פרפרי היצירה... חדש. אצל ילדים כל רגע בחיים הוא גילוי, לימוד והפתעה, וההתייחסות אליו אותנטית. כשלילד כואב הוא בוכה עם כל הלב, בלי לחשוב איך זה יראה ומה יחשבו עליו. כשהוא שמח, הוא רוקע ברגליים וקופץ משמחה, ושהוא רוצה לבטא את עצמו הוא מצייר על הקירות או על כל מה שנמצא סביבו, מציג, משחק. היצירה הספונטנית שלו נובעת מתוך ביטוי חופשי וראשוני של הרגשות. לא מעניין אותו אם בית נראה באמת כמו אצלו בציור, כך הוא הרגיש, וזה מה שהוא צייר, ומהמעין הרגשי הזה נבעו היצירות מלאות השמחה, התמימות והיופי. עם הזמן, נכנסנו פנימה לעולם המבוגרים. למדנו שיש כללים בציור, והפסקנו לצייר בית או כל דבר אחר. למדנו ... והאמת הפנימית. אני יודעת לפחות על מישהי אחת שסיימה אצלי את הסדנה ונרשמה ללימוד משפטים, כי זה היה חלום חייה. אני גורסת שאנחנו עלולים לאבד את הצבע, השמחה והחיות, אם אנחנו פונים לכיוונים שאינם פוגשים את חלומות האמיתיים שלנו, וממשיכים להיות שם יום אחרי יום, מבלי לחוות ... שעוסקים במקצועות שהם בהגדרתם אומנותיים. אדריכלים רבים שבחרו במקצוע מתוך חדוות היצירה איבדו אותה במהלך הדרך והחלו לייצר מתוך הרגל והמשכיות, כותבים איבדו את השמחה וההתחדשות ועברו לכתוב באופן טכני וחסר חיות. תקופות של בצורת, איבוד מוזות, פרפקציוניזם, חוסר יכולת להרויח ולהתפרנס ... התהליך נזכרתי שלהנאה אין גיל. השלב היצירתי הבא שדרך האמן הביא לחיי היה עולם הציור שנחסם בגיל מאד צעיר. החזרה אליו היתה זרימה נטולת שיפוטיות ומלאת אושר ושמחה ראשוניים. המוני דפים ובדים שנזרקו לפח לאחר שמילאו את ייעודם - ביטוי ספונטני של יצירתיות והנאה. אלה נכחו בציור, ומילאו ...