... משנה כמה ברקים רעמים וסופות יעברו עליה, היא תמשיך לצמוח, בגלל שזרעו אותה בצורה טובה באדמה פורייה. לעומת זאת ככל שיש לאדם יותר
עצבות ופחות שמחה, כך הוא דומה לחיטה שזרעו אותה בצורה לא טובה באדמה שאינה ראויה לזריעה, שאז במקרה כזה החיטה פשוט נרקבת באדמה, כי אין מה שיגרום לה לצמוח. השמחה היא זו שאחראית על הצמיחה האישית של האדם והיא נקודת האחיזה שלו עם המציאות האמיתית ועם התודעה של עצמו. כי כאשר האדם
בעצבות, הוא בורח מעצמו וכאשר הוא בשמחה הוא מחובר לפנימיות של עצמו חזק ועל ידי החיבור הזה הוא מצמיח כל מיני פעולות חיוביות. ככל שאדם יותר שמח, כך קל לו יותר לשבת בישוב הדעת עם עצמו, להעביר ביקורת בונה על עצמו ולמצוא פתרונות לכל דבר שמטריד אותו בחיים. לעומת זאת אדם
בעצבות ללא מצב רוח טוב, קשה לו לרכז את המחשבה שלו בלמצוא פתרונות. חוסר השמחה לא רק שהוא נזק עבור האדם בהווה כי הרי הוא אינו שמח, חוסר השמחה גם חוסם לאדם את ... יום לחשבון נפש, כי בלי חשבון נפש הרי האדם לא באמת מודע לעצמו, יחד עם זאת חשוב מאוד להיות בשמחה ולא לעשות חשבון נפש שמכניס אותך
לעצבות אלא לעשות חשבון נפש רק מתוך שמחה בלבד. שזה הרי ההבדל שבין ביקורת הורסת שבאה
מעצבות וכעס לבין ביקורת בונה שבאה משמחה ואהבה עצמית. לכן אם ברצונך לפתור בעיה, זה קריטי שתמיד תישאר רגוע, זה קריטי לצורך מציאת הפתרון לבעיה עצמה. ככל שתהיה ... על עצמו ולעשות חשבון נפש כשהאדם כל היום בשמחה אזי בנקל לו ליחד לו שעה ביום לשבר את לבו (לעשות חשבון נפש אמיתי)... אבל כשיש לו
עצבות חס ושלום, קשה לו... ועין במקום אחר כמה האדם צריך להתחזק להיות שמח תמיד... ושצריכין להכריח עצמו בכל כחותיו לזכות לשמחה. מי שיש לו שמחה הוא צומח - ומי שיש לו
עצבות הוא נרקב במקום לצמוח
עצבות הוא מדה רעה מאד! ומה שהאדם אינו (מתקרב לטוב)... הוא מחמת
עצבות ועצלות... כמו למשל, כשמניחין חטה בארץ טובה, אזי הוא גדל וצומח יפה, ואינו מזיק לו שום רוח ולא זיקים (ברקים) ורעמים, וזה מחמת שיש כוח הצומח וכח הגודל, ... משום ענין שבעולם. אבל כשיש חיסרון (בשמחה)... אזי אין לו כוח הגודל וכח הצומח, ואזי הוא נרקב ממש, כמו החטה הנל, ועל כן יש לו
עצבות ועצלות וכבדות, והוא נרקב ממש מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ולהתגבר להרחיק
העצבות והמרה שחרה בכל כחו. וכל החולאת (המחלות) הבאין על האדם, כלם באין רק מקלקול השמחה... וגם חכמי הרופאים האריכו בזה, שכל החולאת (כל המחלות באות) על ידי מרה שחרה
ועצבות, והשמחה הוא רפואה גדולה. והכלל, שצריך להתגבר מאד בכל הכחות, להיות אך שמח תמיד, כי טבע האדם למשך עצמו למרה שחרה
ועצבות מחמת פגעי ומקרי הזמן, וכל אדם מלא יסורים, על כן צריך להכריח את עצמו בכח גדול להיות בשמחה תמיד ולשמח את עצמו בכל אשר יוכל, ואפלו במלי דשטותא (בדברי ... שעה ביום לשבר לבו (לעשות חשבון נפש)... כמובא אצלנו, אבל כל היום כלו צריך להיות בשמחה. כי מלב נשבר בקל יכולין לבוא למרה שחרה
(לעצבות), יותר מאשר יכולין לכשל על ידי שמחה, לבוא לאיזה הוללות. כי זה קרוב יותר לבוא מלב נשבר למרה שחרה. על כן צריך שיהיה בשמחה תמיד, רק בשעה מיחדת יהיה לו ...