... עם מחמאות כאלה כלפי ילדים? כלפי הילדים שלכם? נעים לכם הצליל? אם כן, קראו היטב הלאה. אלו מחמאות הרסניות לביטחון העצמי של ילדיכם. למה מייחסים
הישגים? אפתח בשאלה שמעלה אלפי קון בספרו החינוך שילדינו ראויים לו. למה היתם רוצים שילדיכם ייחסו את
ההישגים שלהם - לכישוריהם, או להשקעה שהם משקיעים? אנסח אחרת. אם ילדיכם קיבל ציון גרוע במבחן, האם היתם רוצים שיחשוב שהציון הגרוע נובע מטפשות, או מן ההשקעה המועטה שהשקיע בלימודיו? התשובה זהה, כמעט, בכל פורום שבו נשאלת השאלה. הורים ומחנכים בכל העולם, תמימי דיעות: כולם רוצים שילדים ייחסו את
הישגיהם להשקעה שהם משקיעים. כולם רוצים שילד שנכשל במבחן כלשהו יאמר לעצמו, לא למדתי מספיק, ועכשיו אלמד יותר. האם זה מה שילדים אומרים לעצמם בעת כישלון? ובכן, חלק כן, ... ולא רק סמנטיקה. יש שתי תפיסות בסיסיות שונות לאנשים. דואק קוראת להן התפיסה המקובעת, והתפיסה המתפתחת. אנשים שמחזיקים בתפיסה המקובעת, חושבים
שהישגים נובעים מתכונות אופי. מחוכמה. מכריזמה. מאומץ. אי אפשר לפתח את התכונות הללו, רק להוולד איתן. ואם כך, מטרתם בחיים היא להוכיח את עצמם. להוכיח שהם נולדו עם ... להשפיל אחרים בדרך, כדי להוכיח שהם עצמם טובים יותר. אנשים שמחזיקים בתפיסה המתפתחת מאמינים בהתפתחות, בפיתוח כישורים. הם רוצים לבנות את עצמם ואת
ההישגים שלהם. והם גם פתוחים לגדילה של אחרים - למה לא? אין הרבה מה להוכיח, יש מה לפתח. מורישים את התפיסות והתפיסות שלנו עוברות בירושה לילדינו, דרך ההתנהגות שלנו ודרך ... זו שלי: אני חכמה, אבל לא מספיק. מהיום שהפסקתי לחשוב על עצמי כעל חכמה או לא חכמה, ורק לחשוב איך לפתח את עצמי עוד ועוד, התחלתי ליהנות הרבה יותר
מהישגי . הם לא אומרים עלי דבר, רק כמה השקעתי בהם. בתור מאמנת, אני יכולה לספר לכם שיש הבדל גדול מאוד באיכות החיים של אנשים שמחזיקים בתפיסות השונות הללו. אנשים שמנסים ... ענתה נכון על כל השאלות, אני שואלת אותה אם נהנתה לפתור נכון את המבחן. אם היא גאה בעצמה על ההתקדמות שלה בחומר, על הלמידה. את השאלה הקטנונית בדבר
הישגיהם של ילדים אחרים במבחן אני שומרת לעצמי. כשבני מנצח אותי במשחק הזיכרון, אני לא משבחת אותו על זיכרונו הטוב. אני רק מחבקת אותו, ומציינת בשמחה, שהוא מצא יותר ... לפתח כושר ריכוז ואומץ. לפתח עוד ועוד את תפיסת העולם המתפתחת, לפתח את הכישורים. לעמוד מול אתגר אחרי אתגר, וליהנות מהם. אני עקבית ביחס שלי
להישגיה: שמחה כנה יחד איתה, וחוסר שבחים על כישוריה. רק שבחים על כך שהיא מתמידה להתאמן שבוע אימון אחר אימון, שבוע אחר שבוע, גם כשלא כל כך בא לה לצאת מהבית החם אל ... שאלתי אותה. והיא חייכה: כן, אני יודעת. פשוט לעשות את זה. הקטע הזה קיבל תגובות אינסופיות. במייל, בפורומים ואפילו בטלפון. הנה כמו תשובות: מה עם
הישגיות? זה לא חשוב? שאלו אותי לגבי
הישגיות ולגבי תחרותיות. יש בהשגיות ובתחרותיות שני חלקים. אחד הוא לנצח אחרים. והשני הוא לנצח את עצמנו. לנצח אחרים לא מעניין אותי, אישית. להיפך, אני רוצה שכולם ... שלנו, ולא לעצור. לא לעצור בכישורים או ביכולות הנוכחיים שלנו, אלא תמיד לחפש את הדרך ליצור עוד יכולת, ולקדם עוד עניינים. בביהס של בתי אמרו שהיא
הישגית. הופתעתי מאוד:
הישגית? איך זה יכול להיות? מעולם לא אמרתי לה חצי מילה על חשיבותו של ציון, או נצחון כלשהו, אלא רק על לפתח את יכולות הקריאה, הכתיבה והחישוב שלה. זה הדבר היחיד ...