... - בין
ייאוש ותקווה בתקופה האחרונה אני מרגיש שאין לי עוד לאן להתקדם בדרך הרוחנית, וחש
יאוש מהאפשרות להתעורר. מה קורה לי? הנה החוויה האישית שלי, מהתקופה שלפני ההתעוררות: בהדרגה, הפך ... כי נגמרה הדרך, אבל יכול גם להיות שיש עוד דרך, ושמסיבותיך אינך הולך בה עד תומה. בכל מקרה, אני מחזק את ידיך, ומקווה שתמצא את התבונה והכוח לקחת את
הייאוש בפרופורציות ולהיות טוטאלי וכן. האם הגעה לנקודת
הייאוש היתה שלב הכרחי בדרך להתעוררות? התשובה שעולה בי נוכח שאלה כזו היא כן ולא כזה... התשובה היא כן, כי אם היית מתבונן בי מבחוץ, היית רואה בחור שאינו מבין, ואז מנסה להבין מהי הארה, ואז
מתייאש, ואז מבין. אבל התשובה היותר אמיתית היא לא, כי המראה הנשקף מבפנים (כלומר, האמת) הוא שאינני אותו בחור שלא הבין, התנסה,
התייאש והבין. אני הוא אותו חופש שהיה תמיד - גם כשמחשבות חוסר ההבנה השתוללו, גם כשהניסיון להבין התגבר, גם
כשהייאוש שלט בכל. אני כלל לא ננגעתי, לי לא קרה מעולם דבר. התהליך הרוחני היה רק טריפ. אז אם להיות נאמן ... מן הסתם תרצה להכריע בין הכן והלא. להוציא מהם תשובה שתתרום להבנה האמיתית שלך. ואולי תחליט להותיר אותם כך, פרדוקסאליים, לא מתיישבים, לא מספקים, אולי
מייאשים, ואז אולי גם לך יישרף הפיוז, ואז אולי גם תשובתך תהיה כן ולא, או בעצם לא תהיה לך תשובה, אבל גם ... דרכם ולהשאר איתנה. אין לי אמון אמיתי באור. יש לי תקווה, יש לי רצון. אך בזמן אמת אני רואה שוב ושוב עד כמה אני חסרת אמון וכמה אני חסרת אונים ואז
היאוש מגיע וחושך ובלבול מציפים אותי. אני פשוט מסרבת לחיות באופן הזה! האמת אמנם נאמרת מחוץ לך (מפיהם ...