... הנפש:
יהודים ויהדות בתנועה הפסיכואנליטית - חלק 1 מתוך: זמן
יהודי חדש: תרבות
יהודית בעידן חילוני. עורך ראשי: ירמיהו יובל. ירושלים: כתר, 2007. הקדמה בין הסוציאליזם, תנועה כלל - עולמית שמחוללה היה
יהודי שהתכחש לעמו, לבין הציונות, תנועה שקמה כולה למען
יהודים, עומדת משנה שהיא ספק תיאוריה מדעית ספק תנועה חברתית ופוליטית, השואפת אף היא לתיקון העולם בדרכה שלה, ומקיימת דיאלוג בלתי - פוסק עם התרבות כולה מזה ועם היהדות מזה. הכל בכל יש בדיאלוג השני: מאפיינים
יהודיים, התכחשות ומרד נגד היהדות, ניכוס והזרה הדדיים, ומעל לכל תזכורת כי פעולה לשינוי העולם מחייבת תיקון פנימי תחילה. להלן יידונו כמה היבטים בקשר בין היהדות והפסיכואנליזה: יחסיהם של פרויד וממשיכיו עם היהדות, יחסם של
יהודים וישראלים לפסיכואנליזה ודרכי חשיבה
יהודיות בפסיכואנליזה. א. פרויד
היהודי בבואנו לדון בצד
היהודי של הפסיכואנליזה, עלינו לברר תחילה עד כמה קשורה היא באישיותו ובתולדותיו של מייסדה. להמחשת הבעיה הנה שתי דוגמאות הפוכות בנוגע לקשר ... על ההגייה הגרמנית, אף נרציזם כפרויד. כיצד, אם כן, ניתן לדעת בדיוק היכן מסתיים החותם האישי של מייסד פסיכואנליזה (שבו טבועה, מן הסתם, עובדת היותו
יהודי) והיכן מתחיל המדע האובייקטיבי? זאת ועוד: טיעוני ad hominem (טיעונים לגופו של הטוען ולא לגופו של עניין), שבכל דיסציפלינה אחרת הם ... הפסיכואנליזה. פרויד עצמו כתב במאמרו האוטוביוגרפי, בפשטות, כך: נולדתי ב - 6 במאי בפרייברג שבמוראביה, עיירה קטנה בצכוסלובקיה של ימינו. הורי היו
יהודים. גם אני נשארתי
יהודי . ומאמרו ההתנגדויות לפסיכואנליזה מסתיים כך: ולבסוף, רשאי המחבר, ככל שהוא מבליג על רגשותיו, להעלות את השאלה, אם אישיותו שלו
כיהודי, שלא אבה מעולם להסתיר את יהדותו, לא היה לה שום חלק באנטיפתיה של העולם הסובב כלפי הפסיכואנליזה. טענה ממין זו לא נשמעה בקול רם אלא ... חשדניים עד כדי כך שאין אנו יכולים שלא לשער, כי עובדה זו לא נשארה נטולת - השפעה לגמרי. אולי גם לא מקרה הוא, שנציגה הראשון של הפסיכואנליזה היה
יהודי. כדי להכריז על האמונה בה נצרכה מידה רבה של נכונות ליטול על עצמו את גורל הבדידות שבאופוזיציה, גורל
שהיהודי מנוסה בו יותר מאדם אחר. במילים כדי להכריז על האמונה בה מהדהד מושג הכרזת האמונה המונותיאיסטי שפרויד, חרף היותו אתאיסט, התייחס אליו ... זה הצטרף מאז לאופיום להמונים של מארקס כסיסמה (אם כי פחות מתלהמת) בפי המייחלים לחילונו של העולם. מאומה מכל אלה לא הפריע לפרויד לקבל את לאומיותו
היהודית באותה טבעיות בה מקבל אדם את הוריו ושפתו. כבר בכתביו המוקדמים, שעסקו בנושאים קליניים, יהדותו היא מוצהרת. חוץ מהיינה, דומה שאין עוד הוגה
יהודי שעשה שימוש כה פשוט וכה נטול תסביכים ביידיש בכתביו. שפה זו, שהורחקה ואפילו נרדפה בידי אחותה העברית בשנות תחייתה של זו האחרונה בארץ - ישראל, הייתה מאוסה לא - פחות על
היהודים המתבוללים שהתאמצו לדבר גרמנית יפה בדיאלקט הבווארי או השוואבי של מחוז מגוריהם, ושהיידיש הייתה בעיניהם קריקטורה נלעגת של הלשון ... משיחים אנשים על מצוקותיהם האישיות, מופיעות לא אחת התלבטויות הכרוכות ביהדות ובאנטישמיות. ספרו שובה - הלב הבדיחה ויחסה ללא - מודע גדוש בדיחות עממיות
יהודיות לצד החידודים הווינאיים המתוחכמים, וכן דיון בייחודו של ההומור
היהודי. דו - פנות זו ביחס אל היהדות נעשתה מורכבת יותר במקרים הבודדים שבהם עסק פרויד בנושאים
יהודיים מובהקים. הררי פרשנות נכתבו על שתי עבודותיו המפורסמות על משה. האחת מאמר בעילום שם (!) על משה של מיכלאנגלו, והאחרת, ספרו הכמעט - ... הקנאה שאנו, מעטי האמונה, מתקנאים באותם חוקרים, המשוכנעים בקיומו של עצם עליון! . ומצד שני, ספר זה, לצד הפגיעה הברורה שהוא פוגע ביודעין ברגשות כל
יהודי דתי, גם רווי שוביניזם לאומי: נאמן לגישתו הלמארקיסטית (משנה ביולוגית מיושנת לפיה תכונות נרכשות, כגון זיכרון, עוברות בתורשה), סבר פרויד שכוחותיהם האינטלקטואליים של
היהודים והישגיותם העצומה נעשו נורשים מדור לדור. אפילו עוינות לגויים יש בניתוח זה, הנראית כתמונת ראי של האנטישמיות: מתחת לטיח נוצרי דק ... מסוימת היו אפילו שכנים לרחוב ברג המפורסם. הערצתו המוצהרת של פרויד לשפינוזה והיינה, כפי שהראו ירמיהו יובל ויגאל לוסין, ביטאה השתייכות לסוג חדש של
יהודים שראו עצמם
יהודים לא מצד אמונתם אלא מצד המטען התרבותי של עמם ושותפות - הגורל אתו. דומה שפרויד, כבנגמין דיזראלי לפניו, נהנה לנפנף במוצאו העתיק כאילו ... והישגיי הם גרמניים, אינטלקטואלית ראיתי עצמי כגרמני, עד שהבחנתי בעליית הדעה הקדומה האנטישמית בגרמניה ובאוסטריה הגרמנית. מאז מעדיף אני לכנות עצמי
יהודי. ב. ניכוס והגליה: פרויד בעיני
יהודים ואנטישמים טבעי אם כן כי גם היחס אל הפסיכואנליזה מושפע עד היום מיחסם של האנשים אל היהדות. מבחינה זאת ארצות הברית היא מקרה אופייני. בשום תרבות לא נחלה הפסיכואנליזה הצלחה כה גדולה כמו בתרבות האמריקנית, שפרויד תיעב מעומק לבו. קל וחומר שהפסיכואנליזה נקלטה בהתלהבות בתרבות
היהודית בארהב. דומה שסופרים
יהודים הוקסמו מראיית פרויד כעוד אחד ממעצבי היהדות החדשה, לצד משה מנדלסון והרמאן כהן. בספרות, גיבוריו ה