פרשת ויצא: יעקב נכד לסבא גדול הסבא אברהם צווה ללכת: ויאמר ה אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך [1]. והסבא הלך: וילך אברם כאשר דבר אליו ה [2]. גם הנכד יעקב נע: ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה [3]. האם התנועה עברה בירושה? נכון, הסב והנכד...מפתיע, כאדם פעיל, יוזם ואף בעל כוח פיזי ניכר: ויגש יעקב ויגל את האבן מעל פי הבאר וישק את צאן לבן אחי אמו [26]. ואל ייקל הדבר בעיניך, כי האבן שעל פי הבאר היא אבן גדולה שניתן להזיזה רק בכוח משותף של רועים אחדים: ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן מעל פי הבאר והשקינו הצאן [27]. גם בתחום שבינו לבינה מתגלה יעקב כבעל יוזמה ללא כל חשש. זו אינה דמות שכרוכה אחרי הסינר של האמא שלה: וישק יעקב לרחל וישא את קלו ויבך [28]. יעקב, מתאהב ברחל במבט ראשון. אבל, זו אהבה כנה שאינה חולפת ועוצמתה אינה...

פרשת ויגש: מענה רך ישיב חמה פרשת מקץ מסתיימת במתח רב. יוסף אינו מפסיק, הוא ממשיך לטרטר את אחיו. ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן ואת כסף שברו, ויעש כדבר יוסף אשר דבר. האחים מתחילים לנוע לארץ כנען. פקודת האח, הסמוי בשלב זה, יוסף, עוצרת אותם בטענה...יהודה משקף את האמירה הידועה: מענה רך ישיב חמה ודבר עצב יעלה אף. כמו שאומר רבינו בחיי: דבר ידוע כי הדבור יש לו כוח גדול הן לטוב הן להפכו, והוא עיקר הוית האדם... על האדם לגדל נפשו ולהרגיל טבעו ולשונו במענה רך, כי המענה הרך ישקיט ויניח כעס הכועס, והדברים המעציבים שהם בהפך מענה רך, הם יולידו הכעס והחמה. קבלת אחריות דיבור רך ושקט היש מתכון ראוי מזה למנהיג וגם לכל אדם???

שבעות בחג השבעות? זה נעים מאוד כאשר הבטחה שנאמרה לך אכן מתקיימת, אם לא כלשונה, אז לפחות ברובה. אי - קיום הבטחה מעורר אכזבה, וזה מביא אותנו, לא פעם, לתהות בעת שמיעת הבטחה אם לא צריך לבקש גם אמירה נוספת שיש בה התחייבות מפורשת לקיום ההבטחה. נראה לנו שלא...299. [6] זה נושא לדיון אחר. [7] שמא כח, י. [8] שמב ג, ט. [9] רות א, טז - יז. [10] רות ג, א - יג. [11] ולנעמי מודע לאישה, איש גבור חיל ממשפחת אלימלך, ושמו בעז (רות ב, א). [12] רות ג, יג. [13] רות: ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים (רות א, כב), גם בעז: רות ד, א - יא [14] רות ד, יז. [15] רות גם בעז, לא ציפו לגמול כלשהו בעת שהבטיחו בשבועה.

פרשת צו, ושבת זכור: לשכוח את הרע והמכאיב הכל כתוב, ממש כתוב [1]. צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העלה... כל הלילה עד הבקר. מה יעלה כל הלילה עד הבקר? ריח ניחח אזכרתה לה! מקור הריח הניחח הוא במטעמים העשויים מסלת, מכל הלבנה ומוכנים כמרבכת תפיני פתים,...למה אי אפשר לשכוח זאת? האם מישהו יוכל להעיד מה בעצם צריך לזכור? והרי נאמר מפורשות: ובנים לא יומתו על אבות איש בחטאו יומתו [11]. וחזור והדגש: בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה [12]. אז, למה לעשות שבת שנקראת שבת זכור? ולמה לזכור ולהזכיר שוב ושוב את האדום - האדום הזה שזרם בשושן הבירה ובכל פרס ומדי? ובאותה מידה, למה לחפש הסברים להווה של פרשיות קרבנות הזבח שנהגו אלפי שנים בעבר... יש יגידו כפירה, אחרים ילחשו חוצפה... מודה. אני מוכן להיות אשם בחוצפה גם בכפירה בתקווה שאולי זה יעורר גם...

אדם - אלוהים - אדם גם לתפילת יחיד צריכים שנים: / תמיד אחד שמתנועע / והשני שלא נע הוא האלוהים. / אבל כשאבי התפלל הוא עמד במקומו / זקוף ובלי נוע והכריח את האלוהים לנוע כמו סוף ולהתפלל אל אבי [1]. כשהינך פונה לאלוהים בתפילה עם המחזור ביד, בבית הכנסת בימים...לא אמוט. על אלוהים ישעי וכבודי צור עוזי מחסי באלוהים לכן, באה הדרישה או הציפייה: בטחו בו בכל עת [7]. וזו הדרך הראויה: ה צבאות, אשיר אדם בוטח בך [8]. אכן, דרישה מובנת ודרך ראויה. אבל הדרישה אינה פשוטה כלל. בחוסר הפשטות אין כוונת הכותב לפער העצום, שכמעט אינו ניתן לגישור, בין בורא הכל שישותו אין - סופית והוא קיים לנצח - נצחים לבין האדם: אנוש כחציר ימיו, כציץ השדה כן יציץ. כי רוח עברה ולא יכירנו עוד מקומו [9]. פער כזה מעורר ספק אם אפשרית בכלל תקשורת בין הנצח לארעי. אילו היה פער פעור זה רק בבחינת תיאור...

תודה - תודה לאלוהים גם לאדם תודה לאלוהים גם לאדם בפרשת השבוע, פרשת לך - לך [1] מונע אברם ללכת לארץ כנען על ידי צו ישיר שמלווה בברכות. אברם מציית ונע לכנען [2]. הדבר הראשון שאברם עושה לאחר הגיעו לאיזור שכם: ויבן שם מזבח לה הנראה אליו [3], פעילות שהוא...את השירה הזאת לה ויאמרו לאמר אשירה לה כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים שמות טו, א, ועד פסוק יט). [8] ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה רמה קרני בה רחב פי על אויבי כי שמחתי בישועתך שמא ב, א, ועד פסוק י). [9] מצויות דוגמאות רבות, למשל: אם על תודה יקריבנו והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן וסלת מרבכת חלת בלולת בשמן (ויקרא ז, יב), ה אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא עצות מרחוק אמונה אמן (ישעיהו כה, א), באלהים הללנו כל היום ושמך לעולם נודה סלה (תהלים מד, ט). [10] בראשית מז, כה....

פרשת שלח לך: הנתון הוא רק נקודת מוצא, לא יעד העולם קיים, תופעות מתרחשות בו, בעלי - חיים מתהלכים בו, רצים, משייטים במים ומעופפים וגם הצמחים צומחים על פניו. והאדם רואה בעיניו, מתרגש בליבו, ומגיב, הוא פועל בעולם. והנה נצטווינו לא לפעול, לא להגיב בהתאם למראה...אומרים: והאנשים אשר עלו עמו אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו: ויוציאו דבת הארץ אשר תרו אתה אל בני ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות: ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם [18]. העם מושפע מהעשרה: ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה [19]. יהושע וכלב מנסים להרגיע: הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד: אם חפץ בנו ה והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש [20]. =...

פרשת שמיני: זהירות, אש מזרה פרשת שמיני פותחת בויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל [1]. מה קורה ביום השמיני? ביום זה יוצאים אהרון ובניו מאוהל מועד לאחר שנצטוו על שבעת ימי המילואים: ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים עד יום מלאת ימי מלאיכם...אהרון ובניו, והם זוכים בייפוי - כוח לשרת את ה בקודש, לאחר שהם עברו תהליך של כפרה [3]. במלים אחרות, היום השמיני הוא בבחינת יום ציון סיום ההכשרה לשירות בקודש. יום ששמחה צריכה לציין אותו, יום בו ראוי לברך על המוגמר. והנה בעצם היום הזה, תוך כדי התרוממות רוח הקדושה, ברכות משה ואהרון, והופעת ה [4], פתאום, מהומה בלתי צפויה: ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש וישימו עליה קטרת ויקרבו לפני ה אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני ה ותאכל אותם וימתו לפני ה [5]. נורא. זו אחת הפרשיות הסתומות ביותר...

קדושת האדם - זהירות, כל אדם קדוש! זהירות מקדושים, כל בני האדם קדושים המה אני מודה, שנים רבות שרתי, מידי פעם, בקול עז: חבלי משיח הנה זה בא היום [1]. ובחולות סיני, בשהות הארוכה לאחר מלחמת יום כיפור, רקדתי יחד עם שליחי חבד, ורקעתי בנעלים המסומרות, לפי הקצב...ויקרא מצוטט ב: דוד אסף, זהירות, מדרגות עולות ויורדות, הארץ תרבות וספרות 15 / 01 / 10, עמ 2. [13] לא תמיד, אבל ברוב המקרים מדובר באיש שמחיל את חסותו המתישה והחונקת על נשים. [14] ראה הארה מספר 11. [15] בראשית ט, ו. [16] ויקרא יז, יא. [17] דברים לד, י. [18] הרב ברוך אשלג, באתר: http:/ / www.kab.co.il/heb/content/view/frame/16263?/heb/content/view/full/16263&main [19] במדבר יב, ג. [20] אבן עזרא (הפירוש הארוך), לשמות לב. [21] רדק לבראשית ט, ו. [22] ויקרא יט, ב. [23] שאול טשרניחובסקי, אני מאמין.

פרשת חיי שרה: שרה אמנו מספרת ויבאה יצחק האהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו. [1] שוב הואר האוהל: כל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו. [2]...[5] אז גם כעת המתנתי. ושם, על אבן החדשות, כתוב היה ממש כך: אם אדם / היה מושך אחריו חוט / לכל מקום שהוא הולך, / מה היה מסמן אחריו? / איזו דוגמה? / משם עד שם, קו דק / על פני האדמה / רישום רגיש ומדויק, / ותמיד נרגש. [6] כך קראתי בכיכר השוק, ושוב קראתי, יפה לא? השלמתי את הקניות, העבד הניח הכל על הגמל, חזרנו. בדרך אל האוהל שלי חשבתי לעצמי: אני שרה אשת אברהם, אם יצחק, מה אני מסמנת אחרי? ואז החלטתי לכתוב. וכתבתי. לא שוכחים לי את זה. לא שוכחים לי ששיקרתי, שכיחשתי: ותכחש שרה לאמר לא צחקתי, כי יראה. [7] אפילו...