זה נעים מאוד כאשר הבטחה שנאמרה לך אכן מתקיימת, אם לא כלשונה, אז לפחות ברובה. אי - קיום הבטחה מעורר אכזבה, וזה מביא אותנו, לא פעם, לתהות בעת שמיעת הבטחה אם לא צריך לבקש גם אמירה נוספת שיש בה התחייבות מפורשת לקיום ההבטחה. נראה לנו שלא נגזים אם נאמר שמילוי הבטחות הוא אחד מהיסודות החשובים בביסוס יחסים טובים בין בני אדם..

אבל מה עניין קיום הבטחות לחַג הַשָּׁבֻעוֹת?

הרי שמו של חַג הַשָּׁבֻעוֹת בא לו מהתורה: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ" [1]. כלומר, השם שָׁבֻעוֹת מקורו בשבעת השבועות של ספירת העומר, שאנו סופרים מחג הפסח ועד ו' בסיוון, הוא היום החמישים.

אבל יש הסבורים כי שמו של החג אינו חַג הַשָּׁבֻעוֹת בלבד [מלשון שבע ושבוע] כי אם גם חַג הַשְּׁבֻעוֹת [מלשון שבועה: הבטחה שיש בה התחייבות קדושה שהדברים הנאמרים הם אמת לאמיתה] [2].

אלה הסבורים כך מציינים שתי שְׁבוּעוֹת הקשורות לְחַג הַשָּׁבֻעוֹת [=מועד מתן תורה].

א. "וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" [3]: כך מתחייבים בני ישראל בעת קבלת התורה למרגלות הר סיני.

ב. "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה' לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" [4]. בעלי גישה זו רואים בפסוק זה התחייבות מפורשת של האלוהים לעם ישראל שרק הוא הינו העם הנבחר מכל העמים [5].

איני יודע באיזו מידה אכן ממומשות שתי ההבטחות - השבועתיות האלה [6], אבל בהקשר לחג השבועות, במגילת רות מתוארות שתי שְׁבוּעוֹת אחרות, שאכן ממומשות ושכר מימושן היה מכובד ביותר.

להבהרת הנושא נקדים דיון קצר לזיהוי הבטחה - שבועתית במקרא. לדעתנו, אחד האפיונים הבסיסיים להבטחה - שבועתית הוא באזכור שם ה' בהקשר להבטחה המבוטאת. למשל: "וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּה' לֵאמֹר חַי ה' אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן בַּדָּבָר הַזֶּה" [7], "כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאַבְנֵר וְכֹה יֹסִיף לוֹ כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לְדָוִד כִּי כֵן אֶעֱשֶׂה לּוֹ" [8].

גם במגילת רות, בה קוראים בהנאה, בחג השבועות, מתוארות שתי הבטחות - שבועתיות כאלה.

ההבטחה השבועתית האחת מבוטאת מפי רות, כך היא מבהירה את עמדתה החד - משמעית - היא לא תיטוש את נעמי לנפשה: "וַתֹּאמֶר רוּת אַל תִּפְגְּעִי בִי לְעָזְבֵךְ לָשׁוּב מֵאַחֲרָיִךְ כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ וּבַאֲשֶׁר תָּלִינִי אָלִין עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹהַיִךְ אֱלֹהָי: בַּאֲשֶׁר תָּמוּתִי אָמוּת וְשָׁם אֶקָּבֵר כֹּה יַעֲשֶׂה ה' לִי וְכֹה יֹסִיף כִּי הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינִי וּבֵינֵךְ" [9].

ההבטחה - השבועתית השנייה מבוטאת, בלילה הרומנטי, שמתנהל ביוזמת רות על - פי הדרכת נעמי [10] - מפי בעז [11] המבטיח לרות שהוא יישא אותה לאישה אם הגואל הראשון לא יגאל אותה: "לִינִי הַלַּיְלָה וְהָיָה בַבֹּקֶר אִם יִגְאָלֵךְ טוֹב יִגְאָל, וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ וּגְאַלְתִּיךְ אָנֹכִי חַי ה', שִׁכְבִי עַד הַבֹּקֶר" [12].

אכן, רות גם בעז מצהירים הבטחות - שבועתיות, שניהם מקיימים את אשר הבטיחו [13].

שתי הבטחות - שבועתיות אלה משקפות חסד ששרוי במגילת רות.

מי יודע? אולי החסד שמשתקף בהבטחות - השבועתיות של רות ובעז, היה אחד המניעים המרכזיים בזכייה בגמול המתואר - הבן הנולד לרות ולבעז "שְׁמוֹ עוֹבֵד הוּא אֲבִי יִשַׁי אֲבִי דָוִד" [14].

אכן, אין שום ערובה לכך שקיום של הבטחה או שבועה כלשהי יביא שכר כל - כך מיוחס כמו להיות הגזע ממנו ינבוט בית מלוכה.

אבל, חסד וקיום הבטחה הם אבני יסוד בחיי בני אדם, כאמור לעיל, גם ללא ציפייה לגמול מלכותי או כל גמול אחר [15].

נראה לנו, שבאופן זה, גם בחג השבועות נחוש תקווה גם שמחה.

האם זה מוגזם לצפות זאת גם ממנהיגי הדור?

<><><>

הבהרות ומראה מקום

[1] שמות לד, ט - י.

[2] "התחייבות קדושה שדבריו שהוא אומר עתה הם אמת", כנעני, י, אוצר הלשון העברית כרך 17, גבעתיים תשמ"ז, עמ' 5635.

[3] שמות כד, ז.

[4] דברים יד, ב.

[5] עפ"י לאו, י"מ, יהדות הלכה למעשה, גבעתיים - רמת - גן 1978, עמ' 299.

[6] זה נושא לדיון אחר.

[7] שמ"א כח, י.

[8] שמ"ב ג, ט.

[9] רות א, טז - יז.

[10] רות ג, א - יג.

[11] "וּלְנָעֳמִי מוֹדַע לְאִישָׁהּ, אִישׁ גִּבּוֹר חַיִל מִמִּשְׁפַּחַת אֱלִימֶלֶךְ, וּשְׁמוֹ בֹּעַז" (רות ב, א).

[12] רות ג, יג.

[13] רות: "וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים" (רות א, כב), גם בעז: רות ד, א - יא

[14] רות ד, יז.

[15] רות גם בעז, לא ציפו לגמול כלשהו בעת שהבטיחו בשבועה.