פרשת וישלח: יעקב נאבק בעצמו בעצמי יעקב לא עצם עין באותו לילה. מסופר שוילן שם בלילה ההוא, אבל הפעילות הרבה שיעקב הנחה, לקראת המפגש המאיים עם עשיו, לא הותירה לו שעות שינה רבות: יעקב בוחר עדרים - עדרים של עזים, תיישים, רחלים, אילים, גמלים, פרות, פרים, אתונות...אחר שחשכה, כי הצרה נמשלת ללילה וחשכה לפיכך בא אליו בלילה ונאבק עמו עד עלות השחר, רמז לו שיהיה לו רוח והצלה שהוא כאור אחר חשכה. המפגש הוא מפגש של מאבק: ויאבק איש עמו עד עלות השחר. בדרך - כלל, מאבק מסתיים בהכרעה. אבל במדרש אין סבורים שהמאבק זה הסתיים כך: אמר ר ברכיה: אין אנו יודעים מי נצח אם מלאך אם יעקב. ומן מה דכתיב ויאבק איש עמו, הוי מי נתמלא אבק. אחרים רואים במילה ויאבק שיבוש, האות ח הוחלפה באות א. עד כאן תפיסה כוללת אחת. נעבור להבנה אחרת. נחזור לשאלה ששאלנו לעיל: משונה, כל המחנה, כל העובדים,...

אחריות אישית - ממזמור תהלים לגן עדן אחריות אישית ממזמור תהלים לגן עדן בשמחה נפתח את העיון המחודש במקרא [1]. אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב [2]. בשמחה אמרנו, אכן, אשרי הוא ביטוי של שמחה... באשרי יש משום הבעת שמחה...אלא מוזמנים ללמוד לקח [13]. אבל, איננו יותר ברחם, גם לא בילדות הקדומה אז אני מקווה שאכן יימצא בנו גם בך הכוח הכישור, היכולת והרצון לדחות את השלילי ולמלא באהבה את ההנחיה אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב [14]. כך נתברך ונזכה במצב של: והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח [15]. אמן, כן יהי רצון! הארות ומראה מקום [1] לאחר שלוש שנים של עיון בפרשות השבוע הגיעה תחושה של צורך באתנחתא. אבל העיון ימשך, אלא שפרשת השבוע תעמוד ברקע....

בשלח, מים, תלונות ושירה גדולה מים, הרבה מים יש בפרשת השבוע, פרשת בשלח. גם תלונות יש, ושירה אחת גדולה, מאוד גדולה. פרעה מתחרט שאישר לבני ישראל לצאת. הוא רודף אחריהם ומשיג אותם חנים על הים. העם נכנס לחרדה, משה מעודד אותם, ומבטיח להם ישועה מיוחדת שהיא חד...נשתה. אמנם, יש פרשנים שמבקרים את דברי העם ורואים בהם שלילה בלבד, אבל האם זה לא מובן? נראה לי, שדווקא משה מבין את העם ואינו מבקר אותו, להיפך: ויצעק אל ה. מעניין, פרשנים רבים כלל לא מתייחסים לצעקתו של משה, הבודדים רואים בכך תפילה. בכל אופן, גם בתשובת ה אין כל ביקורת לא על פניית העם גם לא על צעקת משה. משה מקבל הנחיה להשליך ענף עץ למים והמים ימתקו, כך עושה משה. יתר על - כן, הכתוב מספר שבהמשך הדרך נמצאו מים רבים: ויבאו אילמה ושם שתים עשרה עינת מים ושבעים תמרים ויחנו שם על המים. חודש ימים ומחצה חולפים...

פרשת ואלה שמות: יוכבד בת לוי אומרת / מוטי לקסמן, תשעא כתוב: ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם [1]. אבל כתוב גם: אל האשה אמר... ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך [2]. לגבי אישך תשוקתך, אני מעדיפה לא לדבר, כך בפרהסיה, מטעמי צנעת...שמוכנות לומר לא, הרף! ואנוכי, יוכבד בת לוי, מודה לאלוהים שזכיתי לחיות ולפעול בעת ההיא. <> הבהרות ומראה מקום [1] בראשית א, כז. [2] בראשית ג, טז. [3] בבלי, חגיגה יג, א. [4] שמות א, יג - יד. [5] ויאמר מלך מצרים למילדת העברית אשר שם האחת שפרה ושם השנית פועה. ויאמר: בילדכן את העבריות וראיתן על האבנים אם בן הוא והמתן אתו ואם בת היא וחיה (שמות א, טו - טז). [6] כתר יונתן לשמות א, טו. [7] אכן, שאלה הגיונית. [8] כתר יונתן לשמות א, טו. [9] הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם...

מי ישחרר אותך מעבדות? הצעירים סביב שולחן ליל הסדר משלימים את שירת ארבע הקושיות וכל המסובים פותחים בשירה אדירה: עבדים היינו, היינו, / עתה בני חורין, בני חורין / עבדים היינו, / עתה, עתה בני חורין, בני חורין [1]. ויש אסמכתא ברורה: עבדים היינו לפרעה במצרים...את צעדיו מגיע למלוא חירותו כאשר הוא מממש אותה ללא כל התחשבות בשום גורם. כלומר, האמירה אף אחד לא יגיד לי מה לעשות, אני עושה רק מה שמתחשק לי, מבטאת באופן צרוף את חירותו של האדם. האמנם? אומר האהוב לנערתו: כל מה שאני רוצה לעשות אני רוצה לעשות איתך אבל, עם האמירה הזו עולה בו מיד הרהור נוסף: ברגע שאני איתך איני יכול לעשות כל מה שאני רוצה כי גם לנערה רצונות, וסביר מאוד להניח שיהיו עתים בהם רצונותיהם לא יהיו זהים. אבל, לא רק בין עלם לנערה. גם רובינזון קרוזו, עוד לפני שששת הופיע, לא יכול היה לעשות כל מה...

נשים - ברוך שלא עשני אישה שוטרי מרחב דוד עיכבו הבוקר (18 / 11 / 09) לחקירה את נופרת פרנקל... שבמהלך תפילת ראש חודש ברחבת האתר התעטפה בטלית ואחזה בספר תורה ברחבה העליונה שבאתר [1]. ברוך אתה ה אלהינו מלך העולם, שלא עשני אשה אומר - קורא, ואולי בכנות גם...את הכסף, את נעלי הזמש האופנתיות - אז הוא חש שאין כלום, רק עפר. כל גבר נבהל מכך שבסוף הוא יסתכם בכלום, לא משנה כמה הישגים היו לו. יתכן שיהיה העשיר ביותר, בעל השליטה החזק והמצליח ביותר, המוכשר ביותר והמוערץ ביותר - בתוך תוכו הוא מפחד שהכל ייעלם ולא יישאר ממנו כלום, והוא יהפוך לאפס, לאין [5]. במלים אחרות, האיש חש שהוא חסר, האם לפי תפיסה זו האישה היא מלאה? לאשה אין תחושות כאלה. אין לה פחד או חשד לגבי האפסות שלה. זה לא קיים. משום שחווה לא נוצרה מעפר, היא נוצרה מאדם. אז כמו שגבר מפחד ממצב שבו הוא יהיה...

פרשת בא: מנהיג בשעת מבחן העת מגיעה, הזמן מתדפק על השער. עם בני ישראל עומד בפני המעבר המשמעותי ביותר, היציאה ממצרים, מעבדות לחירות. איך ראוי שמנהיג יתנהג בשעה כזו? לקראת השינוי המשמעותי הזה: וילכו ויעשו, בני ישראל: כאשר צוה ה את - משה ואהרן, כן עשו. כן...לקראת היציאה ממצרים. ראשית הוא מנחה אותם להעביר את תוכן האמירות אל כל עדת ישראל. ה מעביר למשה ולאהרון, מספר מסרים: המועד, הלכות קרבן הפסח עם הנחיות חברתיות - ערכיות כולל גם הכוונה לסמן את מזוזות הבית והמשקוף בדם, וצו לאכילת מצות ומרורים. דבר ה נחתם בתיאור נרחב של שני נושאים: א. מכת בכורות וסימן לבני ישראל להצלה ב. הלכות חג הפסח כולל חמץ ומצה. לאחר שהושלמו דברי ה, פונה משה המנהיג אל העם כדי להעביר את דברי ה אליו: ויקרא משה לכל זקני ישראל. את דבריו פותח משה בזבח הפסח: ויאמר אלהם משכו וקחו לכם צאן...

פרה אדומה - פרשת חוקת: באמת אין פרה אדומה? מה עדיף לך, לחיות בעולם בו הכל בהיר, מבואר ומובן או בעולם בו יש תופעות או התנהגויות שלא מובן מה הוא מקורן או מה טיבן? מצד אחד, העולם מלא, יש בו כל אשר נברא וכל אשר הולך ומתהווה גם מתחדש, בטבע, במדע, בחברה, בתרבות...החשוב הוא שאותו משהו כמו פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום, יהיה תמים, זך וטהור. כלומר הפרה אדמה של המתחרט, של הרוצה לתקן צריכה להיות כזו שאין בה כל רבב של חשבון של כדאיות או רק הצגה חיצונית, כאילו. זה לא קל. אבל יש לך דרך אחרת? יעילה יותר? ופרת משה רבנו הקטנה, זו האדומה עם הנקודות השחורות, התעופפה מעלה, נחתה על תנוך אוזני, חייכה בספקנות ושאלה: אתה בטוח? אתה משוכנע? כן, השבתי. ואת לא?, שאלתי. אני קצת ספקנית. במה? שאלתי. תראה, זמזמה חיפושית פרת משה רבנו האדומה, אני פוחדת מיותר מידי מיוחדות. פרה אדומה...

אדם, עץ, אדם בטו בשבט גם אויפן וועג שטייט א בוים שטייט ער איינגעבויגן, / אלע פויגלען פון דעם בוים זיינען זיך צעפלויגן דריי קיין מזרח דריי קיין מערב און די רעשט קיין דרום, און דער בוים געלאזט אליין, הפקר פארן שטורעם... [1]. לא הרבה שירי ערש אני זוכר מילדותי...נשמתי שלי לא מהעץ ההוא ולא מאף עץ אחר. אבי היקר, שלא זכה לראותני גדל ואמי, שבציפורניה מהעולם גרדה חיים לי נשמה הם נטעו בי, כבוד לאדם, גם לעץ. איני יכול, גם איני רוצה לפסוק אם יש עץ שהוא אם כל הנשמות, ואם אדם הוא כמו עץ, ואם אי בזה צומח עץ האהבה. ולמרות שיש המחבקים עצים, אני לא ראיתי עץ מחזיר חיבוק. גם לא עץ כואב או עץ אוהב. האם זה מקוצר הראות שלי? אולי, אבל גם בעץ מחייך לא נתקלתי בחיוך מעץ לא זכיתי. לכן, אני מעיז לומר, שיוך רגשות אדם לעץ אינו מעניק לו ערך מיוחד. אבל, בטו בשבט, גם בשאר ימי החול,...

פרשת מקץ - יוסף ופרעה , תשעא יוסף יושב בנחת על גזוזטרת ארמונו בלבוש בגדי שש. טבעת פרעה על אצבעו ורבד הזהב על צוארו. העבדים אינם מפסיקים מלהניע את המניפות הגדולות לפיזור החום, גם את הזבובים. זו השנה השנייה בתוך שבע שני רעב. בכל המזרח מסתמן מחסור בתבואה...רשרוש מטבעות עשרים הכסף, המסע אל הבלתי ידוע, השנתיים בכלא. החזיון כהה, שחור. רגשות עזים נאבקים בו, הם סותרים אלה את אלה. נקמה? חמלה? ריחוק? להחזיר להם כגמולם? למחול? בשלב זה הסער בליבו הגועש גובר. יוסף יורד אט - אט, כיאה לאיש שלטון מכובד, אל המשלחות, עבדים סובבים אותו מכל עבר למלא כל בקשה שלו. הוא מפסיק לחשוב, הוא פועל כקפיץ דרוך: וירא יוסף את אחיו, ויכרם ויתנכר אליהם, וידבר אתם קשות. הזיכרונות הקשים אינם מרפים ממנו ומניעים אותו לפעול: ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות...