מילא טעית, אבל למה להיות עצוב?!מילא טעית, אבל למה להיות עצוב?! זה שטעית זה עדיין לא מצדיק את זה שאתה עצוב ולא שמח! אף אחד אינו טועה בכוונה. וכמובן שכדאי מאוד להימנע מטעויות עד כמה שאפשר. אבל אם כבר טעית פעם אחת, מדוע תטעה שוב פעם ותיפול לעצבות וייאוש. לא מספיק שטעית פעם אחת, עכשיו תטעה פעם נוספת ותיפול משמחה? מהי בעצם טעות? טעות היא פעולה שעשית שהרחיקה אותך מהתכלית ומהרצון שלך. זא יש לך רצון כלשהו ועשית משהו שהרחיק אותך ממנו שזו כמובן טעות. ומהו כמובן הרצון הפנימי ביותר של כל בני האדם, זהו כמובן הרצון באושר שמחה וכולי. וטעות היא כל פעולה שמרחיקה אותך מהתכלית של הרצונות שלך. אז תחשוב לרגע אחד בהיגיון, אז מה אם ... לא מספיק שפעם אחת טעית והתרחקת מהתכלית, האם זה הגיוני להתעצב על הטעות שעשית?! אדרבה, נסה לחזק את עצמך ולשמח את עצמך כדי שתוכל בישוב הדעת לא לחזור על הטעות וכולי. גם לטעות צריך לדעת. דהיינו שעל האדם לדעת ... כי להיות עצוב זה נוגד את התכלית של העצבות עצמה. זא אתה עצוב כי התרחקת מהתכלית, אז אדרבה תהיה שמח ותתקרב לתכלית ולשמחת חיים. עצבות היא שטות כמובן, כי באמת האדם פועל נגד השכל. הוא עצוב כי הוא טעה והוא עושה טעות ... וראוי לילך עם מה שנאמר... לבקש ולחפש למצא בעצמו איזה זכות ואיזה נקדה טובה. ובזה המעט טוב שמוצא בעצמו, ישמח ויחזק עצמו, ואל יניח את מקומו, אף אם נפל למה שנפל, רחמנא לצלן, אף על פי כן יחזק עצמו ... בעצמו עדין... עד היכן אתה צריך להתחזק ולבלי ליאש עצמך, חס ושלום, אף אם יהיה מה שיהיה. והעקר להיות בשמחה תמיד וישמח עצמו בכל מה שיוכל, ואפלו על ידי מלי דשטותא [דברי שטות], לעשות עצמו כשוטה ולעשות עניני שטות וצחוק או קפיצות ורקודים, כדי לבוא לשמחה, שהוא דבר גדול מאד: