פרשת "חַיֵּי שָׂרָה": שרה אמנו מספרתפרשת חיי שרה: שרה אמנו מספרת ויבאה יצחק האהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו. [1] שוב הואר האוהל: כל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו. [2]...לא ייאמן הוא מלמל לעצמו מה לא יאמן, מה זה, שאלה ברוך רבקה. יצחק הפנה אליה עיניים דמועות ולחש בהתרגשות: לא ייאמן, אמא כתבה. ההתרגשות נגעה גם ברבקה, היא התיישבה לידו וחבקה בחום את כתפיו. יצחק לא דחה אותה, להיפך הוא הרגיש מוגן יותר. יצחק החל לקרוא לאט. <> חיי שרה, זו הפרשה על שמי, פרשה מלאת אירועים, אבל, פרשה שאני כמעט לא מוזכרת בה! זה נאה? זה תקין? שבפרשת חיי שרה קולי, קולה של שרה לא יישמע? לא ייתכן. לכתוב, אני חייבת לתעד! רגע, נא להמתין, אני לכתוב? מה פתאום שאני אכתוב? מה אני סופרת? הרי כעת בקושי...