, מתאר עצמי כזה... במצב זה, יהיה זה הולם לומר שאמונה מיושבת [של עצמי] כבעל צורה אל - חומרית ובלתי - מוגבל מונחת ביסוד העניין.

בדרכים אלו, אננדה, מי שמתאר עצמי מתאר אותו.

(אי תיאורים של עצמי)

באילו דרכים, אננדה, מי שלא מתאר עצמי לא מתאר אותו? לאי תיאור עצמי כבעל צורה חומרית ומוגבל, לא מתארים אותו כך: "העצמי שלי בעל צורה חומרית ומוגבל. " או לאי תיאור עצמי כבעל צורה חומרית ובלתי מוגבל, לא מתארים אותו כך: "העצמי שלי בעל צורה חומרית ובלתי מוגבל. " או לאי תיאור עצמי כאל - חומרי ומוגבל, לא מתארים אותו כך: "העצמי שלי אל - חומרי ומוגבל. " או לאי תיאור עצמי כאל - חומרי ובלתי מוגבל, לא מתארים אותו כך: "העצמי שלי אל - חומרי ובלתי מוגבל. "

כך, אננדה, זה שאינו מתאר עצמי כבעל צורה חומרית ומוגבל, לא מתאר עצמי כזה [כקיים רק] בהווה וגם לא מתאר עצמי כזה [כקיים] אי שם בעתיד, והוא גם לא חושב: 'באשר למה שאינו כך, אני אשתנה למצב קיום כזה. ' במצב זה, יהיה זה הולם לומר שאמונה מיושבת [של עצמי] כבעל צורה חומרית ומוגבל אינה מונחת ביסוד העניין.

זה שאינו מתאר עצמי כבעל צורה חומרית ובלתי מוגבל, לא מתאר עצמי כזה [כקיים] אי שם בעתיד, והוא גם לא חושב: 'באשר למה שאינו כך, אני אשתנה למצב קיום כזה. ' במצב זה, יהיה זה הולם לומר שאמונה מיושבת [של עצמי] כבעל צורה חומרית ובלתי מוגבל אינה מונחת ביסוד העניין.

זה שאינו מתאר עצמי כבעל צורה אל - חומרית ומוגבל, לא מתאר עצמי כזה [כקיים] אי שם בעתיד, והוא גם לא חושב: 'באשר למה שאינו כך, אני אשתנה למצב קיום כזה. ' במצב זה, יהיה זה הולם לומר שאמונה מיושבת [של עצמי] כבעל צורה אל - חומרית ומוגבל אינה מונחת ביסוד העניין.

זה שאינו מתאר עצמי כבעל צורה אל - חומרית ובלתי מוגבל, לא מתאר עצמי כזה [כקיים] אי שם בעתיד, והוא גם לא חושב: 'באשר למה שאינו כך, אני אשתנה למצב קיום כזה. ' במצב זה, יהיה זה הולם לומר שאמונה מיושבת [של עצמי] כבעל צורה אל - חומרית ובלתי - מוגבל אינה מונחת ביסוד העניין.

בדרכים אלו, אננדה, מי שאינו מתאר עצמי לא מתאר אותו.

(אמונות בעצמי)

אננדה, באילו דרכים מי שמקבל את האמונה בעצמי, מקבל אותה? מי שמקבל את האמונה בעצמי או שמקבל הרגשה כעצמי, באמירת: "הרגשה היא העצמי שלי. " או שהוא מאמין: "הרגשה היא אינה העצמי שלי; העצמי שלי הוא חסר חוויה של הרגשה. " או שהוא מאמין: "הרגשה היא אינה העצמי שלי, אך העצמי שלי לא חסר חוויה של הרגשה. העצמי שלי מרגיש; כיוון שהעצמי שלי נתון לחוש הרגשה"

כך, אננדה, זה שאומר "הרגשה היא העצמי שלי. " צריך להישאל: "חבר, קיימים שלושה סוגים אלו של הרגשות - הרגשה נעימה, הרגשה לא - נעימה, והרגשה שאינה - נעימה - ואינה - לא - נעימה. מבין שלושה אלו, איזו אתה מקבל כעצמי? "

אננדה, ברגע בו מישהו חווה הרגשה נעימה הוא אינו חווה, באותו רגע, הרגשה לא נעימה או הרגשה שאינה - נעימה - ואינה - לא - נעימה; באותו רגע הוא חווה רק הרגשה נעימה. ברגע בו מישהו חווה הרגשה לא - נעימה הוא אינו חווה, באותו רגע, הרגשה נעימה או הרגשה שאינה - נעימה - ואינה - לא - נעימה; באותו רגע הוא חווה רק הרגשה לא - נעימה. ברגע בו מישהו חווה הרגשה שאינה - נעימה - ואינה - לא - נעימה, הוא אינו חווה, באותו רגע, הרגשה נעימה או הרגשה לא - נעימה; באותו רגע הוא חווה רק הרגשה שאינה - נעימה - ואינה - לא - נעימה.

אננדה, הרגשה נעימה הנה ארעית, מותנית, מופיעה בתלות, נתונה לחידלון, נעלמת, מתפוגגת, ומפסיקה. הרגשה לא - נעימה הנה ארעית, מותנית, מופיעה בתלות, נתונה לחידלון, נעלמת, מתפוגגת, ומפסיקה. הרגשה שאינה - נעימה - ואינה - לא - נעימה הנה ארעית, מותנית, מופיעה בתלות, נתונה לחידלון, נעלמת, מתפוגגת, ומפסיקה.

אם, בזמן שמישהו חווה הרגשה נעימה, הוא חושב: 'זה העצמי שלי. ' אז עם הפסקתה של ההרגשה הנעימה הזו הוא חושב: 'העצמי שלי נעלם. ' אם, כשהוא חווה הרגשה לא - נעימה, מישהו חושב: 'זה העצמי שלי. ' אז עם הפסקתה של ההרגשה הלא - נעימה הזו הוא חושב: 'העצמי שלי נעלם. ' אם, כשהוא חווה הרגשה שאינה - נעימה - ואינה - לא - נעימה, מישהו חושב: 'זה העצמי שלי. ' אז עם הפסקתה של ההרגשה שאינה - נעימה - ואינה - לא - נעימה הזו הוא חושב: 'העצמי שלי נעלם. '

כך זה שאומר: 'הרגשה היא העצמי שלי' מאמין בעצמי כדבר שאפילו כאן ועכשיו הוא ארעי, עירוב של הנאה וכאב, ונתון להופעה והיעלמות. לכן, אננדה, בשל כך אין זה מתקבל על הדעת להאמין ש'הרגשה היא העצמי שלי. '

אננדה, זה שאומר "הרגשה היא אינה העצמי שלי; העצמי שלי הוא חסר חוויה של הרגשה. " - יש לשאול אותו: "חבר, היכן שאין שום דבר שמורגש, האם הרעיון 'אני' מופיע שם? ".

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

לכן, אננדה, בשל כך אין זה מתקבל על הדעת להאמין ש'הרגשה היא אינה העצמי שלי; העצמי שלי הוא חסר חוויה של הרגשה. '

אננדה, זה שאומר "הרגשה היא אינה העצמי שלי; אך העצמי שלי לא חסר חוויה של הרגשה. העצמי שלי מרגיש; כיוון שהעצמי שלי נתון לחוות הרגשה. " - יש לשאול אותו: "חבר, אם הרגשה היתה נפסקת לחלוטין ללא שארית, אז, בהיעדרות מוחלטת של הרגשה, עם ההפסקה של הרגשה, האם [הרעיון של] 'אני כך' עולה שם? "

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

"לכן, אננדה, בשל כך אין זה מתקבל על הדעת להאמין ש'הרגשה היא אינה העצמי שלי; אך העצמי שלי לא חסר חוויה של הרגשה. העצמי שלי מרגיש; כיוון שהעצמי שלי נתון לחוות הרגשה. '

אננדה, כאשר נזיר לא מאמין שהרגשה היא עצמי, ולא מאמין שעצמי הוא חסר חוויה של הרגשה, ולא חושב ש'העצמי שלי מרגיש; כיוון שהעצמי שלי נתון לחוות הרגשה. ' - אז, כאשר הוא נטול אמונות מעין אלו, הוא לא נצמד לדבר בעולם. ללא היקשרות, הוא לא טרוד. כאשר הוא לא טרוד, הוא משיג ניבאנה בעצמו. הוא מבין: 'הלידה מוצתה, החיים הרוחניים הסתיימו, מה שהיה לעשות נעשה, אין עוד חזרה למצב התהוות זה. '

אננדה, אם מישהו יאמר על נזיר שתודעתו השתחררה בדרך זו, שהוא מאמין 'הטטהאגטה קיים אחרי המוות' - אין זה יהיה ראוי; או שהוא מאמין 'הטטהאגטה אינו קיים אחרי המוות' - אין זה יהיה ראוי; או שהוא מאמין 'הטטהאגטה גם קיים וגם לא קיים אחרי המוות' - אין זה יהיה ראוי; או שהוא מאמין 'הטטהאגטה לא קיים ולא אינו קיים אחרי המוות' - אין זה יהיה ראוי. מאיזו סיבה? מאחר ונזיר זה משוחרר בידיעה ישירה של דברים אלו: היקף הכינוי והיקף הדרך לכינוי, היקף השפה והיקף הדרך לשפה, היקף התיאור והיקף הדרך לתיאור, היקף החוכמה והיקף התחום לחוכמה, היקף המחזור וההיקף בו המחזור נע. לומר על נזיר שהוא משוחרר בידיעה ישירה של דברים אלו שהוא מחזיק בדיעה 'הוא אינו יודע ואינו רואה' - אין זה יהיה ראוי.

(שבע התחנות של ההכרה)

אננדה, קיימות שבע התחנות האלו של ההכרה ושני בסיסים, מהן השבע?

אננדה, ישנם יצורים ששונים בגוף ושונים בתפיסה, כמו יצורי אנוש, חלק מהישויות, וכמה יצורים מהעולמות התחתונים. זוהי התחנה הראשונה של ההכרה.

ישנם יצורים ששונים בגוף אך זהים בתפיסה, כמו הישויות של מסדר - הברהמה הנוצרים דרך [הג'האנה] הראשונה. זוהי התחנה השניה של ההכרה.

ישנם יצורים שזהים בגוף אך שונים בתפיסה, כמו הישיויות של הזוהר הזורם. זוהי התחנה השלישית של ההכרה.

ישנם יצורים שזהים בגוף וזהים בתפיסה, כמו הישויות של היופי הקורן. זוהי התחנה הרביעית של ההכרה.

ישנם יצורים אשר דרך התגברות מלאה על תפיסה של צורה חומרית, התפטרות של תפיסות רשמים, וחוסר - תשומת - לב לתפיסה של שונות, [מתרגלים] 'חלל הוא אינסופי, ' מגיעים לבסיס של אינסופיות החלל. זוהי התחנה החמישית של ההכרה.

ישנם יצורים אשר דרך התגברות מלאה על בסיס אינסופיות החלל, [מתרגלים] 'ההכרה אינסופית, ' מגיעים לבסיס של אינסופיות ההכרה. זוהי התחנה השישית של ההכרה.

ישנם יצורים אשר דרך התגברות מלאה על בסיס אינסופיות ההכרה, [מתרגלים] 'אין דבר, ' מגיעים לבסיס של האינות. זוהי התחנה השביעית של ההכרה.

הבסיס של היצורים חסרי התפיסה, ושני, הבסיס של לא - תפיסה - ולא - חוסר - תפיסה, אלו הם שני הספירות.

כך, אננדה, אם מבינים את התחנה הראשונה של ההכרה, של היצורים ששונים בגוף ושונים בתפיסה, ואם מבינים את המקור שלה, את הסיום שלה, את הסיפוק שבה, את חוסר הסיפוק שבה ואת המפלט ממנה, האם זה ראוי למישהו לחפש בה הנאה?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

אם מבינים את שאר תחנות ההכרה

אם מבינים את התחנה השנייה של ההכרה, של היצורים ששונים בגוף אך זהים בתפיסה, ואם מבינים את המקור שלה, את הסיום שלה, את הסיפוק שבה, את חוסר הסיפוק שבה ואת המפלט ממנה, האם זה ראוי למישהו לחפש בה הנאה?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

אם מבינים את התחנה השלישית של ההכרה, של היצורים שזהים בגוף אך שונים בתפיסה, ואם מבינים את המקור שלה, את הסיום שלה, את הסיפוק שבה, את חוסר הסיפוק שבה ואת המפלט ממנה, האם זה ראוי למישהו לחפש בה הנאה?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

אם מבינים את התחנה הרביעית של ההכרה, של היצורים שזהים בגוף וזהים בתפיסה, ואם מבינים את המקור שלה, את הסיום שלה, את הסיפוק שבה, את חוסר הסיפוק שבה ואת המפלט ממנה, האם זה ראוי למישהו לחפש בה הנאה?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

אם מבינים את התחנה החמישית של ההכרה, של היצורים אשר דרך התגברות מלאה על תפיסה של צורה חומרית, התפטרות של תפיסות רשמים, וחוסר - תשומת - לב לתפיסה של שונות, [מתרגלים] 'חלל הוא אינסופי, ' מגיעים לבסיס של אינסופיות החלל, ואם מבינים את המקור שלה, את הסיום שלה, את הסיפוק שבה, את חוסר הסיפוק שבה ואת המפלט ממנה, האם זה ראוי למישהו לחפש בה הנאה?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

אם מבינים את התחנה השישית של ההכרה, של היצורים אשר דרך התגברות מלאה על בסיס אינסופיות החלל, [מתרגלים] 'ההכרה אינסופית, ' מגיעים לבסיס של אינסופיות ההכרה, ואם מבינים את המקור שלה, את הסיום שלה, את הסיפוק שבה, את חוסר הסיפוק שבה ואת המפלט ממנה, האם זה ראוי למישהו לחפש בה הנאה?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

אם מבינים את התחנה השביעית של ההכרה, של היצורים אשר דרך התגברות מלאה על בסיס אינסופיות ההכרה, [מתרגלים] 'אין דבר, ' מגיעים לבסיס של האינות, ואם מבינים את המקור שלה, את הסיום שלה, את הסיפוק שבה, את חוסר הסיפוק שבה ואת המפלט ממנה, האם זה ראוי למישהו לחפש בה הנאה?

"כמובן שלא, אדון נכבד. "

אננדה, כאשר נזיר - הבין כפי שהם באמת המקור, הסיום, הסיפוק, חוסר הסיפוק והמפלט בנוגע לשבעת תחנות ההכרה האלו ושני הבסיסים - הוא משוחרר דרך אי - היקשרות, אז הוא מכונה נזיר המשוחרר דרך חוכמה.

(שמונה החרויות)

אננדה, קיימות שמונה חרויות אלו. מהן השמונה?

כאשר בעל צורה חומרית רואה צורות חומריות. זוהי החרות הראשונה.

כאשר מישהו אשר לא תופס צורות חומריות פנימית רואה צורות חומריות חיצונית. זוהי החרות השניה.

כאשר מישהו פטור מהרעיון של יופי. זוהי החרות השלישית.

דרך התגברות מלאה על תפיסות של צורה חומרית, הסיום של תפיסות רשמים, וחוסר - תשומת - לב לתפיסה של שונות, [מתרגלים] 'חלל הוא אינסופי, ' נכנסים ונשארים בבסיס של החלל האינסופי. זוהי החרות הרביעית.

לאחר התגברות מלאה על הבסיס של אינסופיות החלל, [מתרגלים] 'הכרה היא אינסופית, ' נכנסים ונשארים בבסיס של אינסופיות ההכרה. זוהי החרות החמישית.

לאחר התגברות מלאה על הבסיס של אינסופיות ההכרה, [מתרגלים] 'אין דבר, ' נכנסים ונשארים בבסיס של האינות. זוהי החרות השישית.

לאחר התגברות מלאה על הבסיס של האינות, נכנסים ונשארים בבסיס של לא תפיסה ולא חוסר - תפיסה. זוהי החרות השביעית.

לאחר התגברות מלאה על בסיס הלא תפיסה ולא חוסר - תפיסה, נכנסים ונשארים בהפסקת התפיסה וההרגשה. זוהי החרות השמינית.

אננדה, כאשר נזיר משיג את שמונה החרויות האלו בסדר לפנים, בסדר לאחור, ובשניהם בסדר לפנים ובסדר לאחור; כאשר הוא נכנס אליהם ויוצא מהם כל אימת שהוא רוצה, באיזו דרך שהוא רוצה, ולכל אורך זמן שהוא רוצה, וכאשר, דרך הרס הפגמים [i], הוא נכנס כאן ועכשיו ונשאר בשחרור התודעה חסר הפגמים, שחרור מתוך חוכמה, לאחר שהגשים זאת בעצמו בידיעה ישירה, אז הוא מכונה נזירים המשוחרר בשתי הדרכים. ואננדה, אין שחרור אחר בשתי דרכים שגבוה או נעלה מזה.

כך אמר הבודהה והמכובד אננדה היה מרוצה ושמח מדבריו.

[i] פגמים, זיהומים, שחיתויות (sav), באנגלית: taints, corruptions