... בה בתשומת לב. באותו אחהצ היא ואיציק נפרדו. הדבר נפל עליה בהפתעה מוחלטת. הוא אמר לה שהם צריכים לדבר, ואז אמר שהוא כבר לא מרגיש כלפיה
כלום, שהוא מרגיש ריחוק ושהיחסים שלהם שקועים בשגרה, שהוא רוצה לסיים את הקשר. דפנה הייתה המומה מכדי להגיב. ריחוק? שגרה?
כלום? אחרי שנתיים של חברות ומגורים משותפים, זה כל מה שיש לו לומר? היא לא ידעה מה לומר לו, ואיך, היא לא ידעה מה היא יכולה לעשות. היא לא ... את חולצתה ובדק את מקום הדקירה. אין פה שום דבר יוצא דופן, קבע. נראה שנדקרת ממשהו בעל קצה חד, כמו מחט, אבל זה כבר הגליד ואין פה כמעט
כלום, לא תישאר לך אפילו צלקת. דפנה הסתכלה עליו בהלם. אבל, גמגמה, אבל המקום לא הגליד, החור רק העמיק, אתה לא רואה? הרופא הסתכל בה בחשדנות, תוהה בלבו אם היא מנסה ללעוג לו או שמא השתבשה עליה דעתה. הוא לא אמר דבר ורכן שנית כדי להתבונן במקום. אין פה
כלום, חזר ואמר. אין צורך אפילו במשחה כדי למרוח על המקום, זה כבר הבריא כמעט לחלוטין. אפשר לעזור לך בעוד משהו? דפנה לא ידעה מה לומר לו והוא ... אולם הייתה זו אכן מנהרה. דפנה נחרדה! היא התקשרה לגלי וביקשה ממנה לבוא בדחיפות. גלי הגיעה וכשהראתה לה דפנה את החור, לא ראתה דבר. אין שם
כלום, מה את רוצה, רק צלקת קטנטנה, כאילו נדקרת או משהו כזה, אמרה גלי. יש לי שם חור! חור בבטן! את לא רואה
כלום? איך זה יכול להיות?! דפנה הייתה נסערה מאוד, להפתעתה הרבה של גלי, שמעולם לא ראתה כך את חברתה. גלי ניסתה להרגיעה ושאלה מה קורה. דפנה ... האצבעות לא יהיו לה יותר. רק עוד כמה ימים גלי חברתה התקשרה מספר פעמים והשאירה הודעות מודאגות במזכירה האלקטרונית, אולם לדפנה לא היה אכפת.
כלום לא היה חשוב יותר פרט לריקנות הזאת שמציפה אותה, הריקנות שלה, מהותה. עיניה נעלמו וכך גם כפות רגליה וכפות ידיה. נותר רק חצי ממצחה. היא ...